‏הצגת רשומות עם תוויות ציורי תנ"ך. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ציורי תנ"ך. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 12 בנובמבר 2017

פרשת תולדות- עשיו שונא ליעקב- האומנם?/מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת תולדות-  עשיו שונא ליעקב-  האומנם?

מאמר  מאת: אהובה קליין.


הציורים שלי לפרשה:


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ עשיו איש  ציד/ ציירה: אהובה קליין(c)



העלאת תמונות


ציורי תנ"ך/ רבקה הולכת לבית המדרש/ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ רבקה אוחזת ביעקב ועשיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ יעקב איש תם יושב אוהלים ועשיו איש ציד:ציירה: אהובה קליין(c)

[שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ רבקה צופה אל עבר עשיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ רבקה מצווה על יעקב לברוח אל  חרן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ יצחק זוכה להצלחה בגרר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/יצחק עורך משתה לאבימלך ולפיכול שר  צבאו/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]




פרשתנו  מספרת על ראשיתם של שני לאומים - יעקב ועשיו ומתארת בפנינו את ההבדל  המהותי בין שני האחים –  באופן קו מחשבתם, דרכם והתנהגותם הלכה למעשה - דבר שנותן את אותותיו גם בימינו וזאת למרות ששניהם אחים  תאומים מבטן ולידה, לאימא רבת חסדים וטובת לב.
וכך התורה מתארת  זאת : " וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיהוָה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ, כִּי עֲקָרָה הִוא; וַיֵּעָתֶר לוֹ יְהוָה, וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ.  וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים, בְּקִרְבָּהּ, וַתֹּאמֶר אִם-כֵּן, לָמָּה זֶּה אָנֹכִי; וַתֵּלֶךְ, לִדְרֹשׁ אֶת-יְהוָה.  וַיֹּאמֶר יְהוָה לָהּ, שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ; וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר.  וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ, לָלֶדֶת; וְהִנֵּה תוֹמִם, בְּבִטְנָהּ.  כה וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר; וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ, עֵשָׂו.  וְאַחֲרֵי-כֵן יָצָא אָחִיו, וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב; וְיִצְחָק בֶּן-שִׁשִּׁים שָׁנָה, בְּלֶדֶת אֹתָם.  כז וַיִּגְדְּלוּ, הַנְּעָרִים, וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה; וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים.  וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו, כִּי-צַיִד בְּפִיו; וְרִבְקָה, אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב. [בראשית כ"ה, כ"א-כ"ח]
השאלות הן :
א] מה המשמעות של התרוצצות הבנים בקרבה של רבקה?
ב] מה ההבדל המהותי בין יעקב לעשיו?
ג] מדוע אהב יצחק את עשיו?
תשובות :
"וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים, בְּקִרְבָּהּ"
רש"י מסביר: על כורחך המקרא הזה אומר דרשני- כלומר הכתוב  עצמו  אומר: דרוש והעמק בי, ואין הכתוב ממש מסביר מהי  התרוצצות זו, אך  מתאר: כי על דבר זה-התלוננה רבקה-לפי שהיא הרגישה שזו התרוצצות משונה- לא כדרך הנשים ההרות.
ולכן חז"ל מסבירים:
א] זוהי לשון ריצה , כאשר רבקה הייתה עוברת ליד בית מדרש של שם ועבר היה רוצה יעקב לצאת ומתנועע ודוחק במעיה, אולם כשהייתה עוברת סמוך לפתח של עובדי אלילים היה עשיו מתנועע ורוצה לצאת לשם.
ב] " וַיִּתְרֹצְצוּ .."- מלשון-"ריצוץ"- שהיו הבנים כבר  אז מתרוצצים נלחמים זה בזה, היו מתווכחים ביניהם בנחלת שני העולמות-העולם הזה והעולם הבא -לפי שכל אחד  שאף  לרשת  את העולם הזה וגם את העולם הבא.
מטעם זה הלכה רבקה לבית  המדרש של שם ועבר- מקום שדורשים  את ה'- רצתה לדעת מה יהיה בסופה כאשר תלד?
רבקה קיבלה תשובה : "שְנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ"
לא נכתב: "גויים", אלא "גיים" וזה לשון גאון וגדולה. לרמוז ששני גדולי עולם יצאו בעתיד משני גויים אלה והם: אנטונינוס מלך אדום שהוא מזרע עשיו ורבי יהודה הנשיא שהוא מזרע ישראל - שחיו באותה תקופה ועליהם נאמר: שלא פסק  משולחנם לא צנון ולא חזרת לא בקיץ ולא בחורף ,הכוונה שהיו שניהם עשירים והיו נכבדים והיו מרבים לערוך סעודות לקהל שלהם והצנון והחזרת- שהם סוגי ירקות – היו דרך קבע מצויים על שולחנם. אפילו שלא  בעונתם כאשר מחירם יקר, דבר המעיד על עשירותם.
ממשיך ואומר רש"י: כי שני לאומים - הם  שתי מלכויות וכבר בהיותם במעי אימם הם נפרדים בדרכיהם: כאשר האחד הולך לרשעו, השני הולך לתמימותו וצדקתו. הם לעולם לא יהיו שווים בגדולתם, כאשר האחד קם, מנגד השני נופל.
רבי יחזקאל מקוזמיר [מגדולי האדמורים של המאה הי"ט] מבהיר:  שכבר אמרו חז"ל במדרש ספרי ובבראשית רבה: "בידוע שעשיו שונא ליעקב" מתברר שעשיו הרשע היה מוכן לוותר על עבודה זרה שכל כך אהב לעסוק בה -ובלבד שלא ייתן ליעקב להגיע אל פתחי בתי המדרש וזה עוד בהיות השניים ברחם אימם!!
יעקב ועשיו- ההבדלים ביניהם.
רבינו בחיי מפרש :עשיו נולד שעיר: כולו שיער כאדרת לכן הוא נקרא: "שעיר" שגם השיער שלו נחשב חלק מהכוח שלו.
