פרשת אחרי מות- קדושים- הבטחת הארץ לישראל- בזכות מה?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת אחרי מות- קדושים-

 הבטחת הארץ לישראל - בזכות מה?

מאמר מאת: אהובה קליין.

ציורים שלי על הפרשה:

ציורי תנ"ך/ עבודת הכוהן ביום הכיפורים במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ צום יום הכיפורים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הכוהן מקטיר קטורת על מזבח הזהב/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ השארת העוללות לעניים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ ישראל באחרית הימים.

ציור: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכניסה לארץ המובטחת/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ ירושת הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הכניסה לארץ זבת חלב ודבש/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד

ציורי תנ"ך/ "ארץ עיינות ונחלים"/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/משפט צדק/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

"לא תעשו עוול  במשפט.."

השבת אנו קוראים את שתי  הפרשיות: "אחרי מות"  ו"קדושים".  ישנו קשר הדוק בין שתי פרשיות אלה.

בעוד שפרשת :"אחרי מות" בתחילתה מתארת את עבודת הכהן הגדול ביום  הכיפורים- שהוא היום הקדוש ביותר, פרשת "קדושים" מתארת  מצוות רבות שבין אדם לחברו - כשהתכלית  של עם ישראל היא- לחיות בקדושה.

פרשת קדושים מסיימת בנושא ירושת ארץ ישראל לעם ישראל:                       "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-כָּל- חֻקֹּתַי וְאֶת-כָּל-מִשְׁפָּטַי, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם; וְלֹא-תָקִיא אֶתְכֶם, הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה, לָשֶׁבֶת בָּהּ.  וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי, אֲשֶׁר-אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם:  כִּי אֶת-כָּל-אֵלֶּה עָשׂוּ, וָאָקֻץ בָּם.  וָאֹמַר לָכֶם, אַתֶּם תִּירְשׁוּ אֶת-אַדְמָתָם, וַאֲנִי אֶתְּנֶנָּה לָכֶם לָרֶשֶׁת אֹתָהּ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:  אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר-הִבְדַּלְתִּי אֶתְכֶם מִן-הָעַמִּים.  וְהִבְדַּלְתֶּם בֵּין-הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה, לַטְּמֵאָה, וּבֵין-הָעוֹף הַטָּמֵא, לַטָּהֹר; וְלֹא-תְשַׁקְּצוּ אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם בַּבְּהֵמָה וּבָעוֹף, וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-הִבְדַּלְתִּי לָכֶם, לְטַמֵּא.  כו וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהוָה; וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן-הָעַמִּים, לִהְיוֹת לִי". [ויקרא כ, כ"ב-כ"ו]

השאלות הן:

א] באיזה תנאי עם ישראל יזכה לרשת את ארץ ישראל?

ב] האם ישנם מקורות נוספים המוכיחים את  ירושת הארץ?

תשובות.

התנאי לירושת הארץ

התורה מציינת את התנאי הראשוני לירושת הארץ במילים:  "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-כָּל- חֻקֹּתַי וְאֶת-כָּל-מִשְׁפָּטַי, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם; וְלֹא-תָקִיא אֶתְכֶם, הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה, לָשֶׁבֶת בָּהּ"

ע ם ישראל בהיותו העם הנבחר אשר קיבל את התורה כאיש אחד בלב אחד במעמד הר סיני - מחויב לקיים את מצוות התורה - הלכה למעשה וכל סטייה מהתחייבות זאת מעמידה את הבטחת הארץ לעם הנבחר - בסכנה.

רש"י מתייחס למילה:" וָאָקֻוץ בָּם". 

ההסבר: לשון מיאוס כמו המילים: "קצתי בחיי - כאדם" שהוא קץ במזונו"

בהמשך רש"י מביא את דברי תורת כוהנים: נאמר: " וְלֹא- תָקִיא אֶתְכֶם, הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה, לָשֶׁבֶת בָּהּ."

ארץ ישראל איננה יכולה לקיים עוברי עבירות, משל למה הדבר דומה? לבן מלך שנתנו לו מזון שאינו יכול להחזיק מעמד במעיו והוא מקיאו. באותו אופן גם ארץ ישראל איננה מקיימת אנשים שחוטאים.

לכן לדעתו של רש"י:  "וָאָקֻוץ"- המילה מקבילה למילה: "תקיא" לכן אם עם ישראל ישמור את החוקים והמצוות, הארץ לא תקיא  את יושביה היהודים, אך חלילה, אם עם ישראל  ילך בדרך הגויים - ה' ימאס בם כדוגמת האדם אשר קץ במזונו.

רבינו בחיי : שם את הדגש על הייחודיות  ומתבסס על שלושת המילים: "וַאֲנִי אֶתְּנֶנָּה לָכֶם"

הכוונה: שה' המיוחד מבטיח לתת ארץ מיוחדת לעם ישראל- שהם עם מיוחד. אין ה' משליט על עמו- לא כוכב ולא שרף ולא מלאך ,אלא עם ישראל שייכים לקב"ה  ואין הקב"ה  משייך עצמו לעובדי עבודה זרה.

עוד מוסיף רבינו בחיי: כי חכמת התורה מחייבת את העם היהודי להיות מובדלים במאכל, במשתה ובמלבוש ומתוך כך שעם ישראל דבק בתורה ומצוותיה - הגויים מגיעים לידי קנאה ומתוך הקנאה – מגיעים לידי שנאה. הראיה לכך: שרז"ל  טוענים: כי הר חורב- בו ניתנה התורה- נקרא בשם סיני- כי משם יצאה שנאה לעם ישראל.

 בהמשך רבינו בחיי מביא מדרש:

הקב"ה  מצווה לעם ישראל : להיות מובדלים  מעובדי הגלולים – ובתנאי זה הם שייכים לה' ואם חס ושלום אינם מקיימים את הציווי- הרי הם שייכים לנבוכדנצר ומרעיו.

עם ישראל חייב להתרחק מהחטאים ולקבל עליו עול מלכות שמים וזאת ,לעומת הגויים שכהו עיניהם מלראות את אור התורה והיות ולא קיבלו את התורה – הם מהלכים בחשכה והנביא ישעיהו אומר עליהם: "והיה במחשך מעשיהם"[ישעיהו כ"ט] סופם לגיהנום שנקרא: "חושך" כפי שכתוב [באיוב כ]"כל חושך טמון לצפוניו"

לעומתם, עם ישראל-זוכה לאור הגנוז אשר צפון לצדיקים לעתיד לבוא וזאת בזכות שקיבלו את התורה- הנקראת: "אור" כפי שנאמר: [בתהלים קי"ט]       "נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי".

