פרשת
שמיני ופרשת החודש - הקשר ביניהם?
מאמר מאת: אהובה
קליין .
יצירותיי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ לקיחת השה לבית אבות/ ציירה: אהובה קליין (c) [פרשת החודש]
ציורי תנ"ך/ קורבן פסח/ ציירה: אהובה קליין (Cׁ)
ציורי תנ"ך/ אכילת המצות וקורבן פסח במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ משה ואהרון מברכים את עם ישראל/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ אהרון הכהן מברך את עם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ בני ישראל מבכים את מות בני אהרון- נדב ואביהוא/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה מזהיר את אהרון ובניו הנותרים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ "והייתם קדושים"/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ דגים כשרים לאכילה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ בעלי חיים כשרים מותרים לאכילה ובעלי חיים טמאים האסורים/
ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ אש כבוד ה' יורדת על המזבח/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ איסור אכילת בעלי חיים ועופות טמאים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ לקיחת השה במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)
פרשת שמיני פותחת בקריאת משה אל אהרון ובניו: "וַיְהִי, בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, קָרָא מֹשֶׁה, לְאַהֲרֹן
וּלְבָנָיו--וּלְזִקְנֵי, יִשְׂרָאֵל". [ויקרא ט', א]
השבת אנחנו קוראים גם
את "פרשת החודש" בספר שמות, [פרק י"ב פסוקים א' –כ']
להלן קטע מפרשה זו:
"וַיֹּאמֶר
יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. הַחֹדֶשׁ הַזֶּה
לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים: רִאשׁוֹן הוּא
לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. דַּבְּרוּ,
אֶל-כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, בֶּעָשֹׂר, לַחֹדֶשׁ הַזֶּה: וְיִקְחוּ לָהֶם, אִישׁ שֶׂה לְבֵית -אָבֹות--שֶׂה
לַבָּיִת". [שמות י"ב,
א'-ד]
השאלות
הן:
א] מהו "היום
השמיני" למילואים?
ב] מותם של בני אהרון
- נדב ואביהוא - בעבור מה?
ג] מה המיוחד
בלקיחת השה בראש חודש ניסן - שהוא החודש הראשון לחודשי שנה - על פי התורה ?
תשובות.
היום
השמיני למילואים
על
פי רש"י:
היום השמיני למילואים היה בראש חודש
ניסן שבו הוקם המשכן , הרי שבעת
ימי המילואים החלו לפני ר"ח
ניסן ועל אותו יום נאמר [במדבר ז,
א] "ביום כלות משה" - ביום מיוחד זה נמשלו עם ישראל ככלה הנכנסת לחופה ,
גם היום עצמו לבש חג ונטל עשר עטרות.
ומה
הן עשרת העטרות?
על
פי תורת כוהנים:
א]
"ראשון למעשה בראשית" -
כלומר לבריאת העולם, שאחד בשבת היה.
ב]
"ראשון לנשיאים"- כלומר להקרבת נשיאים לחנוכת הבית..
ג]
"ראשון לכהונה"- אותו היום ראשון לעבודת אהרון ובניו, עד עכשיו היה
בבכורות.
ד]
" ראשון לעבודה" - לסדר עבודת ציבור, תמידין ושאר קורבנות של תרומת
הלשכה.
ה]
" ראשון לירידת האש" – שירדה האש על המזבח.
ו]
" ראשון לאכילת קודשים"- במחיצה ועד עכשיו היו נאכלים בכל מקום.
ז] "ראשון לשכון שכינה".
ח]
" ראשון לברך את עם ישראל".
ט]
"ראשון לאסור את הבמות".- כלומר
מעכשיו נאסרו.
י]
" ראשון לחודשים".
נשאלת השאלה - מדוע
ביום השמיני נקראו גם זקני ישראל שלא היה להם שום תפקיד בעבודת הקודש במשכן החדש?
על פי -מדרש ויקרא
רבה [י"א, ח'] מסביר רבי עקיבא:
נמשלו ישראל לעוף
[תהילים ס"ח, י"ד]: מה העוף הזה אינו פורח בלא כנפיים - כך ישראל אין יכולים
לעשות דבר חוץ מזקניהם" במדרש זה ישנו הסבר על סגולתו של משה כמנהיג נאמן ומסור לבני עמו, אך למרות זאת
בשאלות שמתעוררות מידי פעם - עליהם לגשת ,דווקא, אל זקני ישראל - לכן משה הזמין את זקני העם ביום הקמת המשכן.