במדרש נאמר: שהכוח שלו - יש לו שיער כנגד ליבו ובזמן שתתרחש הגאולה שיער זה ינשור בתקיעת השופר, כמו שנאמר: "וַאדֹנָי יְהוִה בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע, וְהָלַךְ בְּסַעֲרוֹת תֵּימָן".[זכריה ט.]
יעקב ועשיו למרות שהיו אחים ונולדו באותו זמן - הם היו שני הפכים ושונים במידותיהם, בעוד שעשיו היה נמשך אחרי תענוגי הגוף - יעקב היה נמשך אחר הרוחניות- "אחר עצת הנפש"- כפי שמכנה זאת רבינו בחיי.
עשיו – איש יודע ציד- זה מוכיח כי אומנתו של עשיו מקצוע של אדם בטל הרודף אחר תאוות העולם. איש שדה - כאילו נאמר: איש האדמה ומכאן שמו הנוסף: "אדום" הנגזר מהמילה: אדום ומן האדמה-הכוונה שהיה אדם חומרי -גשמי.
מכאן ניתן להבין: כי אדם המשתדל בעיקר במאכל ובמשתה ומשתעשע  בצייד המבטא- תענוגי הגוף בעולם הזה - אין זה פלא שהוא מוכן לבזות את עבודת ה'-  ויראתו- ואלו נחשבים בעיניו: טפלים – מנגד תענוגי הגוף הם העיקר אצלו.
במידה רעה זו התאפיין עשיו, כמו שנאמר: "וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה".
וידועים דבריו :
"וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי וַיֹּאמַר הֲלֹא אָצַלְתָּ לִּי בְּרָכָה"[בראשית כ"ז, ל"ו]ואם הוא טועם נופת וצוף בתענוגים זה עניין  זמני, לעתיד לבוא: הוא יצטער- כמו  שהכתוב מתאר  את  תגובתו של עשיו, כאשר התברר  לו שיעקב הקדים אותו בברכה  ,היינו, הביא לפניו את המאכל לאביו.
"כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו, אֶת-דִּבְרֵי אָבִיו, וַיִּצְעַק צְעָקָה, גְּדֹלָה וּמָרָה עַד-מְאֹד" [בראשית  כ"ז, ל"ד]
 על רדיפה אחר התענוגים, אומר: שלמה המלך:  "כִּי נֹפֶת תִּטֹּפְנָה, שִׂפְתֵי זָרָה;    וְחָלָק מִשֶּׁמֶן חִכָּהּ.  וְאַחֲרִיתָהּ, מָרָה כַלַּעֲנָה"[משלי  ה, ג-ד]
רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש] מסביר: על עשיו נאמר "אַדְמוֹנִי" אומנם נאמר גם על  דוד המלך  שהיה אדמוני:" וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי, עִם-יְפֵה עֵינַיִים וְטוֹב רֹאִי"[שמואל –א, ט"ז, י"ב]  והפירוש= אדום לחיים- סימן לבריאות טובה ושופעת ,עשיו היה שעיר- וזה מרמז על עודף אנרגיות וכוח חיים המספקים להתפתחות השיער, דבר שקורה בגיל מאוחר יותר, אך עודף  האנרגיות היה כה רב שהתוצאה הייתה: שכל גופו של עשיו היה מכוסה שיער רב - לכן נקרא:"עשיו"- משורש- "עשה"- שפירושו איש עשוי במלואו ומפותח מכל הבחינות.
לעומת דרכו של עשיו- יעקב- הולך בדרך הפוכה- הוא איש  תם- יושב אוהלים.
מוסיף ואומר רבינו בחיי:" מה שרצה עשיו לקנות- רצה יעקב למכור- והוא  רדיפת התאוות ובקשת  תענוגי העולם שהמשילם לנזיד עדשים, לפי שטוב העולם ושלוותו וכבודו- אינו אלא כעדשה שהיא עגולה" ומכאן שיעקב רצה למכור-להחליף חיי שעה בחיי העולם והיא עבודת ה' שהייתה בבכורות"
פרשה זו רומזת לנו כי הגיהינום מתוכנן לכת של עשיו -ואילו גן עדן  מזומן ליעקב ובניו והכוונה לדרשתם של רז"ל: כאשר באו שני האחים לקבל את הברכות מאביהם: יצחק עם יעקב- נכנס גן עדן -ועם עשיו נכנס גיהינום.
ועוד דבר מעניין לגבי שמות האחים: שמו של עשיו לא השתנה לעולם, אבל שמו של יעקב השתנה לשם: "ישראל" בכך  נכנס בשמו שם הוויה- מה שאין כן אצל עשיו!
יעקב היה איש  תם – יושב אוהלים.
המילה:"תם" מרמזת על כך-  שהוא היה בעל מידת אמת.
לכינוי:" יושב  אוהלים"-שני פירושים:
א] על דרך  הפשט: יעקב היה לומד בבית מדרש של שם ועבר.
ב] על דרך הקבלה- יושב אוהלים-אוהל של מטה ואוהל של מעלה.
"וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו"
רבינו בחיי מסביר: כי יצחק לא אהב את עשיו בשל בכורתו, אלא  היות והיה מהנה אותו בציד.
עשיו היה  צייד משני צדדים מצד אחד – צד חיות ומנגד היה  נוהג לצוד את דעת אביו בעורמה.
ורז"ל מציינים: כי עשיו היה מספר לאביו :כי היה בבית המדרש ולמד שהמלח חייב במעשר ויצחק היה מאמין לו ורוח הקודש הייתה צועקת לא להאמין לו-!כי שבע תועבות בליבו, ועוד דרשו : כי היה צד ומאכיל את אביו ובכך נותן  שוחד כדי שאביו יעניק לו את הברכה.
על כך נאמר: "השוחד  יעוור עיני צדיקים"
רש"ר מבהיר: כי יצחק היה עולה תמימה הוא התרחק מהמולת העולם והעדיף לשבת בבדידות ושקט -סמוך לבאר לחי רואי - ועל כן דווקא טבעו הנועז והנמרץ של עשיו מצא חן בעיני יצחק הוא ראה בו כוח ועוצמה לשמש עמוד התווך של הבית- לעומת זאת רבקה ראתה ביעקב את השלמות המייצגת אורח חיים שונה ממה שהכירה בביתה.
אבל ההורים צריכים להיזהר לא לפעול אך ורק  לפי רגשותיהם ,דבר זה פוגם בגישה החינוכית הנכונה.
לסיכום, לאור האמור לעיל -  נראה כי השוני בין המידות המאפיינות את שני האחים מוכיח: כי ישנו הבדל תהומי בין השניים ועל כן לא יפלא , איפוא, האמרה: "כי עשיו שונא ליעקב"- כה נכונה ,גם  בימינו רואים את התנהגותם של רוב אומות העולם כלפי ישראל.
מי ייתן  ודברי הנבואה יתקיימו במהרה:
וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם וְלֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו כִּי יְהוָה דִּבֵּר". [עובדיה א'      , י"ח]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ לשאול את פי הנערה,תשובת רבקה לאליעזר/ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
העלאת תמונות