 הרב שמשון רפאל הירש מסביר: הארץ לא ניתנה לכנענים בירושה לנצח, אך הם משמשים "שומרי המקום עד שתבואו"[תורת כוהנים] לעומתם, עם ישראל בא להתנחל בארץ בקביעות ועל כן עליו להיזהר לא ללכת בדרכם של הגויים ואזהרה זו חלה על העם בכל רגע ורגע שהם חיים בארץ ישראל. שהרי התושבים הקודמים עשו את כל המעשים אשר ה' אוסר על בניו ולכן הם התקלקלו ונפערה תהום בין ה' לגויים ומאס בהם. ועל כן  עם ישראל ראוי  לרשת את ארץ כנען בשמירת חיי הצניעות בקרב משפחתם, אפילו בזמן שהיו בין המצרים ובתוך הכנענים ,זהו הייעוד המוסרי של עם ישראל שבו תלויה הירושה הנצחית  על הארץ הקדושה.

 הקב"ה הבדיל את בניו מכל העמים, שהרי ישנו מרחק עצום בין הגדולה הרוחנית והמוסרית שאלוקים דורש מבניו - לבין השפלות של העמים  אשר בסביבתם. הקב"ה  שואף לבנות מחדש את עמו ולחזור להקים את פסגות הרוח והמוסר של האנושות.

 מקורות  בדבר ירושת הארץ בתנ"ך.

להלן כמה דוגמאות:

א] "וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל-יַעֲקֹב, וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ; וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ, לֹא-תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן.  קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם, בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ; וְקַח-לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה, מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ.  וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ, וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ; וְהָיִיתָ, לִקְהַל עַמִּים.  וְיִתֶּן-לְךָ אֶת-בִּרְכַּת אַבְרָהָם, לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ--לְרִשְׁתְּךָ אֶת-אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ, אֲשֶׁר-נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם". [בראשית כ"ח, א-ז]

ב] דוד המלך מזכיר את הברית אשר כרת ה' עם אברהם לגבי הבטחת הארץ- לישראל.

" דִּרְשׁוּ יְהוָה וְעֻזּוֹ;    בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד.

 זִכְרוּ--נִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר-עָשָׂה;    מֹפְתָיו, וּמִשְׁפְּטֵי-פִיו.

 זֶרַע, אַבְרָהָם עַבְדּוֹ:    בְּנֵי יַעֲקֹב בְּחִירָיו.

 הוּא, יְהוָה אֱלֹהֵינוּ;    בְּכָל-הָאָרֶץ, מִשְׁפָּטָיו.

 זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ;    דָּבָר צִוָּה, לְאֶלֶף דּוֹר.

  אֲשֶׁר כָּרַת, אֶת-אַבְרָהָם;    וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק.

 וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק;    לְיִשְׂרָאֵל, בְּרִית עוֹלָם.

 לֵאמֹר--לְךָ, אֶתֵּן אֶת-אֶרֶץ-כְּנָעַן:    חֶבֶל, נַחֲלַתְכֶם.

בִּהְיוֹתָם, מְתֵי מִסְפָּר;    כִּמְעַט, וְגָרִים בָּהּ.

 וַיִּתְהַלְּכוּ, מִגּוֹי אֶל-גּוֹי;    מִמַּמְלָכָה, אֶל-עַם אַחֵר".

  לֹא-הִנִּיחַ אָדָם לְעָשְׁקָם;    וַיּוֹכַח עֲלֵיהֶם מְלָכִים.

 אַל-תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי;    וְלִנְבִיאַי, אַל-תָּרֵעוּ".[תהלים ק"ה, ו-ט"ו]

 ובהמשך דוד המלך מדגיש את התנאי לירושת הארץ:

" וַיִּתֵּן לָהֶם, אַרְצוֹת גּוֹיִם;    וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ.

 בַּעֲבוּר, יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו--    וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ;

הַלְלוּ-יָהּ".[ שם  ק"ה, מ"ד- מ"ה]

ג] "וַיהוָה אָמַר אֶל-אַבְרָם, אַחֲרֵי הִפָּרֶד-לוֹט מֵעִמּוֹ, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מִן-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אַתָּה שָׁם--צָפֹנָה וָנֶגְבָּה, וָקֵדְמָה וָיָמָּה.  טו כִּי אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה, לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֲךָ, עַד-עוֹלָם. [בראשית י"ג, י"ד]

ד] ה' מבטיח ליעקב:

"וְאֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק--לְךָ אֶתְּנֶנָּה; וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ, אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ" [בראשית  ל"ה, י"ב]

לסיכום, לאור האמור לעיל: ארץ ישראל הובטחה לעם ישראל בהיותו העם הנבחר.

ההבטחה ניתנה עוד לאבותינו: אברהם, יצחק ויעקב- אך על מנת להבטיח את ירושת הארץ לישראל- עם ישראל חייב להיות מובדל מאומות העולם: בלבוש, משתה ומאכל, וכל מהלך חיי העם חייב להיות מושתת על ערכי התורה המוסר.

יהי רצון שנקיים את התורה ככתבה ולשונה ונזכה לחיות לעד בארץ ישראל -ודברי ישעיהו הנביא יתגשמו במהרה:

"וְהָלְכ֥וּ גוֹיִ֖ם לְאוֹרֵ֑ךְ וּמְלָכִ֖ים לְנֹ֥גַהּ זַרְחֵֽךְ"׃ [ישעיהו ס, ג]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת תזריע מצורע- קורבן היולדת על שום מה?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת תזריע מצורע- קורבן היולדת על שום מה?

מאת: אהובה קליין.