מותם של
בני אהרון - נדב ואביהוא:
בפרשה מתוארת מיתתם
של בני אהרון: נדב ואביהוא - מבחינה רוחנית הם נשקלו כמשה ואהרון - חז"ל
מונים כמה טעמים למותם : להלן אחד מהם:
חטאם היה: משום שבאו
אל הקודש –וזאת למרות שהזהיר משה את אהרון:
"וַיֹּאמֶר
יְהוָה אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל
הַקֹּדֶשׁ" [ויקרא, ט"ז, ב']
הפסוק הנ"ל- מלמדנו על הסכנה שבהרגל - הן בתפילה - הן בעניין ההליכה לקודש - שאם האדם עושה הכול מתוך הרגל ללא התלהבות ,ללא צימאון
לתורה - אז אוחזת באדם קרירות וההתלהבות מהקדושה דועכת ולכן הוזהר אהרון: "
...וְאַל יָבֹא
בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ"
פירש רש"י: לפי שהשכינה שורה שם ויזהר שלא ירגיל עצמו לבוא לשם עכ"ל.
מכאן נלמד: אם נכנסים מתוך הרגל למקדש - הדבר ,חלילה, יכול
לגרום שמקום קדוש זה – עשוי להיות בית של
חול ,ללא יראה מהמקום הנשגב והמרומם.
לכן גם בעבודת ה' יש
להיזהר שלא תדעך ,אלא בבחינת:
"אֵשׁ
תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה". [ויקרא: ו, ו]
הנביא ישעיהו מזהיר גם מפני ההרגל בתפילה ללא כוונה:
"וַיֹּאמֶר
אֲדֹנָי, יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה, בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי,
וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי--וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי, מִצְוַת אֲנָשִׁים
מְלֻמָּדָה".[ישעיהו כ"ט, י"א]
שבת החודש -
לקיחת השה בראש חודש ניסן
נאמר: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה
וְאֶל-אַהֲרֹן, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ
חֳדָשִׁים: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָודְשֵׁי
הַשָּׁנָה."
רש"י
מסביר: "נתקשה משה על מולד הלבנה,
באיזה שיעור תיראה ותהיה ראויה לקדש, הראה לו באצבע את הלבנה ברקיע, ואמר לו:
כזה ראה וקדש"
ניסן
יהיה החודש הראשון לפי התורה - ראש לסדר מניין החודשים.....
כלומר:
משה התקשה בקביעת הזמן המדויק להתחדשות הלבנה - מידי חודש בחודשו, על מנת שיהיה
ניתן לקדש את החודש. עד שהראה לו הקב"ה – באצבע את הלבנה ברקיע- כיצד היא
נראית בזמן המולד ואמר לו: כזה ראה וקדש.
וכיצד
הראה לו ה'? אלא סמוך לשקיעת החמה - נאמרה
לו פרשה זו והראה לו עם חשכה.
הגר"א אומר רעיון מעניין: "צא ולמד - שלושה דברים מצינו שהתקשה
משה: עד שה' הראה לו אותם. שלושתם רמוזים
בשמו,
ואלו הם: מנורה, שרצים, החודש. גם ראשי התיבות וגם סופן מצטרפים
לשם: "משה"
לגבי
הקורבן:
אומר
רש"י: הקורבן מיועד
לכל "בית אב" – והכוונה : בית אב הוא המשפחה הגדולה -
המורחבת , הכוללת מספר משפחות קטנות שכל אחת מהן מתגוררת בבית משלה, אך כאשר בית
האב כולל מספר רב של נפשות, כך שלא יספיק לכל אחד מהן שיעור כזית בשר,
אזי ייקחו שה לבית אחד- למשפחה אחת.
אך,
אם המשפחה כוללת מעט נפשות ויש חשש שאין ביכולתם לאכול את כל הקורבן-
במקרה זה התורה מציעה פתרון - להתחלק עם השכן באכילה.
מן
הראוי לציין - כי למרות שהצאן נחשב האליל של המצרים- נעשה נס והם לא הפריעו לעם
ישראל כשלקחו את השה למטרת קורבן פסח!
לסיכום, לאור האמור לעיל, קיים קשר בין פרשת שמיני - המתאר את יום
כלות המשכן - יום חגיגי במיוחד שבו ירדו עשר עטרות ונמשלה ישראל לכלה ביום חופתה, מדובר בחודש הראשון בשנה על פי
התורה והוא: חודש ניסן - המסמל הרבה
התחדשות וקדושה, בפרשת החודש - הציווי לקחת את השה – דווקא בחודש ניסן, הקב"ה
מצפה מעם ישראל להיות עם קדוש – וגם לחדש חידושים בלימוד התורה וכן להתפלל מתוך
כוונה ולהאיר לגויים וזו השליחות הנצחית של ישראל. בדומה לחודש ניסן המסמל התחדשות-תמידית
!
הדבר
מבטא את שליחותינו גם בימים אלה:
"וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים
וְגוֹי קָדוֹשׁ"
[שמות י"ט, ו]