ציורי תנ"ך/ לשאול את פי הנערה, תשובת רבקה לאליעזר/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

Biblical paintings by Ahuva Klein- To ask the girl's mouth.

Rivka's answer to Eliezer 

" וַיֹּאמְרוּ, נִקְרָא לַנַּעֲרָ, וְנִשְׁאֲלָה, אֶת-פִּיהָ.   וַיִּקְרְאוּ לְרִבְקָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ, הֲתֵלְכִי עִם-הָאִישׁ הַזֶּה; וַתֹּאמֶר, אֵלֵךְ".

[בראשית כ"ד, נ"ז- נ"ח]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 6 בנובמבר 2017

איכות חיי האדם- במבט מקראי?/מאמר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

איכות חיי האדם – במבט  מקראי !

מאת: אהובה קליין.

בידוע , כי חיי האדם רצופים עליות ומורדות, ישנם ימים יפים וטובים - בהם החמה זורחת  ומאירה פנים,

אך ישנם  גם ימים פחות נעימים, בהם האור גנוז בתוך הערפילים ורוח האדם איננה ברקיעים.

על פי עיון בספר הספרים ,מתברר כי בכוחו של האדם להיטיב עם עצמו, משפחתו וסביבתו  בהתאם לרצונו החופשי והחלטתו, אך גם עלול  להיכשל חלילה .

חכמנו צדקו באומרם:" בדרך שאדם רוצה לילך בה , מוליכים אותו".

האדם על פי חשיבתו  ושיקוליו בוחר היכן מעוניין הוא לחיות את חייו ועל כך דוגמאות בספר הספרים:

אברהם אבינו - אבי האומה, שהיה בנו של תרח - עובד אלילים, גילה את  אלוקים ,הדרך בה פעל-אינה מתוארת במקרא, אלא במדרשים-אשר מספרים: כיצד התווכח עם בני דורו  ובאיזה אופן הושלך לכבשן האש למען קדושת האמונה בקב"ה. למרות זאת הוא עמד בניסיון והיה  נוהג לפרסם את המציאות האלוקית במסירות נפש.

מדרכו זו התפעלו אומות העולם ופרסמו זאת בספריהם.