ציורים שלי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ היולדת והקורבן: ציירה: אהובה קליין( c)[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ היולדת וקרבנותיה לפני הכהן/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ טקס ברית מילה/ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ טקס ברית המילה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הכהן ניגש לבדוק נגעים בבית/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הכהן בודק את הנגע בקירות הבית/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הכהן שורף את הבגד הנגוע/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכהן בודק את הנגע/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ עונשו של המצורע: "בדד ישב מחוץ למחנה"/ציירה: אהובה קליין (c)

פרשת תזריע -בראשיתה מדברת על דיני היולדת וטהרתה  ובהמשך נאמר: "וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ, לְבֵן אוֹ לְבַת, תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן-שְׁנָתוֹ לְעֹלָה, וּבֶן-יוֹנָה אוֹ-תֹר לְחַטָּאת--אֶל-פֶּתַח אֹהֶל-מוֹעֵד, אֶל-הַכֹּהֵן.  וְהִקְרִיבוֹ לִפְנֵי יְהוָה, וְכִפֶּר עָלֶיהָ, וְטָהֲרָה, מִמְּקֹר דָּמֶיהָ:  זֹאת תּוֹרַת הַיֹּולֶדֶת, לַזָּכָר אוֹ לַנְּקֵבָה.  וְאִם-לֹא תִמְצָא יָדָהּ, דֵּי שֶׂה--וְלָקְחָה שְׁתֵּי-תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה, אֶחָד לְעֹלָה וְאֶחָד לְחַטָּאת; וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן, וְטָהֵרָה".[ויקרא י"ב, ו-ח]

 השאלות הן:

א] מדוע התורה הקדימה את דיני בהמה לדיני אדם?

ב] לשם מה קורבן היולדת?

תשובות.

הטעם להקדמת דיני הבהמה.

במדרש ויקרא רבה נאמר: "אמר רבי שמלאי: כשם שיצירתו של אדם אחר בהמה, חיה ועוף [במעשה בראשית] כך תורתו אחר תורת בהמה ,חיה ועוף [השנויה בפרשת "שמיני"]

החת"ם סופר : מסביר: הרי ידוע כי האדם הוא בחיר היצירה ונזר הבריאה כפי שנאמר: "ותחסרהו מעט מאלוקים"[תהלים ה', ו'] היות והאדם נמצא בדרגה כה גבוהה הוא עלול להגיע לידי גאווה ועשוי להגיד: "אדמה לעליון" לכן התורה הקדימה את דיני הבהמה לדיני האדם.

זאת במטרה ללמד מסר גדול בחיים: אומנם הצדיקים  עולים במדרגתם  אפילו על  המלאכים ואנשים יכולים בכוח התמדתם להגיע למדרגות גבוהות מאד ולהישגים, לעומתם הטמאים, או המצורעים שהושחתו בחטאים שונים מגיעים לתת רמה ,אפילו פחותים מרמת  בהמות וחיות.

למרות זאת , טומאתם גדולה יותר מטומאת  בעלי חיים.

הבהמה אינה מטמאת בחייה. אך אין מצב זה חל על בני אדם, בעוד שנבלת בהמה מטמאת רק במגע ובמשא. הרי אדם מת - מטמא גם באוהל.

לכן ביכולתו של האדם באמצעות כוח הבחירה שלו - לנסוק לגבהים  נפלאים, אך מנגד- הוא יכול ,חלילה, להידרדר באמצעות חטאיו למעמקים  של אין סוף.

סיבת קורבן היולדת.

 רבינו בחיי שם את הדגש על המילים: ו"ְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן, וְטָהֵרָה"  "אין לשון כפרה נופל כי אם על החטא ,ולפיכך קרבן זה של יולדת מחודש כקרבן הנזיר":

שואל רבינו בחיי בהמשך. מה חטאה היולדת בזמן הלידה שהיא צריכה את תורת הקורבן ?ואם קורבן זה בא על כך שהיא ניצלה מסכנה שהרי כל אישה נמצאת בסיכון בזמן  לידת הוולד, והיא ניצלה ממיתה, מן הראוי היה שהיא תביא קורבן תודה.

אם כן, מה הטעם בהבאת קורבן חטאת?

ועל כך תשובתו: יתכן לפרש שהחטא נובע לא מצד האישה  עצמה, אלא מצד חווה אימנו- שהייתה אם כל חי, כי אם לא הייתה חוטאת באכילת הפרי האסור אז סביר להניח כי האדם היה מוליד עם אשתו שלא בדרך תאווה ,אלא בדרך טבע גמור -  כדוגמת האילן המניב פירות – מידי שנה בשנה.

אך היולדת קשורה לאם כל חי, כשם שהענפים של העץ קשורים לשורשים.    הענפים מקולקלים היות וקשורים לשורשים המקולקלים. ועל זה היולדת חייבת לכפר שהרי בסיבת אותו החטא -מוטל על האישה להביא קרבן -לכפר על החטא הקדום ההוא בגן עדן.

לכן מתוך סיבת חטא קדום זה הוטלו על האישה שלוש מצוות: נידה, חלה והדלקת הנר.

והיות והחטא של חוה והאדם תחילתו היה במחשבה ואחר כך במעשה ,לכן היולדת צריכה להקריב קורבן עולה שמכפר על מחשבה וקורבן חטאת כנגד החטא שבוצע בפועל.

ומשום כך, התורה הקדימה –עולה לחטאת ,לעומת שאר הקורבנות שבהן החטאת קודמת לעולה.

לדעת רז"ל: חטאה של היולדת מתבטא בכך: שהיא עברה על השבועה, בזמן שהיא יולדת נשבעת שלא תזקק עוד לבעלה והיות והיא נשבעת מתוך צער אין  השבועה ראויה שתתקיים -מפני שהיא תלויה לבעלה ,לכן התורה מחייבת אותה להביא קורבן כדי לכפר על חטא המחשבה.

הכלי יקר מפרש: בדומה לרבינו בחיי - בהזכירו את החטא הקדום של חוה אימנו, היולדת מביאה קורבן על כך , כדי לכפר על חטא זה שגרם לה צער בלידה,

אלא שהוא טוען: כי יתכן שבזמן הלידה אולי היולדת הטיחה דברים כלפי מעלה בטענה: למה היא הרה ועוברת ייסורים? ועל כך היא צריכה להביא את הקורבן.

השם משמואל : מזכיר את החטא הקדום, אלא שהוא מפרט את השתלשלות חטאה של חוה, הכול התחיל עם הנחש שפיתה אותה לדבר עבירה והיא אכלה מעץ הדעת וכך נענשה בעונש: "בעצב תלדי בנים" ולכן קורבנה של היולדת בא לכפר על השבועה שנשבעה מרוב סיבלה בלידה וגם  מהווה כפרה ותיקון לחטאה של חוה.

חוה חטאה במחשבה שהרי נהנתה מדברי הנחש השתכנעה והאמינה לו. וחטאה גם במעשה - לפי שאכלה מעץ הדעת , לכן היולדת חייבת להביא קורבן עולה- שתפקידו לכפר על המחשבה - וחטאת על המעשה.