ספר המורה חלק ג, פרק כ"ט, מצטט את ויכוחיו של אברהם עם  בעלי אמונה אחרים ואת הסבל  שעבר בשל מאבקו למען הפצת האמונה באל אחד - עוד לפני שאלוקים התגלה אליו.

אברהם בציווי אלוקי מתבקש לנטוש את סביבתו ולעלות לכנען, הוא מצליח להשפיע על אנשים רבים  בהפצת האמונה באל אחד, הדבר משפר את איכות חייו הוא זוכה להתעשר-כפי שהכתוב מעיד עליו:

"וְאַבְרָם, כָּבֵד מְאֹד, בַּמִּקְנֶה, בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב". [בראשית  י"ג, ב]

מנגד, לוט- בן אחיו של אברהם - לאחר מריבה בין רועי צאנו לרועיו של אברהם  נענה לבקשת אברהם להיפרד ממנו -למען השלום ביניהם, לוט בוחר  להתיישב בסדום- בקרב אנשים רעים וחטאים, הוא אינו מתייחס לסביבה הרעה  וההשפעה עליו ומשפחתו, אלא  בחירת המקום נעשית על פי שיקול חומרי בלבד- המקום היה פורה  כגן עדן [דברי  רש"י] אזור כיכר הירדן. אך מנגד החברה הייתה מושחתת מן היסוד, האנשים היו רעים וחטאים ,בסופו של דבר לאחר הפיכת סדום ועמורה -הוא  נותר  בחוסר כל ,אשתו הפכה לנציב מלח. ולמעשה איכות חייו נהרסה כליל , עקב בחירתו המוטעית.


ציורי תנ"ך/ לוט משקיף על  סדום/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]







ציורי תנ"ך/מהפכת סדום ועמורה/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד].


דבר נוסף שעשוי להועיל  ולהיטיב את איכות חיי האדם הוא: יחסו של האדם אל עצמו ולזולתו .

על כך נאמר: "ואהבת לרעך כמוך" – המסר הוא: כמו שאדם אוהב ומכבד את עצמו - כך עליו לנהוג  כלפי רעיו  -בכך הוא זוכה ליחס דומה, כמו שאמר החכם מכל אדם: "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם".[משלי כ"ז, י"ט]

במילים אחרות בבואתו משתקפת אצל חברו והוא זוכה ליחס טוב ומאיר פנים.  האדם מבטא את יחסו לזולת באמצעות מידות  טובות שהוא רוכש במשך חייו, והוא מיישם את הדבר באופן מעשי:

דוגמת רבקה בת בתואל, אשר  גילתה יחס חם  כלפי עבד אברהם, כפי שהכתוב מעיד עליה:

"וַתֹּאמֶר, שְׁתֵה אֲדֹנִי; וַתְּמַהֵר, וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל-יָדָהּ--וַתַּשְׁקֵהוּ.  וַתְּכַל, לְהַשְׁקֹתוֹ; וַתֹּאמֶר, גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב, עַד אִם-כִּלּוּ, לִשְׁתֹּות". 

תגובתו של אליעזר הייתה התפעלות מהתנהגותה היפה - כלפיו וכלפי גמליו והתוצאה המידית הייתה: הענקת תשורה לרבקה- כפי שנאמר:

"וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת, וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב, בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ--וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל-יָדֶיהָ, עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם".

אליעזר הבין שרבקה היא הנערה המתאימה ליצחק בן אברהם ואכן מסתבר שהוא צדק.

כדי ליישם בפועל את הכתוב בספר הספרים הנה כמה עצות:  

א] אדם הרוצה להעתיק את מקום מגוריו לאזור חדש, יבצע בירור יסודי על המקום מכל הבחינות, בעיקר מבחינה חברתית ואנושית.

ב] על האדם לכבד את עצמו בבגדים נאים והופעה נאה ולשון נקיה.

ג] היחס אל הזולת יעשה במאור פנים ובאדיבות.

ד] חשיבה חיובית- שהכול לטובה  -כי הכול מאת הבורא.

ה] להשתדל להיות בשמחה ולהודות לבורא עולם -תמיד על הכול.

יהי רצון שנזכה לחיים טובים ולא נשכח להודות על כך לאלוקים, ויפים הם דברי דוד המלך:

טוֹב, לְהֹודוֹת לַיהוָה; וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן. לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ;  וֶאֱמוּנָתְךָ, בַּלֵּילוֹת. [תהלים, צ"ב ב-ג]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ לוט יושב בשער סדום/ ציור מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ לוט יושב בשער סדום/ ציירה: אהובה קליין(c)


Biblical paintings

Lot sits at the gate of Sodom

 "וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה, בָּעֶרֶב, וְלוֹט, יֹשֵׁב בְּשַׁעַר-סְדֹם; וַיַּרְא-לוֹט..."

[בראשית  י"ט, א]

הטכניקה: צבעי שמן על בד.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 31 באוקטובר 2017

פרשת וירא,מדוע ישב לוט בשער סדום?/מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת וירא -  מדוע ישב לוט בשער סדום?

מאת: אהובה קליין.


ציורים מתוך פרשת וירא:




ציורי תנ"ך/ אברהם  צופה אל עבר המלאכים/ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ לוט יושב בשער סדום/ ציירה: אהובה קליין(c)








ציורי תנ"ך/מהפכת סדום ועמורה/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד].



ציורי תנ"ך/ אברהם מתפלל על אנשי סדום ועמורה/ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד]


העלאת תמונות



ציורי תנ"ך/לוט ובנותיו/ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ אברהם משקיף על סדום ועמורה לאחר החורבן

/ ציירה: אהובה קליין (c)






ציורי תנ"ך/ אנשי סדום מקיפים את ביתו של לוט/ציירה:אהובה קליין(c)







ציורי תנ"ך/ הגר במדבר/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]








ציורי תנ"ך/ אברהם עורך משתה ליצחק/ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ עקדת יצחק והאיל/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ עקדת יצחק/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


אחד הנושאים בפרשה: מהפכת סדום ועמורה. הכתוב מתאר תחילה את בוא המלאכים אל לוט ,להודיעו על העונש הקרב ובא בשל חטאם של אנשי המקום.

"וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה, בָּעֶרֶב, וְלוֹט, יֹשֵׁב בְּשַׁעַר-סְדֹם; וַיַּרְא-לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם, וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה.  וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא-אֲדֹנַי, סוּרוּ נָא אֶל-בֵּית עַבְדְּכֶם וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם, וְהִשְׁכַּמְתֶּם, וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם..." [בראשית י"ט, א-ב]

 השאלות הן:

א] מי היו המלאכים ומדוע התעכבו ?

ב] מדוע ישב לוט בשער סדום ?

תשובות.

המלאכים ,שליחותם וזהותם.

רש"י מסביר: "וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה": מתוך שלושה מלאכים שהגיעו  תחילה אל אברהם, נותרו שני מלאכים בלבד, מלאך אחד להשמיד את סדום, מלאך שני להציל את לוט, וזה המלאך שבא תחילה לרפאות את אברהם, מכאן אנו למדים: כי לכל מלאך  ישנה שליחות אחת, רפואה והצלה –היא שליחות אחת ,מנגד המלאך שבא לבשר לשרה על הולדת יצחק, היות וסיים את שליחותו - הלך לו לדרכו ולא לקח חלק בהפיכת סדום ועמורה.

בהמשך שואל רש"י: הרי כאשר המלאכים באו תחילה אל אברהם נאמר:

"... וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים, נִצָּבִים עָלָיו". כלומר , הם נקראים "אנשים" [בראשית י"ח, ב] ואילו כאן אצל לוט נאמר:" וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה"?

התשובה באמצעות שני פירושים.

א] אומנם מלאכים היו באמת, אך אצל אברהם כאשר הייתה שכינה עמהם הרי כתוב שם: "וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה," – הם נקראו "אנשים" היות וחשיבותם בטלה כלפי השכינה.

ב] אברהם היה בעל מעלה גדולה יותר לעומת לוט והמלאכים היו רגילים לבוא אליו ממש כמו אנשים. ואילו אצל לוט שהיה בדרגה נמוכה יותר הכתוב קורא להם: "מַּלְאָכִים"

לרש"י קשה: מדוע המלאכים התעכבו בהליכתם מחברון לסדום הרי  הם שהו אצל אברהם בחצות היום - באמצע היום כפי שכתוב:" כְּחֹם הַיּוֹם"

גם אם הסעודה  התארכה ,הרי נותרו עוד לפחות חמש שעות עד בוא הערב. אם כן מדוע לא הזדרזו לבצע את שליחותם מיד?

אלא, מסתבר: שמלאכים אלה,  מלאכי רחמים היו ולכן לא התלהבו  למהר להביא את העונש, אלא המתינו לאברהם אבינו שיתפלל על אנשי המקום שמא יוכל ללמד עליהם - דברי זכות ובכך לבטל את הגזירה.

רבינו בחיי מסביר באופן שונה: על דרך הפשט, אצל אברהם המלאכים נקראים: "אנשים"- לפי שכאשר משתלחים אל בני אדם ומשתדלים  בענייניהם, הכתוב מכנה אותם בשם: "אנשים", אך לאחר שכבר ביצעו את  שליחותם-שוב נקראים: "מלאכים"- היות וחזרו למעלתם הראשונה.

רבינו בחיי מבהיר: כי אצל אברהם נאמר: שהוא רץ לקראתם  לפי שראה אותם באופן ברור,  היות והדבר התרחש בבוקר- כחום היום, אבל אצל לוט שהמלאכים הגיעו בשעות הערב, לוט לא הבחין בהם, אלא כאשר היו ממש קרובים אליו, לכן נאמר עליו:" וַיָּקָם לִקְרָאתָם"

אור החיים שם את הדגש לזמן שבאו המלאכים אל לוט: בערב- והטעם הוא: כדי למצוא  הכנה ללוט להכניסם ובכך לזכות בהצלתו, וגם אם נאמר[ בבראשית רבה פ"ג] כי בזכות אברהם לוט ניצול, היה צורך למצוא גם ללוט איזוהי זכות, לפי שאם מלאכים אלה היו מגיעים ביום ,אפשר שאנשי המקום הרשעים, לא היו מניחים  ללוט להכניס את המלאכים לביתו.