לסיכום לאור האמור לעיל: ניתן להגיע למסקנה: כי התורה דורשת מעם ישראל להיות קדושים, בעוד הפרשה הקודמת דיברה על  דיני בהמה , כאן מדובר על דיני האדם - זאת כדי שידע האדם ,שלמרות שהוא בדרגה גבוהה ומהווה נזר הבריאה ,עליו לנקוט במשנה זהירות שלא יחטא בחטא הגאווה וידמה עצמו לאלוקים, אלא יזכור שהוא נוצר אחרי שבעלי החיים נבראו.

ובאשר ליולדת - היא נדרשת להיות טהורה וקדושה ,על ידי הבאת הקורבנות -מכפרת על חטאה שנשבעה שלא תזדקק עוד לבעלה וכן על החטא הקדום של חווה- אם כל חי.

יהי רצון שעם ישראל יקיים בדבקות את המסר: "והייתם קדושים"- ובכך ישמש אור לגויים. כנאמר: "וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ" [ישעיהו ס, ג]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת תצווה- משה לא נבחר לכהונה?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת  תצווה- משה לא נבחר לכהונה?

שבת זכור

מאמר מאת: אהובה קליין.

ציורים שלי- לפרשת תצווה ושבת זכור.

ציורי תנ"ך/ הכהן וחושן המשפט/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי  תנ"ך/ חכמי הלב- בעבודתם/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד

ציורי תנ"ך/ משה מביא פר ושני אלים וסל מצות וסולת- למשכן/ציירה: אהובה  קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכוהנים  סומכים ידיהם על הקורבן/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ בני ישראל תורמים שמן למשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ משה  פונה אל חכמי הלב בדבר בגדי הכהונה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד

ציורי תנ"ך/ בני ישראל תורמים חומרים לחכמי הלב/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

 ציורי תנ"ך/אהרון ובניו סועדים בפתח האוהל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן  על בד]

ציורים לפרשת זכור:

ציורי תנ"ך/ עונשו של עמלק/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

פרשה זו מתארת את בגדי הכהונה והקדשת הכוהנים לתפקידם על ידי משה, מעניין ששמו של משה אינו מופיע באופן מפורש בפרשה:

על כך כמה תשובות:

"בעל הטורים" מסביר: כי הטעם לאי הזכרת שמו של משה: היות ואחרי  חטא העגל ביקש מהקב"ה: "מחני נא מספרך אשר כתבת [שמות ל"ב, ל"ב]    מכאן שקללת חכם ,אפילו על תנאי - אינה שבה ריקם.

הגאון מווילנה סובר אחרת :לדעתו - היות ופרשה זו נקראת בשבוע בו אנו מציינים את יום פטירתו -  ז' באדר – לכן אין שמו מופיע באופן גלוי בפרשה.

על מנת להעביר את הכהונה ממשה לאהרון ,משה היה חייב לקדש את הכוהנים לתפקידם –בנוסף לבגדיהם המיוחדים  היה עליו לבצע כמה פעולות כפי שהכתוב מתאר: "וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר-תַּעֲשֶׂה לָהֶם, לְקַדֵּשׁ אֹתָם--לְכַהֵן לִי:  לְקַח פַּר אֶחָד בֶּן-בָּקָר, וְאֵילִם שְׁנַיִם--תְּמִימִם.  וְלֶחֶם מַצּוֹת, וְחַלֹּת מַצֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן, וּרְקִיקֵי מַצּוֹת, מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן; סֹלֶת חִטִּים, תַּעֲשֶׂה אֹתָם.  וְנָתַתָּ אוֹתָם עַל-סַל אֶחָד, וְהִקְרַבְתָּ אֹתָם בַּסָּל; וְאֶת-הַפָּר--וְאֵת, שְׁנֵי הָאֵילִם.  וְאֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו תַּקְרִיב, אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד; וְרָחַצְתָּ אֹתָם, בַּמָּיִם.  ה וְלָקַחְתָּ אֶת-הַבְּגָדִים, וְהִלְבַּשְׁתָּ אֶת-אַהֲרֹן אֶת-הַכֻּתֹּנֶת, וְאֵת מְעִיל הָאֵפֹד, וְאֶת-הָאֵפֹד וְאֶת-הַחֹשֶׁן; וְאָפַדְתָּ לוֹ, בְּחֵשֶׁב הָאֵפֹד.  וְשַׂמְתָּ הַמִּצְנֶפֶת, עַל-רֹאשׁוֹ; וְנָתַתָּ אֶת-נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ, עַל-הַמִּצְנָפֶת.  וְלָקַחְתָּ אֶת-שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְיָצַקְתָּ עַל-רֹאשׁוֹ; וּמָשַׁחְתָּ, אֹתוֹ. ...."

השאלות הן:

א] מה מסמלים - הפר ושני האילים שמשה מביא למשכן?

ב] מדוע הועברה הכהונה ממשה לאהרון אחרי שבעת ימי המילואים?

תשובות.

הפר ושני האילים - הסמליות.

רבינו בחיי מסביר: באמצעות שני פירושים:

א] "לְקַח פַּר אֶחָד בֶּן-בָּקָר, וְאֵילִם שְׁנַיִם--תְּמִימִים." פר ושני אילים - סה"כ שלושה - כנגד שלושה אבות העולם: אברהם, יצחק, יעקב.

ב] על פי המדרש: "לְקַח פַּר אֶחָד בֶּן-בָּקָר, וְאֵילִם שְׁנַיִם.." כמו שכתוב[ישעיהו מ"ו, י']  " מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית" פר אחד כנגד אהרן ,אילים שנים כנגד אלעזר ואיתמר - רמז ששני בני אהרון נדב ואביהוא עתידים למות על ידי קורבן .

העברת הכהונה ממשה לאהרון ובניו.

לאחר שמשה שימש ככהן במשך שבעת ימי המילואים הוא מעביר את הכהונה לאהרון ובניו באופן של ציווי.

על פי דברי חז"ל: [מסכת פסחים]  משה נענש היות וסירב תחילה לקיים את שליחותו למצרים, כפי שנאמר:   "וייחר אף השם במשה, ואמר לו הלא אהרון אחיך הלוי וכו' "

רבי שמעון בר יוחאי אומר: "עכשיו הוא לוי ואתה כהן, מכאן ואילך הוא כהן ואתה לוי"

חכמים אומרים: כי לא קיימת כאן העברת הכהונה, אלא מלכתחילה לא נועד משה לשמש ככהן ,אלא אך ורק בשבעת ימי המילואים.

חז"ל אומרים: כי משה שימש  עם אהרון עד פטירתו, ורק מזרעו ואילך פסקה הכהונה.

במדרש רבה שמות פרשה ב' נאמר בפירושה של המילה: "הנני" בסנה: "הנני לכהונה, הנני למלכות"

על פי זה: משה התאווה לשמש גם בכהונה גדולה, אבל הקב"ה אמר לו: "אל תקרב הלום" אין הכהונה  נתונה לך ,אלא  לאהרון אחיך. כאן בפרשת תצווה כאשר ה' מצווה את משה: "ואתה הקרב אליך את אהרון אחיך" הדבר היה רע בעיני משה.

"אמר לו הקב"ה תורה שלי הייתה ונתתיה לך, שאילולא היא אבדתי עולם"

מכאן: שנתינת התורה על ידי משה לעם ישראל -היא פיצוי על שלילת הכהונה ממנו.

עניין הקנאה של משה נראית בעיני פרשנים אחדים תמוהה.

אבן עזרא מסביר: על משה הוטל התפקיד להנהיג את עם ישראל -היה עליו ללמדם תורה ולכן לא היה לו פנאי לעבודת הכהונה.

 כמו כן, אשתו של משה הייתה בת יתרו ובניו לא נחשבו מיוחסים. לכן התורה שמה את הדגש על יחוסו של אהרון.

הסבר מעניין ב"אהל יעקב" של המגיד מדובנא - על אי נתינת הכהונה למשה: הכהן נועד לחנך ולהדריך את העם בו בזמן שהוא עצמו חייב לשמש להם דוגמא אישית.

 אך משה עמד ברמה גבוהה מאד מעל כל ההמונים ואילו מחנך העם צריך לבוא מתוך העם ולהיות נוכח בתוכו.

חז"ל אומרים: "יפתח בדורו כשמואל בדורו" אם שמואל היה חי בתקופת של יפתח, לא היה מסוגל בגלל מעלותיו הגבוהות להשפיע על אותו הדור, היות וכל מנהיג חייב להתאים לדור שלו..

בזמן חטא העגל הקב"ה אומר למשה: "לך רד כי שיחת עמך"- הכוונה שיש לרדת - אל העם ולמנוע את ההידרדרות.

לכן ה' אמר למשה: כי התורה לא ניתנה ישירות מפי הגבורה לעם ישראל ,היות והעם לא היה מסוגל לקלוט את התורה ממקור אלוקי באופן ישיר.

לכן משה  היה מתווך בין עם ישראל לאלוקים.  אי לכך מאותו הטעם נבחר אהרון לכהונה ולא משה, כי משה היה מורם מהעם ולא היה ביכולתו להדריך את העם במציאות  של אותו זמן.

לסיכום לאור האמור לעיל- משה נועד להנהיג את עם ישראל והוא עשה זאת במסירות נפש, אך בהיותו מורם מעם-לא ניתנה לו הכהונה, היות והכהן היה צריך לבוא מתוך העם.

ועל כן , כל אחד מילא את שליחותו נאמנה.

יהי רצון שבית המקדש השלישי יבנה במהרה ונזכה לחזות בעבודת הכהונה המתחדשת - במקום הקדוש. אמן ואמן.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת תרומה- החוט המקשר בין המשכן למקדש/מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת תרומה -  החוט המקשר בין המשכן למקדש.

מאת: אהובה קליין.

ציורים שלי לפרשה וההפטרה:

ציורי תנ"ך/ מנורת הזהב במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ בני ישראל מביאים שמן כתרומה למשכן/ ציירה: אהובה קליין(c)

[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ שולחן לחם הפנים במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ "וייקחו לי תרומה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ בני ישראל מביאים תרומה  אל משה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]\

ציורי תנ"ך/ הכרובים מעל  הארון במשכן/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ "ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם"/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציור מתוך ההפטרה לפרשת תרומה/שלמה המלך בונה מקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ שלמה המלך כורת ברית עם חירם מלך צור/ציירה: אהובה קליין (c)

פרשה תרומה פותחת בפנינו את נושא המשכן וכליו - המתוארים בחמשת  הפרשיות הבאות לפרטי פרטים ואין זה מקרה שהיא נסמכה לפרשת משפטים.

על כך אומרים חז"ל: כי התרומה הנדרשת מעם ישראל לבניין המקדש - חייבת להינתן מממון שנרכש ביושר וצדק ואילו תרומה שהושגה בדרך של מרמה  או, על ידי ניצול הזולת ונישולו - אינה רצויה לפני הקב"ה.

הפרשה פותחת בעניין ציווי התרומה לבניית המשכן: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה:  מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי.  וְזֹאת, הַתְּרוּמָה, אֲשֶׁר תִּקְחוּ, מֵאִתָּם:  זָהָב וָכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת.  וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי, וְשֵׁשׁ וְעִזִּים.  וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים, וַעֲצֵי שִׁטִּים.  שֶׁמֶן, לַמָּאֹר; בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים.  אַבְנֵי-שֹׁהַם, וְאַבְנֵי מִלֻּאִים, לָאֵפֹד, וְלַחֹשֶׁן.  וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם.  כְּכֹל, אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ, אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן, וְאֵת תַּבְנִית כָּל-כֵּלָיו; וְכֵן, תַּעֲשׂוּ".  [שמות כ"ה,א-י]

השאלות הן:

א] מי הם התורמים הרצויים בעיני ה' ?

ב] מטרת המשכן והמקדש –והאם נועד לדורות?

ג] החוט המקשר בין המשכן למקדש - מהו?

תשובות.

התורמים הרצויים בעיני ה'.

התורה מדגישה:  "דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה:  מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי"

חז"ל מוצאים רמז במילה: "לי"- שהיא בגימטרייה –ארבעים- והדבר מרמז  על דברי חז"ל בהפרשת התרומה: "עין יפה - אחד מארבעים" [תרומות ד, ג] והפירוש: נדיב לב- אדם התורם בעין יפה המפריש מיבול  השדה אחד מארבעים [שניים וחצי אחוזים] כתרומה לכהן.

החיד"א מסביר: למילה:  "לי " - ישנה משמעות , כביכול ה' אומר: שייקחו תרומה גם ממנו בנוסף על כך שייקחו מכל איש.." ובמה דברים אמורים? בענני הכבוד, על פי דברי חז"ל: העננים הביאו את אבני השוהם ואבני המילואים זו הייתה תרומת אלוקים לבניית המשכן.

המשכן והמקדש -המטרה.

מעניין כי התורה קוראת לבניין הנועד למשכן האלוקות בשם: "מקדש" וזאת על פי ייעודו בעתיד - במטרה לקדש את עם ישראל.

רש"י מסביר: בית המקדש נועד לבית שממנו תצא קדושה לאומה.

רבינו בחיי ואבן עזרא מבהירים:

זהו בית בו תשכון הקדושה האלוקית.

רשב"ם  והחיזקוני מסבירים: המקדש הוא: "בית מועד"  המתבסס על המילים: "התקדשו למחר" זהו מקום  מועד ומזומן לפגישה בין אלוקים ואדם.    כפי שנאמר: "ונועדתי לבני ישראל"

אור החיים מסיק מכאן: שהקדושה על המקדש חלה מיד לאחר בנייתו. עוד טרם עשו במקום עבודה - הרי מקום של קודש.

ספרי החסידות שמים את  הדגש על המילים: "ושכנתי בתוכם"- לפי זה - המקדש יגרום לאדם לחוש את קרבת אלוקים - על ידי שכל יהודי ירגיש את האלוקות בתוך עצמו.

מעניינים דבריו של שלמה המלך על המקדש באמצעותם מביע את -השתוממותו:  "הנה השמים לא יכלכלוך , אף כי הבית אשר בניתי" [מלכים א', ח']

גם הנביא  ישעיהו מתפלא: "כה אמר ה' השמים והארץ הדום רגליי, אי  זה בית אשר תבנו לי, ואי זה מקום מנוחתי"

לכאורה תמוה כי לאחר מעמד הר סיני - כאשר כל העם כאיש אחד בלב אחד ראו את הקולות- הדבר היה כה מוחשי וקדוש, מופיע הציווי לבנות כביכול מקום מוגבל לקב"ה?

מדרש רבה [שמות ל"ד] מסביר: אתה מוצא כשנתן הקב"ה  את התורה לישראל, אילו בא אליהם בחוזק כוחו לא היו יכולים לעמוד, שנאמר: "אם יוספים אנו לשמוע את קול ה' אלוקינו ומתנו" לכן ה' בא אל עם ישראל לפי כוחם, שנאמר: "קול ה' בכוח" - הכוונה לפי כוחו של כל אחד ואחד מתוך עם ישראל.

קשה לבני אדם לתפוס דברים מופשטים, לכן הקב"ה דיבר בלשונם ומושגיהם והתאים את הערכים להבנתם ותפיסתם .

ספר החינוך  מסביר את הצורך בבניין המשכן ואחר כך המקדש במילים : "הלבבות יוכשרו על ידי הפעולות וברבות הפעולות הטובות ורוב התמדתן, מחשבות הלב מיטהרות ומתלבנות, וה' חפץ בטובתן של בריות" כל ההמחשה של עשיית המקדש גורמת היא עניין של השרשת  דעת  אלוקית בדרכי פעולה והתמדה.

הרמב"ן מסביר: כי מטרת המקדש  לקרב את לב ישראל אל הקב"ה ה' המחזיר אותם למעלת אבותיהם  שזו הייתה גם תכליתה של יציאת מצרים. במילים אחרות, המטרה היא: להשיב את המחוג אחורנית למדרגה שעמדו בה לפני מצרים - כי אז היה קשר ישיר בין האדם לאלוקים, הרי ה' דיבר באופן ישיר עם אברהם, יצחק ויעקב. והמדרגה הזו מושגת עם בניית המשכן ויותר מאוחר עם המקדש.

אברבנאל: רואה בציווי הקמת המקדש: אך ורק פעולה סמלית להחדיר לעם ישראל בתודעה: כי אלוקים  שוכן גם בארץ ולא רק בשמים. ורואה  ומביט בכל אחד ואחד.

על פי הרמב"ם: [יד חזקה הלכות בית הבחירה ה"א ] הקמת המקדש - הוא צו לדורות.  דבריו של הרמב"ם מתבססים על הציווי: "ועשו לי מקדש" הכוונה לדורות ולא לזמן מוגבל.

גם חז"ל  בדעה זו וכן- תעשו לדורות"- נכון שישנם הבדלים בין המקדש והמשכן והדבר גורם לחילוקי דעות בין הפרשנים ,על כך עונה בעל החתם סופר: כי במשכן נאמר: פסוק מפורש המתיר לנביאים לשנות לפי מה שיראה להם ה' בתקופתם. כפי שנאמר: "ככל אשר אני מראה  אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו"- מכאן שהכוונה שגם לדורות יעשו. כפי שה'  יראה לנביאיו.

המנחת חינוך [מצווה צ"ה] טוען: שגם כשעם ישראל נמצאים בארצם תחת כיבוש זר המאשר להם לבנות את המקדש - חל החיוב כמו שהתחיל ר' יהושע בן חנניה לבנות את המקדש ברישיון המלכות. אם כי , דין זה דורש בירור ותשובת  דעת הפוסקים החשובים באותו דור.

המשכן והמקדש-הקשר.

א] בראש וראשונה המשכן ויותר מאוחר המקדש נועד להשכנת השכינה ,דבר זה אומר שלמה המלך לחירם מלך צור והוא מדגיש זאת בדבריו שלוש פעמים: "אתה ידעת את דוד אבי כי לא יכול לבנות בית לשם ה' אלוקיו" ."והנני אומר לבנות בית לשם ה' אלוקי" "כאשר דבר ה' אל דוד ... : "בנך אשר אתן תחתך על כיסאך הוא יבנה הבית לשמי"

ב] בהפטרה מלכים-א, ה נאמר:"וה' נתן חכמה לשלמה כאשר דיבר- לו ויהי שלום בין חירם ובין שלמה ויכרתו ברית שניהם" כאן, המכנה המשותף בין המשכן למקדש הוא החכמה.

ניתן לראות את חכמתו של שלמה בשני נתיבים: האחד: כריתת הברית עם חירם מלך צור- למען קבלת העצים לבניית המקדש ויש בכך חכמה מבחינה מדינית .

הנתיב השני : עצם בניית המקדש מהווה חכמה בפני עצמה. וגם המשכן נבנה בחכמה אלוקית שהרי הוא נעשה על פי צוויי ה' ובידוע שכלי המשכן נעשו על ידי חכמי הלב-  אומנים שהיו בעלי כישרון אלוקי והיו מסוגלים לבצע את כל האומנות המיוחדת שבמשכן ואת כל מלאכתם עשו בצל השכינה.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי המשכן נועד למקום השכינה- והוא מקום טהור ,לפי שכל החומרים הובאו על ידי התורמים נדיבי הלב והאבנים היקרות על ידי הקב"ה בכבודו ובעצמו.

המקום נועד לקשר בין ה' לעם ישראל ועל פי רוב המפרשים- המשכן והמקדש  שנבנה מאוחר יותר על ידי שלמה המלך - נובע מתוך מצווה לדורות והקו המקשר בין  המשכן למקדש הוא: מקום השכינה, הקשר בין עם ישראל לבורא, החכמה , הדעת והקדושה.

גם כיום כל עוד לא נבנה עדיין בית המקדש השלישי - חובת עם ישראל לקיים את הציווי: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" והכוונה שכל אדם ואדם יקים מקדש בתוכו - בו תשכון האמונה והקשר התמידי עם ה' באמצעות-תפילה, וקיום המצוות הלכה למעשה כפי שנאמר:

"בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ".  [משלי ג, ו]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת משפטים- הסוד- להשגת בריאות ושלום בארץ / מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת משפטים-  הסוד – להשגת בריאות ושלום בארץ.

 מאמר מאת: אהובה קליין

 ציורים שלי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ העבד העברי יוצא  לחופשי/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ אמה עבריה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ עזרה לחמור שונאך הרובץ  תחת משאו/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ שנת השמיטה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ המלאך ההולך לפני בני ישראל/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/" וּבֵרַךְ אֶת-לַחְמְךָ, וְאֶת-מֵימֶיךָ"/ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הבאת ביכורים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/עליה לרגל לירושלים/ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ משפט צדק/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ חג האסיף/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

פרשה זו איננה עוסקת בקורות עם ישראל בדרכם דרך המדבר לארץ ישראל  אלא היא עוסקת  בחוקים ומשפטים שבין אדם לחברו ובין אדם למקום:

מובטח לעם ישראל שאם הם ילכו  בדרך התורה – צפוי להם  שכר רב כפי שהכתוב מתאר: "וַעֲבַדְתֶּם, אֵת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וּבֵרַךְ אֶת-לַחְמְךָ, וְאֶת-מֵימֶיךָ; וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה, מִקִּרְבֶּךָ.  לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה, בְּאַרְצֶךָ; אֶת-מִסְפַּר יָמֶיךָ, אֲמַלֵּא.  אֶת-אֵימָתִי, אֲשַׁלַּח לְפָנֶיךָ, וְהַמֹּתִי אֶת-כָּל-הָעָם, אֲשֶׁר תָּבֹא בָּהֶם; וְנָתַתִּי אֶת-כָּל-אֹיְבֶיךָ אֵלֶיךָ, עֹרֶף.  וְשָׁלַחְתִּי אֶת-הַצִּרְעָה, לְפָנֶיךָ; וְגֵרְשָׁה, אֶת-הַחִוִּי אֶת-הַכְּנַעֲנִי וְאֶת-הַחִתִּי--מִלְּפָנֶיךָ.  לֹא אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ, בְּשָׁנָה אֶחָת:  פֶּן-תִּהְיֶה הָאָרֶץ שְׁמָמָה, וְרַבָּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה.  מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ, מִפָּנֶיךָ, עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה, וְנָחַלְתָּ אֶת-הָאָרֶץ.  וְשַׁתִּי אֶת-גְּבֻלְךָ, מִיַּם-סוּף וְעַד-יָם פְּלִשְׁתִּים, וּמִמִּדְבָּר, עַד-הַנָּהָר:  כִּי אֶתֵּן בְּיֶדְכֶם, אֵת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, וְגֵרַשְׁתָּמוֹ, מִפָּנֶיךָ.."[שמות  כ"ג, כ"ה- ל"ב]

השאלות הן:

 א] מהי המשמעות של : "וּבֵרַךְ אֶת-לַחְמְךָ, וְאֶת-מֵימֶיךָ"?

 ב] כיצד ה' יתנהג עם אויבי ישראל?

תשובות.

"וּבֵרַךְ אֶת-לַחְמְךָ, וְאֶת-מֵימֶיךָ"

רבינו בחיי מסביר: לעומת הגויים העובדים עבודה זרה ומצפים שבדרך זו- יזכו  להישגים רבים ,ייטב מזלם והצלחתם  תגבר, הרי מנגד, עם ישראל אם יציית לצוויי התורה הקדושה ויעבוד את האלוקים ,הקב"ה  כפי שהוא מבטיח - יעניק לבניו ברכה בלחם , במים ויסיר את כל המחלות מעליהם. יש תחלואים בתוך הגוף הנגרמים ממאכלים ומשקאות ויש גם מחלות מחוץ לגוף - וירוסים שונים הנובעים כתוצאה משינויי מזג האוויר  כפי השתנות מערכת הכוכבים, מובטח מאת ה', כי על ידי עבודת ה'  הוא יברך את מזון האדם בכך שיהיה בכוחו להסיר את כל סוגי המחלות וכך הצדיק לא יזדקק לגשת לרופא. והראיה מהכתוב : "וגם בחליו לא דרש את ה' כי ברופאים" [דברי הימים ב, ט"ו]

רעיון דומה אומר גם  הרב שמשון רפאל הירש : עם ישראל חייב הודאה והכנעה לה' - על ידי קיום התורה ומצוותיה  והכוונה שכל אחד ואחד מחויב  לעבוד את האלוקים כפי שכתוב: בלשון רבים: "וַעֲבַדְתֶּם, אֵת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם"- ולא נאמר בלשון יחיד: "ועבדת" .

עבודת ה' – רק היא  תגרום לכך שברכת ה' תרד לארץ - אותה ברכה שאומות העולם מצפים מעבודתם לכוחות הטבע המדומים.

ה"כלי יקר" מסביר את  הפסוק באופן מעניין: כתוב: "וַעֲבַדְתֶּם, אֵת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וּבֵרַךְ אֶת-לַחְמְךָ, וְאֶת-מֵימֶיךָ"- הפסוק פותח בלשון רבים "וַעֲבַדְתֶּם" ומסיים בלשון יחיד: ו"ּבֵרַךְ אֶת-לַחְמְךָ, וְאֶת-מֵימֶיךָ:"

הטעם לכך הוא: היות וכל ישראל ערבים זה לזה ולא יברך אלוקים לחם של כל יחיד ויחיד ,אלא עד שעובדי ה'  יהיו רבים וכולם יעבדו את ה' כאחד, רק אז יבורך לחמו של כל אחד ואחד.

ויש אומרים: שבעוד שהתפילה  לה' – תאמר יחדיו עם כל הקהל,  בתפילתם ה' לא ימאס , אך  בענייני אכילה עדיף שכל אחד  יאכל את מזונו לבדו.

על פי רוב כל המחלות והנגיפים על ידי המאכלים מבחוץ, או על ידי התגברות היסודות זה על זה מבפנים, מטעם זה נאמר: ו"ּבֵרַךְ אֶת-לַחְמְךָ, וְאֶת-מֵימֶיךָ" ובהמשך ישנה את ההבטחה: ו"ַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה, מִקִּרְבֶּךָ". 

דעת מקרא מפרש: הברכה  תהיה בכמות : הרבה אוכל ושתיה וברכת הלחם. הכוונה: שהאדמה תיתן את יבולה והגשם ירד במידה מספקת - כפי שכתוב בקריאת שמע.

הנחלים יהיו משופעים ונקיים ללא רעלים העשויים לגרום למחלות, הקב"ה ירפא את אלה שחלו ויסיר כל מחלה מעמו וגם  ימנע מבעד המחלה לבוא אל בניו.  תוצאות אלה מבטיח ה' -כדי לסתור את דעת עובדי האלילים הסבורים: כי את כל הטוב ניתן להשיג באמצעות עבודתם האלילית.

אור החיים מסביר:

בנוגע לברכה במים - "שיצמחו צמח האדם בתכלית הבריאות", שכידוע אדם שהולך לגור במקום מסוים הוא יתור תחילה אחר מקור מים חיים. והיות שהמים יהיו מבורכים, התורה כותבת בסמוך לכך את יתר הברכות הנובעות מכך שהמים יהיו מבורכים- כי הברכה המובטחת לעם ישראל אם יעבדו את ה'-  תכלול שלושה דברים:

א] האדם יהיה בריא ויתעדן בטוב ה' וזו המשמעות למילים:" וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה, מִקִּרְבֶּךָ"

ב] ה' ירבה להם בנים-וזו המשמעות למילים:" לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה"

ג] שהאדם ישלים אורך ימים ושנות חיים , והדבר  מתבטא במילים:" אֶת-מִסְפַּר יָמֶיךָ, אֲמַלֵּא". 

יחס ה' לאויבי ישראל.

רבינו בחיי מסביר:" אֶת-אֵימָתִי, אֲשַׁלַּח לְפָנֶיךָ"- הכוונה:  הקב"ה יפעיל את מידת הדין כלפי אויבי ישראל, כפי שנאמר: "תיפול עליהם אימתה ופחד" [שירת הים][שמות ט"ו] ולגבי הצרעה שמבטיח ה' ככתוב:" וְשָׁלַחְתִּי אֶת-הַצִּרְעָה, לְפָנֶיךָ; וְגֵרְשָׁה, אֶת-הַחִוִּי אֶת-הַכְּנַעֲנִי.." הכוונה למין עוף כגון: יתושים וצרעות וזבובים והם כוללים   כל מיני סוגים ונכללים בצרעה -בדומה למה שקרה למצרים בעשרת המכות- במכת הארבה, היו נכללים סוגים שונים של ארבה.

ועל פי רז"ל: זה היה סוג של עוף המטיל ארס באויבים וגורם להם להיות עיוורים ובעקבות זאת  למוות מידי, צרעה זו עלתה  עם יהושע וחצתה את הירדן כפי שמתואר בספר יהושע. ושואל רבינו בחיי, מדוע  התורה מציינת רק את שלושת האויבים בלבד: "וְשָׁלַחְתִּי אֶת-הַצִּרְעָה, לְפָנֶיךָ; וְגֵרְשָׁה, אֶת-הַחִוִּי אֶת-הַכְּנַעֲנִי וְאֶת-הַחִתִּי—מִלְּפָנֶיךָ"? הטעם לכך: לפי ששלושת אויבים אלה היו החזקים והיו ,יושבים בתוך מצודות חזקות ביותר בתוך שבעת העמים העוינים את עם ישראל.

וכאן התורה באה ללמדנו על פלא גדול  ונס  נסתר שהתרחש במלחמה נגד אויבים אלה: שדווקא  על ידי ברייה חלושה כמו הצרעה ה' הכרית את האויבים החזקים ביותר.

אך הדבר לא יעשה בבת אחת, אלא הצרעה תגרש אותם מכוח אימת הדין, מעט, מעט והם ילכו ויצטמצמו , בעוד עם ישראל ילך ויתרבה  ויזכה לנחול את הארץ המובטחת.

הרב שמשון הירש אומר: אם עם ישראל לא היה עם קשה עורף, אלא מקיים כולו כאיש אחד את מצוות ה' ,לא היו נזקקים  לניסיונות קשים ולא היו צריכים לכבוש את הארץ בכוח הזרוע ואז יושבי הארץ הזאת היו נעלמים מהארץ ועם ישראל , בהיותו מציית לתורה,  נוטע בארצו את שורשיו מיד.

רש"י  מסביר את המילים: "וְהַמֹּתִי אֶת-כָּל- הָעָם"- שה' יביא על אויבי ישראל- מהומה כמו שכתוב: "ויהם את מחנה מצרים" [שמות, י"ד, י"ד]

הספורנו שם את הדגש על הבטחת ה': "כִּי אֶתֵּן בְּיֶדְכֶם, אֵת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ"-  כי עניין זה תלוי בעם ישראל ואל יתעצלו בדבר-כפי שאמר יהושע לעם: "עד אנה אתם מתרפים לבא לרשת את הארץ אשר נתן לכם ה' אלוקי אבותיכם" [יהושע י"ח, ג]

לסיכום, לאור האמור לעיל ניתן להסיק: כי עם ישראל בהיותו הולך בדרך ה' ומקיים את מצוות התורה- הלכה למעשה- יזכה למים ולחם מברכת שמים ולא יזדקק לרופאים ,כי אלוקים יסיר מעליו נגעים ומחלות וידאג לבריאות ,לפריון ולהתנחלות בארצנו הקדושה ואילו את האויבים יגרש מפנינו לאט, לאט.

יהי רצון שנקיים כולנו את התורה הקדושה ומצוותיה ככתבם וכלשונם ונזכה לברכת שמים והתנחלות בארץ הקדושה בשקט ובשלווה. אמן ואמן.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)