לוט הכיר שהם משרתי עליון  עוד בהיותו בקרבת אברהם לכן נאמר: "וירא" מסר נפשו עליהם על בני העיר-"וַיָּקָם לִקְרָאתָם"

לוט יושב בשער סדום.

רשי" אומר על המילים: "וְלוֹט, יֹשֵׁב בְּשַׁעַר-סְדֹם", פירושו - שופט, ולא נאמר "יושב" עם האות וו מכאן שלוט לא שימש כשופט קבוע ,אלא באותו יום נתמנה על ידי  אנשי העיר שישמש שופט עליהם.

רש"ר- הרב שמשון רפאל הירש -  מסביר: ישיבה בשער העיר לא נועדה לפשוטי העם, אלא רק מלכים היו "יושבים בשער",

כמו שנאמר: "וַתְּהִי רוּחַ יְהוָה רָעָה, אֶל-שָׁאוּל, וְהוּא בְּבֵיתוֹ יֹשֵׁב"

 [שמואל-ב, י"ט,]

"וַיִּשְׁמַע עֶבֶד-מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי אִישׁ סָרִיס, וְהוּא בְּבֵית הַמֶּלֶךְ, כִּי-נָתְנוּ אֶת-יִרְמְיָהוּ, אֶל-הַבּוֹר; וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב, בְּשַׁעַר בִּנְיָמִן".[ירמיהו ל"ח, ז]

אפשרות נוספת: אנשים העוסקים בעניינים ציבוריים רשמיים דוגמת בועז:               "וּבֹעַז עָלָה הַשַּׁעַר, וַיֵּשֶׁב שָׁם, וְהִנֵּה הַגֹּאֵל עֹבֵר אֲשֶׁר דִּבֶּר-בֹּעַז, וַיֹּאמֶר סוּרָה שְׁבָה-פֹּה פְּלֹנִי אַלְמֹנִי; וַיָּסַר, וַיֵּשֵׁב" [מגילת רות ד, א]

"ישב  בשער" כמו שרבותינו אומרים:[בראשית רבה נ, ג] שררה ציבורית גבוהה שלוט שימש בה בעירו.

מוסיף ואומר רש"ר: "שער" - משמש תמיד כניסה ציבורית לקהל האנשים הבאים בתוכה.

"ב"שער" היחיד נוהג למצוא את השלמת צרכיו ה"שער"- הוא אב ליתום, אח לבודד, עיניים לעיוור, עזרה לכושל וכן הלאה, מטרות שהן מעבר להישג ידו של היחיד ,ניתן להשיגן בעזרת הציבור המאוחד" האחריות של הציבור להשלים את היחיד.

לגבי שעת בוא המלכים מסביר רש"ר: הערב הוא זמן שהדברים מתחילים לא להיות ברורים ונעשים מטושטשים, החשכה  נוהגת  את כל הספק ולא ניתן להבחין בה דבר.

לגבי ישיבתו של לוט בשער אומר רש"ר: באותו יום התרחש משהו בלתי רגיל בסדום -התמנה איש זר לשופט, כאן הייתה ללוט שעת כושר להוכיח את התנגדותו לסעיף הראשון שבספר חוקי סדום, בו נאמר : כי ישנו איסור להכניס אורחים, כמובן שעד אותה שעה היה יודע לוט -כחכם  ונבון  לא להעלות את הנושא.

על פי התנהגות זו של לוט ניתן לראות את המצב אותו תיאר  אברהם אבינו: דמות הצדיק  בסדום. המעז לתת דוגמא להנהגה נכונה  לעיני כול.

"וירא לוט"- על כך אומר רש"י: לוט למד את הכנסת האורחים מאברהם ,כפי שנאמר :"ולפי שנתחבר לוט לאברהם למד הכנסת אורחים" [תנחומא י"א]

 לסיכום, לאור האמור לעיל ניתן ללמוד מהפרשה: כי לכל מלאך ישנה שליחות אחת ומכאן ניתן להסיק שגם לכל אדם יש שליחות משלו שעליו למלא אותה בנאמנות.

לוט היושב בשער סדום ביום בו הגיעו שני המלאכים, ניסה למלא שליחות בנוסף  להיותו שופט  באופן זמני, הוא  ניצל את ההזדמנות למחוק מספר החוקים של אנשי סדום הרשעים- את האיסור על הכנסת אורחים, ומצווה זו למד מאברהם ובכך הוכיח שיש לו זכות וגם מטעם זה ניצל ממהפכת סדום ועמורה.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 23 באוקטובר 2017

פרשת לך- לך- בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו/ מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)



 פרשת לך - לך  בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו.

מאת: אהובה קליין.

הציורים שלי לפרשה:


העלאת תמונות



ציורי תנ"ך/ אברהם ופמלייתו עולים לכנען/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ "לך-לך" ציווי ה'  לאברהם/ ציירה: אהובה  קליין (c)


ציורי תנ"ך/ פרעה משיב את שרה לאברהם במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ אברהם ופמלייתו  שבים ממצרים  לארץ /ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/מלכי-צדק מוציא לחם ויין לאברהם/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ הבטחת הבנים  לאברהם/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ הגר וישמעאל במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ הגר מתפללת במדבר/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ "אב המון גויים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד





ציורי תנ"ך/ אברהם מיישב את הסכסוך בין רועי אברהם לרועי לוט/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)



ציורי תנ"ך/ לוט משקיף על  סדום/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות\

 ציורי תנ"ך/ אברהם ושרה במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)


פרשה זו פותחת במילים: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.  וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה.  וַאֲבָרְכָה, מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ, אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה.  וַיֵּלֶךְ אַבְרָם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהוָה, וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ, לוֹט; וְאַבְרָם, בֶּן-חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה, בְּצֵאתוֹ, מֵחָרָן.  וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-אָחִיו, וְאֶת-כָּל-רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ, וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן; וַיֵּצְאוּ, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן". 

 השאלות הן:

א] מדוע אין הכתוב מתאר  את עברו של אברהם?

ב] מה הכוונה: "וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן" ?

 תשובות

עברו של אברהם

הדרך בה הגיע אברהם לגלות את אלוקים אינה מתוארת במקרא, אלא רק במדרשים-אשר מתארים: כיצד התווכח אברהם עם בני דורו וכיצד הושלך לכבשן האש למען קדושת האמונה בקב"ה. למרות זאת הוא עמד בניסיון והיה  נוהג לפרסם את המציאות האלוקית במסירות נפש.

מדרכו זו התפעלו אומות העולם ופרסמו זאת בספרים.

ספר המורה חלק ג, פרק כ"ט, מצטט את ויכוחיו של אברהם עם  בעלי אמונה אחרים ואת הסבל  שעבר בשל מאבקו למען הפצת האמונה באל אחד - עוד לפני שאלוקים התגלה אליו.

הרמב"ם  בספר ה"יד החזקה" הלכות עבודה זרה - מתאר את התפתחות הרוחניות עד שמגיע אברהם אבינו : ש"השיג דרך האמת והבין קו הצדק מתכונתו הנכונה, וידע שיש אלוקים אחד והוא מנהיג הגלגל, והוא ברא הכול, ואין בכל הנמצא אלוקים חוץ ממנו, וידע שכל העולם טועה ודבר שגרם להם לטעות, זה שעובדים את הכוכבים והצורות עד שאבדה האמת מדעתם"

מוזכר רק ברמז בספר ישעיהו [כ"ט]:"אשר פדה את אברהם" דבר המוכיח כי אברהם אכן היה בסכנה גדולה לחייו מצד מתנגדיו  באור כשדים בשל השקפתו האמונית , אך בסייעתא דשמיא- ניצול מידם.

אין התורה מזכירה  מעשה מיוחד שעשה אברהם ,טרם אמר לו ה' לצאת מבית אביו וללכת אל הארץ אשר ה' יראה לו.

הרמב"ן שואל: מה הסיבה שאלוקים פונה אל אברהם ומבקש  ממנו  לעזוב את  ארצו ומולדתו ולהיות נבחר אלוקים ואוהבו? וזאת ללא  ניתנת טעם להיבחרו כאיש צדיק תמים, או עובד ה', זהו מצב יוצא דופן,  שהרי  תמיד התורה מקדימה את תולדותיו ומעשיו של הצדיק.

אלא, התורה  סמכה על דברים שהתפרסמו ,ידוע שאנשי אור כשדים הציקו לו רבות בשל אמונתו באלוקים, לכן ברח מפניהם במטרה להגיע אל ארץ כנען, אך התעכב בחרן, לכן ה' ציווה עליו ללכת לכנען, דבר שהיה בכוונתו של אברהם לעשות.

ובכנען אברהם אמור לקרב את הרחוקים באמונה באל אחד. מטעם זה נועדה הברכה שה' בירך את אברהם ששם יגדל שמו ויתברכו בו הגויים. דבר הפוך למה שעוללו לו אנשי אור כשדים שהשליכוהו לכבשן האש בשל אמונתו בה'.

ממשיך ואומר הרמב"ן: "אבל התורה לא רצתה להאריך  בדעות עובדי עבודה זרה ולפרש העניין, שהיה בינו ובין  הכשדים באמונה, כאשר קצרה בעניין אנוש וסברתם, בעבודה זרה שחידשו"

גם בספר המורה חלק ג' פרק כ"ט אומר רעיון דומה על ההתרחשות באור כשדים: "כאשר חלק על דעת בני אדם כולם, שהיו מקללים ומבזים אותו התועים ההם, וכאשר סבל הכל בעבור ה', וכן הדין לעשות לכבודו, נאמר לו: "ואברכה מברכיך ומקללך אאור"- כלומר בעקבות מה שקרה לאברהם בעברו בעתיד, רוב העולם יסכימו להגדילו ולהתברך בו ולא יסכלו את דרכו.

על פי המדרש מסופר: "אמר רבי יצחק משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת, אמר תאמר שהבירה הזו בלי מנהיג? הציץ עליו בעל הבירה ואמר אני בעל העולם"

הנמשל: על פי מדרש זה, אותו אדם שראה שהעיר  נשרפת באש חשב שאין מנהיג באותו מקום, פתאום הופיע המנהיג ואמר שהוא בעל המקום  וכוונתו הייתה שהוא יודע שהעיר עולה באש  כי זה באחריותו, אברהם אבינו היה עובר ממקום למקום לשמוע כל מיני דעות ומתוך חקירה זו  גילה מיהו בעל הבירה אשר האיר לו את הדרך דרכה הגיע בכוחות עצמו.

במילים אחרות, הוא גילה את אלוקים השולט על העולם.

אור החיים, שואל: מדוע ה' מדבר עם אברהם לפני שהתגלה אליו במראה הנבואה?

ותשובתו:

א] לא היה צורך שה'  יתגלה אליו קודם הציווי שילך לכנען, לפי שאברהם כבר גילה את הקב"ה בכוחות עצמו.

ב] הקב"ה לא רצה להתגלות אליו קודם שיעמיד אותו בניסיונות ויראה אם הוא אכן מקיים את הציוויים.

היות ואברהם הופיע אחרי עשרה דורות שקלקלו, לכן ה' רצה לבחון אם אכן אברהם ראוי להתגלות אלוקית יותר מהדורות הקודמים.

בעל הטורים  מביא רעיון יפה: עשרה  ניסיונות שהתנסה בהם אברהם- הם כנגד עשרה מאמרות – בהם נברא העולם, כדי לתת שכר טוב לצדיקים. [מסכת אבות משנה ג הסמוך ל"ה]

" וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן"

רש"י מפרש בשתי דרכים:

א] אברהם ושרה לוקחים איתם לכנען את כל האנשים והנשים שהם גיירו אותם תחת כנפי השכינה, לפי ששרה הייתה מגיירת את הנשים ואברהם מגייר את האנשים. לכן מעלה עליהם הכתוב:" אֲשֶׁר-עָשׂוּ בחרן".

ב] על פי  הפשט: אלו היו עבדים ושפחות שהם קנו - מלשון קניין.

רש"ר הירש מסביר: רעיון דומה, אלה היו בני ביתו שקישרו עצמם אל אברהם גם מבחינה רוחנית, כדוגמא לכך משמש: אליעזר- עבד אברהם שהיה גר צדק אמיתי. לאברהם היה כוח השפעה חזק מאד ואלה שנלוו אליו ספגו השפעה זו והתחברו אליו.

גם לוט הושפע מאברהם, אלא שקשר זה לא היה רצוף,

רבינו בחיי מוסיף ואומר: שגם יצחק היה הולך בדרכו של אברהם אביו ומגייר אנשים כפי שכתוב: "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב, בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו--בְּאֶרֶץ, כְּנָעַן".

והכוונה "מְגוּיירֵי אָבִיו —" הדבר בא ללמדנו: שיצחק היה מגייר את האומות.

יעקב גם הלך בדרך אבותיו  כפי שהכתוב מציין  זאת:   "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-בֵּיתוֹ, וְאֶל כָּל-אֲשֶׁר עִמּוֹ:  הָסִירוּ אֶת- אֱלֹהֵי הַנֵּכָר, אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם"[בראשית ל"ה ,ב']

מכאן המסקנה שכל האבות- הלכו לבטל את העבודה הזרה ומנגד עסקו בפרסום האמונה  באל יחיד- הקב"ה .

על פי מדרש חז"ל:

"אם מתכנסים הם כל האומות לברוא יתוש אחד, אין יכולים לזרוק בו נשמה- ואתה אומר: "וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר-עָשׂוּ..", אלא אלו הגרים שגיירו, ללמדך שכל מי שמקרב את הגוי- כאילו בראו".

אמר רבי חוניא: אברהם היה מגייר את האנשים ושרה- את הנשים"

 לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן ללמוד על חכמתו  ופעולותיו של אברהם- למען  פרסום  האמונה בקב"ה שהוא השולט היחידי על כל העולם!

ואין התורה מתארת את עברו של אברהם, אך  אלוקים הבוחן כליות ולב- יודע היטב את מאבקו של אברהם למען הפצת ההכרה -באל אחד ורצונו לעלות לכנען-  ולא היה מן הכבוד  לתאר את עניין המלחמה בעבודה זרה כדברי הרמב"ן.

לכן יפים דברי חז"ל:

אמר רבה בר רב הונא אמר רב הונא, ואמרי לה אמר רב הונא ארבי אליעזר: מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים, בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו. מן התורה, דכתיב (במדבר כ"ב, י"ב): "לא תלך עמהם", וכתיב (במדבר כב, כ): "קום לך אתם". מן הנביאים דכתיב (ישעיהו מח, יז): "אני ה' אלהיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך (זו) תלך". מן הכתובים דכתיב (משלי ג, לד): "אם ללצים הוא יליץ, ולענוים יתן חן".

מכאן שאלוקים סייע לאברהם ללכת בדרך בה חפץ מאד להגיע..

יהי רצון שנזכה ללכת בדרכי אבותינו אברהם יצחק ויעקב.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר