‏הצגת רשומות עם תוויות משה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות משה. הצג את כל הרשומות

יום שני, 17 ביולי 2017

ציורי תנ"ך/ הציווי למשה לעלות להר העברים/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ משה מצווה לעלות-

על הר העברים/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

Biblical paintings

 

Moshe and mount Nevo

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, עֲלֵה אֶל-הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה; וּרְאֵה, אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.  וְרָאִיתָה אֹתָהּ, וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל-עַמֶּיךָ גַּם-אָתָּה, כַּאֲשֶׁר נֶאֱסַף, אַהֲרֹן אָחִיךָ.  כַּאֲשֶׁר מְרִיתֶם פִּי בְּמִדְבַּר-צִן, בִּמְרִיבַת הָעֵדָה, לְהַקְדִּישֵׁנִי בַמַּיִם, לְעֵינֵיהֶם:  הֵם מֵי-מְרִיבַת קָדֵשׁ, מִדְבַּר-צִן". 
[ במדבר  כ"ז, י"ב- ט"ו]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום ראשון, 9 ביולי 2017

פרשת פינחס- הזכרת עונשו של משה- מדוע?/מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת פינחס - הזכרת עונשו של משה- מדוע?

מאמר מאת: אהובה קליין.

הציורים שלי לפרשה:





ציורי תנ"ך/ משה משקיף מהר העברים על ארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין[שמן  על בד](c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ משה מצווה לעלות על הר העברים/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ בנות צלופחד/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ משה סומך את ידיו על יהושע/ ציירה: אהובה קליין (c)


"ושם אשת עמרם יוכבד בת לוי אשר  ילדה אותה ללוי במצרים -

ותלד לעמרם את- אהרון ואת משה ואת מרים אחותם"

[במדבר כ"ו,נ"ט]


ציורי תנ"ך/יוכבד וילדיה, אהרון, משה /ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות


ציורי תנ"ך/ פנחס זוכה לברית שלום וכהונה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]



ציורים מתוך ההפטרה לפרשת פינחס:מלכים- א [י"ח]

ציורי תנ"ך/ אליהו הנביא בצל עץ הרותם במדבר/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על



פרשת פנחס , אחת מהפרשיות הקרויות על שם אישים, הפרשה גדושה בנושאים רבים. אחד מהם :  הודעת ה' אל משה  לעלות  אל הר העברים ,להשקיף על ארץ ישראל משום שאין הוא רשאי להיכנס  לארץ המובטחת , בעבור חטא מי המריבה במדבר.

וכך הכתוב  מתאר את האירוע: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, עֲלֵה אֶל-הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה; וּרְאֵה, אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.  וְרָאִיתָה אֹתָהּ, וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל-עַמֶּיךָ גַּם-אָתָּה, כַּאֲשֶׁר נֶאֱסַף, אַהֲרֹן אָחִיךָ.  כַּאֲשֶׁר מְרִיתֶם פִּי בְּמִדְבַּר-צִן, בִּמְרִיבַת הָעֵדָה, לְהַקְדִּישֵׁנִי בַמַּיִם, לְעֵינֵיהֶם:  הֵם מֵי-מְרִיבַת קָדֵשׁ, מִדְבַּר-צִן". [במדבר  כ"ז, י"ב-ט"ו]

השאלות הן:

א] מדוע נסמכה  פרשת מות משה לכאן?

ב] מנין שאין ייאוש בעולם?

תשובות.

הזכרת עונשו של משה בפרשה.

רש"י מתרץ כאן את הזכרת עונשו של משה באמצעות שני פירושים:

א] כיוון שראה משה שאלוקים מילא את בקשתן של בנות צלפחד בתור יורשות אביהן , כפי שהכתוב מציין: "וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  כֵּן, בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת--נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה, בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם; וְהַעֲבַרְתָּ אֶת-נַחֲלַת אֲבִיהֶן, לָהֶן".[במדבר כ"ז, ו- ז]

מכאן הסיק משה : אותי ציווה הקב"ה להנחיל את הארץ, אולי הגזירה שלי לא להיכנס לתוך הארץ התבטלה? [על סמך דברי תנחומא]   על כך אמר לו ה' :הגזרה במקומה עומדת!

ב] כיוון שנכנס משה אל תוך נחלתם של שבט גד וראובן חשב: שהותרה לו גדרו, למה הדבר דומה?    למלך  שהתיר לבנו להיכנס לשער הארמון ולבקר בחדרים פרט לחדר השינה שלו, כאן אסר עליו להיכנס.

הנמשל: כך בשעה שנכנס משה לנחלתם של גד ובני ראובן היה חש שמחה וחשב, נראה לי שאלוקים  התיר את הנדר ואוכל להיכנס גם לתוך הארץ, מכאן ואילך התחיל לשפוך תחנונים לפני ה'.[על פי הספרי]

רש" מעיר: כי שתי  תשובות אלה מופיעות כאן, למרות שלא נצטווה משה לעלות מיד אל הר העברים, אלא בבוא העת, סמוך למותו כפי שמצוין בחומש דברים [ל"ב, מ"ט]

וזאת כדי להודיע: שהגזירה שלא יכנס לארץ - שרירה וקיימת.

הרמב"ן מתייחס בפירושו גם לשם ההר וסיבת הזכרת הנושא דווקא בפרשה זו:

הר זה נקרא בשם: "הר נבו" כפי שכתוב בחומש דברים: "עֲלֵה אֶל-הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר-נְבוֹ, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מוֹאָב, אֲשֶׁר, עַל-פְּנֵי יְרֵחוֹ; וּרְאֵה אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לַאֲחֻזָּה".  [דברים ל"ב, מ"ט] ומדוע נקרא גם בשם:" הַר הָעֲבָרִים" ? מפני שהוא שוכן על מעברות הירדן ומשם ניתן לעבור לארץ כנען כפי שנאמר:" אֲשֶׁר, עַל-פְּנֵי יְרֵחוֹ" ואכן שם בני ישראל חצו את הירדן כמו שנאמר:   "וְהָעָם, עָלוּ מִן-הַיַּרְדֵּן, בֶּעָשׂוֹר, לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן; וַיַּחֲנוּ, בַּגִּלְגָּל, בִּקְצֵה, מִזְרַח יְרִיחוֹ".  [יהושע ד, י"ט]

בדומה לרש"י, הרמב"ן טוען: שאין הציווי לעלות להר – נאמר למשה עתה שאם כן, היה חייב לעלות מיד ולא להתמהמה, אבל היות והתורה דנה בנושא חלוקת הארץ כפי שנאמר כאן :" לָאֵלֶּה, תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה--בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת.  לָרַב, תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ, וְלַמְעַט, תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ:  אִישׁ לְפִי פְקֻדָיו, יֻתַּן נַחֲלָתוֹ".[שם  כ"ו, נ"ג- נ"ד]

מטעם זה הקב"ה מודיע כעת למשה: כי לא הוא יחלק את הארץ, היות ויצטרך לעלות אל הר העברים לפני שיסעו ישראל מארץ מואב , שם משה ימות ולא יזכה להגיע לתוך ארץ ישראל, אלא יזכה לראותה בלבד.

והראיה לכך, שכתוב: "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, אֶל-יְהוָה לֵאמֹר.  יִפְקֹד יְהוָה, אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל-בָּשָׂר, אִישׁ, עַל-הָעֵדָה.  אֲשֶׁר-יֵצֵא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם, וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם; וְלֹא תִהְיֶה, עֲדַת יְהוָה, כַּצֹּאן, אֲשֶׁר אֵין-לָהֶם רֹעֶה".[שם  כ"ז, י"ח]

ואכן משה מילא את ציווי ה' ואף השלים אותו.

כפי שהכתוב מציין:" "וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתוֹ; וַיִּקַּח אֶת-יְהוֹשֻׁעַ, וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְלִפְנֵי, כָּל-הָעֵדָה.  וַיִּסְמֹךְ אֶת-יָדָיו עָלָיו, וַיְצַוֵּהוּ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה, בְּיַד-מֹשֶׁה".[כ"ז, כ"ב]

הדבר יצא לפועל ומשה  מילה את ציווי ה' בלב שלם כפי שנאמר: " וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ, וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל-יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ--כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת-הָעָם הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם; וְאַתָּה, תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם.  וַיהוָה הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ, הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ--לֹא יַרְפְּךָ, וְלֹא יַעַזְבֶךָּ; לֹא תִירָא, וְלֹא תֵחָת". [דברים ל"א, ז]

רבינו בחיי אומר: נסמכה פרשה זו  לפרשת נחלות- לפי שביקש משה לדעת מי ינחל את נחלתו?

דעת מקרא מסביר: כי בהמשך מסע עם ישראל נאמר: "וַיִּסְעוּ, מֵעַלְמֹן  דִּבְלָתָיְמָה; וַיַּחֲנוּ בְּהָרֵי הָעֲבָרִים, לִפְנֵי נְבוֹ.  ויסְעוּ, מֵהָרֵי הָעֲבָרִים; וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבֹת מוֹאָב, עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ" [במדבר  ל"ג, מ"ז-מ"ח] מכאן שהר העברים היה קרוב  לארץ ישראל בערבות מואב ואחת הפסגות שלו: היה הר נבו.

בעל הטורים אומר רעיון מעניין  בהקשר לנאמר למשה: ו"ּרְאֵה, אֶת-הָאָרֶץ", למה  המילה :"הארץ" נאמרת בהא הידיעה? מכאן שהתורה מלמדת אותנו: שהקב"ה הראה למשה את כל הארץ- המערות והמחילות ואוצרות כסף וזהב שבה."[ספרי]

אין ייאוש בעולם.

אומר הרב חיים הלוי  שמואלביץ בספרו: "שיחות מוסר"

חז"ל אומרים [דברים רבה פ"ב, ח]  "אמר משה רבינו לפניו, ריבונו של עולם עצמותיו של יוסף נכנסו לארץ ישראל ואני איני נכנס?

אמר לו הקב"ה: מי שהודה בארצו נקבר בארצו, ומי שלא הודה בארצו לא נקבר בארצו, יוסף הודה בארצו ,מניין? גבירתו אומרת: "ראו הביא לנו איש עברי[בראשית ל"ט, י"ד] ולא כפר, אלא אמר: " כִּי-גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי, מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים; "[ בראשית  מ, ט"ו]

אתה שלא הודית בארצך, אין אתה נקבר בארצך, כיצד? בנות יתרו אומרות: [שמות ב', י"ט]: " אִישׁ מִצְרִי, הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים; וְגַם-דָּלֹה דָלָה לָנוּ, וַיַּשְׁקְ אֶת-הַצֹּאן". והוא שומע ושותק  וכו".

והרי הדבר תמוה, כאשר בנות יתרו אמרו: "איש מצרי.." .  הייתה כאן הכחשת יהדותו של משה, והוא שמע ושתק ולא ראינו על כך שום  תביעה ממנו, אך יתכן שיש לדון אותו לכף זכות ,כי אולי היה במצב של סכנה ,שמא נודע שהוא יהודי- היה הדבר גורם לו משהו רע, אך מכל מקום, היות ומשה לא הודה במקום מוצאו, היינו , יהדותו וארצו משום ששתק- על כך נענש שלא נקבר בארץ הבחירה. ולא היה יכול  לתרץ מיני תירוצים לאשמה זו, מפני שעניין זה: "מי שלא הודה בארצו לא נקבר בארצו" אין זה עונש בתורה, אלא מציאות, כי כל מי שלא מודה בשייכותו לארץ אינו שייך לארץ- אין הארץ חפצה בו.

יש לציין שלמרות הגזרה על משה שלא יזכה להיכנס לארץ ישראל- הוא התעקש בכל ליבו על רצונו העז להיכנס למקום ולא מנע עצמו מן הרחמים-ציפה לרחמי ה' עליו הירבה בתפילות לבורא עולם בבקשת ביטול הגזרה.

ומכאן ניתן ללמוד קל וחומר ליתר בני האדם: אשר  לא יגיעו לעולם לידי ייאוש ולא ימנעו עצמם מתפילות ותחנונים בכל צער ומצוקה שפוקדים אותם.

לכן, עונשו של משה נסמך בפרשת פנחס - לאור חלוקת הנחלות לשבטים ובכללם ירושתן של בנות  צלופחד,  באווירה זו משה  סבור היה- שהתבטלה הגזרה לאי כניסתו לארץ, אך הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה

אכן, הגזרה יצאה לפועל בסוף ימיו, אך למרות זאת- הרבה משה בתפילות ותחנונים למען ביטולה   כדברי חז"ל:  "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו  מן הרחמים"


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

משה והר נבו/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

משה והר נבו


שיר מאת: אהובה קליין ©

משה משתעשע בתעתועים

מחשבות   סובבות כשעשועים

עת חלוקת נחלות לשבטים

שמא גזרתו בטלה לעולמים?



בפניו יפתחו השערים

בשרביט מלך המלכים

 יזכה להיכנס לארץ מחמדים

לפסוע על סלעים ורגבים?



לפתע קולות אלוקים

 מבין  אש וערפילים

עלה  אל הר העברים

טפס על  חולות וסלעים!



זהו אחד מההרים

נבו ייקרא בכתובים

 שוכן על המעברים

משם  ישקיף  בציווי אלוקים.



 הערה: השיר בהשראת פרשת  פינחס [חומש במדבר]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 19 ביוני 2017

ציורי תנ"ך/ המרגלים יוצאים לדרך/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים, וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:  אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו, תִּשְׁלָחוּ--כֹּל, נָשִׂיא בָהֶם.   וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן, עַל-פִּי יְהוָה:  כֻּלָּם אֲנָשִׁים, רָאשֵׁי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל הֵמָּה".

[במדבר י"ג,א'- ד]-העלאת תמונות

הטכניקה: שמן על בד.


Biblical paintings by Ahuva Klein- The Spies go to the Holy  land/

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 12 ביוני 2017

פרשת שלח- מטרה אלוקית מול מטרה אנושית- הכיצד?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת שלח -  מטרה אלוקית מול  מטרה אנושית, הכיצד?

מאמר מאת: אהובה קליין.

הציורים שלי לפרשה:

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ המרגלים שבים  אל המדבר/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



 ציורי תנ"ך/ המרגלים בנחל אשכול/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]



העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ המרגלים יוצאים לדרך/ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ בכיים של  המרגלים ועדת ישראל בליל תשעה באב/ ציירה: אהובה קליין


העלאת תמונות


ציורי תנ"ך/ יהושע שולח מרגלים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד] [מתוך ההפטרה]



ציורי תנ"ך/ מצוות  ציצית/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


הפרשה  פותחת בציווי ה' אל משה שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים  וכך הכתוב מתאר זאת:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים, וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:  אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו, תִּשְׁלָחוּ -- כֹּל, נָשִׂיא בָהֶם.  וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן, עַל-פִּי יְהוָה:  כֻּלָּם אֲנָשִׁים, רָאשֵׁי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל הֵמָּה.  וְאֵלֶּה, שְׁמוֹתָם......"    [במדבר י"ג, א -ד]

השאלות הן:

א] לשם מה היה הציווי לתור את הארץ?

ב] מדוע כפל הכתוב במילים: "וְאֵלֶּה, שְׁמוֹתָם" - "אלה שמות האֲנָשִׁים" ?

תשובות.

שליחת הנשיאים לתור את הארץ?

בעל "הכתב והקבלה" [רבי יעקב צבי מקלנברג] טוען: כי בלשון הקודש ניתן להבחין בין - "תיור" לבין "ריגול" המעוניין לתור את הארץ כוונתו חיובית- הוא שואף לראות את הטוב בה, כפי שכתוב: "לתור להם מנוחה" [י', י"ג] ואילו מי שמחפש את הרע- בתוך הארץ- נקרא: "מרגל" כפי שיוסף כינה את אחיו כאשר  ירדו למצרים בזמן הרעב בארץ באומרו:" "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם, לִרְאוֹת אֶת-עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם".[בראשית מ"ב, ט]

לכן הקב"ה אומר למשה:  "שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים, וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן"-

המטרה האלוקית הייתה: לשלוח את הנשיאים על מנת שיראו את טוב הארץ המובטחת לעם ישראל. ובשובם יספרו על כך לעם ישראל ,במטרה לעודד אותם לעלות ארצה ולכבוש אותה מאותם העמים היושבים בה. אך המרגלים לא מילאו שליחות מקודשת זו, אלא  הם חיפשו את החסרונות והפגמים בארץ המובטחת, כפי שכתוב:  "וַיָּבֹאוּ עַד-נַחַל אֶשְׁכֹּל; וַיְרַגְּלוּ, אֹתָהּ". [דברים א', כ"ד] התוצאה  משליחות זו הייתה: קשה וכואבת, הם המיטו אסון כבד על עצמם ועל שולחיהם ומנעו את כניסת עם ישראל לארץ במשך ארבעים שנה.

רש"י מסביר את המילים: "... עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב, וַעֲלִיתֶם, אֶת-הָהָר".

כוונת משה הייתה: שהמרגלים יראו תחילה את הנגב שהיא הפסולת של ארץ ישראל ,כי דרך התגרים [הסוחרים] להראות להם תחילה את הפסולת ואחר כך את השבח- את החלק היפה.

גם הסבר זה מוכיח: כי המטרה האלוקית הייתה: להראות את טוב הארץ.

חכמי המדרש אומרים: שהמרגלים ששלח יהושע מן השיטים [יהושע ב', א] היו פנחס וכלב ,הם היו מסורים לתפקידם והתוצאה הייתה מוצלחת, לעומתם המרגלים שנשלחו על ידי משה היו רשעים לפי שנאמר: "שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים" [במדבר רבה ט"ז, א'] ועל כך אומר: האדמו"ר  רבי חנוך מאלכסנדר: לשליחי יהושע לא היו שום  נגיעות  ופניות עצמיות, אלא היו מוכנים לבצע את  תפקידם במסירות  נפש. לכן,  זכו לעזרה משמים. והתוצאה הייתה מוצלחת.

מנגד: המרגלים של  משה [מלבד יהושע בן-נון וכלב בן יפונה]היו בעלי נגיעה אישית - ולכן נכשלו בשליחותם.

רבינו בחיי מבהיר: שהרצון לבדוק את הארץ בא מצד בני ישראל- לפי שהם אמרו: "נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ" [דברים א]

המטרה הייתה להכיר את הדרכים והכניסה לערים, כפי שכתוב: "הראנו נא את מבוא העיר, ויקבלו הוראות באיזו עיר ילחמו תחילה ומאיזה כיוון יהיה עדיף לכבוש את הארץ .

רש"י מסביר: כי ה' התכוון במילים:" שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים"-לומר למשה: לך- לדעתך, אני מצווה שליחות זאת על מנת להשלים את רצון העם שהתהוו לכך. בדומה לכך  הקב"ה אינו חפץ שהעם ימליך על עצמו  מלך בשר ודם, אבל היות ובכל זאת העם דרש  את המלוכה, לכן בא הציווי: "שום תשים עליך מלך" [דברים י"ז] וההוכחה להסבר זה טמונים בדברי הנביא:

"אתן לך מלך באפי ואקח בעברתי" [הושע י"ג]

 ויש דעה האומרת: "שלח לך"- לתועלתך  כמו שנאמר :  ו"ְאַתָּה קַח-לְךָ, מִכָּל-מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל "[בראשית ו, כ"א ] – דברי ה' לנח.

ומה התועלת הייתה בשליחת המרגלים?

שנתארכו ימיו של משה במדבר שאילו לא חטאו המרגלים- היו עם ישראל נכנסים מיד לארץ והרי על משה נגזר לא להיכנס לארץ בשל חטא מי המריבה במדבר.

מטרת ה' הייתה: לשלוח מכל שבט נציג  אחד, סך הכול שנים עשר מרגלים, היות ורצה שהשליחות  תהיה בהסכמת כל עם ישראל- והתכלית: שאם יצליחו במשימתם- זו תהיה הצלחת כל העם  ,אך אם יכשלו-יהיו כולם שותפים בעונש כפי שאכן קרה בסוף התהליך.

 ה"כלי יקר" מביא כמה הסברים לטעם שנשלחו המרגלים אל ארץ הקודש: על פי אחד ההסברים: הקב"ה  התכוון שמשה בעצמו יחזה ברוח הקודש את האנשים הכשרים לשליחות זו ,כי רוב בני האדם טועים בהבחנה הנכונה, היות ושופטים את האדם על פי  החיצוניות. לכן ה' הדגיש למשה:" "שְׁלַח-לְךָ"

והתכוון שמשה יבחר אנשים –שדווקא בעיניו הם חשובים ולא בעיני אחרים, אלא אנשים שפיהם וליבם שווים. 





"וְאֵלֶּה, שְׁמוֹתָם"- הכפילות.

רבינו בחיי מסביר : כי הכפילות של הכתוב במילים:" וְאֵלֶּה, שְׁמוֹתָם"- באה להורות לנו: כי בעוד שכל השמות של הנשיאים כשם שהיו- כך הם נשארו ולא חל בהם שינוי.

אך לא כן לגבי : הושע.   נאמר עליו : "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן-נוּן, יְהוֹשֻׁעַ".

על כך דרשו רז"ל: כי תוספת האות: יו"ד - מבטאת את תפילתו של משה עליו: "יה יושיעך מעצת המרגלים" לפי שצפה משה  ברוח הקודש שעתידים המרגלים  להוציא דיבה  הארץ ולכן התפלל  עליו.

ועוד דרשו סיבה נוספת: יהושע וכלב בן יפונה שעמדו באמונתם- כלומר, עמדו בניסיון- קיבלו שכר, לכלב בן יפונה- ניתנה חברון שנאמר: "וַיִּתְּנוּ לְכָלֵב אֶת-חֶבְרוֹן"[שופטים א, כ]

ואילו יהושע נטל שכר של עשרת המרגלים וההוכחה לכך, שנאמר: "וַיָּמֻתוּ, הָאֲנָשִׁים, מוֹצִאֵי דִבַּת -הָאָרֶץ, רָעָה--בַּמַּגֵּפָה, לִפְנֵי יְהוָה.  וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, וְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה, חָיוּ מִן-הָאֲנָשִׁים הָהֵם, הַהֹלְכִים לָתוּר אֶת-הָאָרֶץ".[במדבר י"ד, ל"ז-ל"ח]

כלומר בעוד שהמרגלים אשר הוציאו דיבת הארץ- מתו , מנגד שני האישים: יהושע  וְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה- נשתיירו מקום-כלומר קיבלו נחלה ולכן נוסף להושע האות "יוד".

מוסיף ואומר רבינו בחיי: לפני שילוח המרגלים הושע היה שמו ,אבל בכל זאת אנו רואים גם כמה  פעמים כשהוא מופיע בשמו: "יהושע" טרם השליחות, לדוגמא נאמר:

"וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן נַעַר, לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל".[שמות ל"ג, י]

ועוד דוגמא: "וַיָּקָם מֹשֶׁה, וִיהוֹשֻׁעַ מְשָׁרְתוֹ;"[שמות כ"ד, י"ג]

ראיה נוספת: "וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו--וַיֹּאמַר:  אֲדֹנִי מֹשֶׁה, כְּלָאֵם.[במדבר י"א, כ"ח] מכאן המסקנה:

כי לכבוד משה שהוא עתיד לקרוא להושע- יהושע ,לא רצתה התורה להזכירו בשם אחר. אך מלכתחילה שמו היה הושע.

ה"כלי יקר" שואל מדוע משה לא התפלל גם על כָלֵב?

יש אומרים: לפי שיהושע היה  תלמידו של משה , לכן הקפיד עליו שלא יכשל ואז יאשימו את רבו- את משה.

 ויש הסוברים: לפי שיהושע היה משבט יוסף שהביא את דיבת אחיו לאביו, לכן משה היה חושש שמא ילך יהושע בדרך זקנו, ומטעם זה לא הזכיר בו: "למטה יוסף".

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק כי מלכתחילה לא הייתה כוונה לשלוח מרגלים, אך הדבר היה רצונו של העם, ומשכך היה, הציע ה' למשה לשלוח את שנים עשר ראשי השבטים לתור את הארץ, בעוד שכוונת אלוקים הייתה שיראו את כל השבח והטוב בארץ ישראל, מנגד המרגלים  חיפשו דווקא את נקודות התורפה בארץ ואת החסרונות, לכן נענשו קשות.

ומכאן ,לעניות דעתי, עלינו תמיד לאמץ את הראיה החיובית ולראות תמיד את הטוב- בכל דבר ולא להתרכז בפגמים והחסרונות, במילים אחרות עלינו להיות בעלי עין טובה כתלמידיו של אברהם אבינו  כפי שנאמר במסכת אבות:  "כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו, מתלמידיו של אברהם אבינו.  והיפוכם מתלמידיו של בלעם הרשע,

עין טובה, רוח נמוכה, ונפש שפלה, מתלמידיו של אברהם אבינו".[מסכת אבות ה,י"ט]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום ראשון, 26 במרץ 2017

ציורי תנ"ך/ משה בדרך לאוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ משה בדרך לאוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על  בד]




Biblical paintings by Ahuva Klein
Moses is going to the Mishkan.


 "וְהָיָה, כָּל-מְבַקֵּשׁ יְהוָה, יֵצֵא אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה.  וְהָיָה, כְּצֵאת מֹשֶׁה אֶל-הָאֹהֶל, יָקוּמוּ כָּל-הָעָם, וְנִצְּבוּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ; וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה, עַד-בֹּאוֹ הָאֹהֱלָה".
[שמות ל"ג, ח]

הטכניקה: שמן על בד.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 13 במרץ 2017

פרשת כי תישא- מה מטרת אוהל מועד?/ מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת כי תישא -  מה מטרת אוהל מועד?

 מאת: אהובה קליין.

ציורים  שלי על הפרשה:
ציור לשבת "פרה"





ציורי תנ"ך/ מחצית השקל/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]



ציורי  תנ"ך/משה רוקח את שמן המשחה/ ציירה: אהובה קליין (c)

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין  על היצירה(c)


ציורי תנ"ך/ חטא העגל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ משה מתפלל על עם ישראל לאחר  חטא העגל/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ משה מפסל את הלוחות השניים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד



ציורי תנ"ך/ משה והלוחות/ ציירה: אהובה קליין (c) ה[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/  "ושלחתי לפניך מלאך..."/ ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/ הריסת אלילים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן



ציורי תנ"ך/ "ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' "/ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ השימוש בכיור במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ משה בדרך לאוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על  בד]

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ פרה אדומה/ ציירה: אהובה קליין (c)
אחד הנושאים בפרשה הוא חטא העגל - שחטאו בו ישראל לאחר קבלת תורה  בעקבות חטא זה ה' מאוד כועס על בני ישראל.

התורה מציינת כי משה לוקח את אוהל מועד ונוטה אותו מחוץ למחנה:  כפי שנאמר בפרשה: "וּמֹשֶׁה ייִקַּח אֶת-הָאֹהֶל וְנָטָה-לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, הַרְחֵק מִן -הַמַּחֲנֶה, וְקָרָא לוֹ, אֹהֶל מוֹעֵד; וְהָיָה, כָּל-מְבַקֵּשׁ יְהוָה, יֵצֵא אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה.  וְהָיָה, כְּצֵאת מֹשֶׁה אֶל-הָאֹהֶל, יָקוּמוּ כָּל-הָעָם, וְנִצְּבוּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ; וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה, עַד-בֹּאוֹ הָאֹהֱלָה.  וְהָיָה, כְּבֹא מֹשֶׁה הָאֹהֱלָה, יֵרֵד עַמּוּד הֶעָנָן, וְעָמַד פֶּתַח הָאֹהֶל; וְדִבֶּר, עִם-מֹשֶׁה.  וְרָאָה כָל-הָעָם אֶת-עַמּוּד הֶעָנָן, עֹמֵד פֶּתַח הָאֹהֶל; וְקָם כָּל-הָעָם וְהִשְׁתַּחֲווּ, אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ.  וְדִבֶּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה פָּנִים אֶל-פָּנִים, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ; וְשָׁב, אֶל-הַמַּחֲנֶה, וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן נַעַר, לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל". [שמות  ל"ג, ז -י"ב]

 השאלות הן:

א] מה משמעות אהל מועד והרחקתו מחוץ למחנה?

ב] מדוע עמדו עם ישראל בראותם את משה הולך לאוהל מועד?

ג] ה' מדבר אל משה פנים אל פנים- הכיצד?

תשובות.

אוהל מועד והרחקתו על ידי  משה - המשמעות.

רש"י אומר על המילים:" וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת-הָאֹהֶל "-  הנאמר כאן- הוא בלשון הווה    על ידי משה, שטוען: אם אוהל מועד מנודה לרב - מנודה לתלמיד.

ובהמשך רש"י מביא גם את  דברי  תנחומא: "אמר ר' שמעון בן לקיש: משה דרש קל וחומר, אמר: המנודה לרב, מנודה לתלמיד, אמר: כיוון שבלבו של הקב"ה עליהם אף אני פורש מהם"

במילים אחרות, אמר משה: היות וה' כועס על עם ישראל בשל חטא העגל גם אני פורש מהם  וכיצד מתבטאת התרחקותו של אלוקים מהעם? התשובה לכך: דברי ה': "כי לא אעלה בקרבך"

לגבי מידת המרחק- סה"כ  אלפיים אמה, כפי שנאמר: "אך רחוק יהיה ביני  כאלפיים אמה " [יהושע ג', ד]

ופירש יונתן בן עוזיאל : כי יתכן שהטעם לאלפיים אמה - על מנת שיוכלו בני ישראל- לבוא אליו בשבת.

והיה  נקרא המקום בשם: אוהל מועד- הוא בית ועד למבקשי  תורה.

"כָּל-מְבַקֵּשׁ ה', יֵצֵא אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד"-כאן רש"י מביא שני פירושים:

א] דברי תנחומא: הרי לא נאמר: כל מבקש משה, אלא נאמר: כל מבקש ה'  מכאן למדו: "המקבל פני זקן כאילו מקבל פני השכינה" –אין זקן - אלא כינוי לאיש חכם , לשון נוטריקון : זה שקנה חכמה.

ב] "כָּל-מְבַקֵּשׁ ה', יֵצֵא אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד"- אפילו מלאכי השרת, כשהיו מבקשים את מקום השכינה, חבריהם  אומרים להם כי הוא נמצא באוהלו של משה.

רבינו בחיי הולך בדרך רש"י  ומבהיר כי על פי המשפט: "וּמֹשֶׁה ייִקַּח אֶת הָאֹהֶל"  המשמעות - כי  ההתרחשות בלשון הווה, כך היה נוהג תמיד משה - לוקח את האוהל  ועניין הריחוק מעם ישראל – היה בעבור  חטא העגל.

אך הוא מדגיש  כי מהמילים: "כָּל-מְבַקֵּשׁ ה', יֵצֵא אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד"- מלמד אותנו הכתוב: שלא הייתה שורה השכינה על עם ישראל באותו זמן ולכן מן הראוי היה שהכתוב יציין: "כל מבקש משה" אלא מכאן לומדים שמשה נקרא בשם המיוחד בדומה ליעקב אבינו שהיה נקרא: בשם אל- כמו שנאמר: "ויקרא לו אל אלוקי  ישראל.." [בראשית ל"ג]

רבינו בחיי מביא עוד דוגמאות כמו למשל לגבי מלך המשיח: הוא  נקרא גם בשם המיוחד כפי שנאמר: "וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו" [ירמיהו כ"ג]

וכן נאמר גם על ירושלים: ".. וְשֵׁם־ הָעִ֥יר מִיּ֖וֹם יְהֹוָ֥ה ׀ שָֽׁמָּה"׃ [יחזקאל מ"ח, ל"ה] ולכן אל תקרא שמה – מלשון שם – אלא – שמה - מלשון שם ומדוע ? מפני שהדבק בדבר – נקרא על שם הדבר שידבק בו - ונקרא השליח בשם השולח ולכן גם המלאכים נקראים במקומות שונים בכתובים בשם המיוחד.

על פי המדרש: משה הרחיק את אוהל מועד הרחק- זה כמטחווי קשת- ושיעורו: מיל..

הרב שמשון רפאל הירש מסביר:  כי עניין הוצאת  האהל ממחנה ישראל - היה משהו סמלי כלפי עם ישראל - על מנת שיבינו בחוש את הכרזת ה'- "כי לא אעלה בקרבך" ועם כל זה ה' נמצא תמיד קרוב אל משה ולכל אחד שמבקש את ה' ומעוניין לדעת מה רצון ה'.

כאן נרמז לעם ישראל- כי הקשר של הקב"ה עם עמו ימשיך להתקיים ויש תמיד תקווה להחזרת עטרה ליושנה.

עניין זה מרומז במילים: "ואדעה מה אעשה לך" [שמות ל"ג, ה]

באהל לא שכן ה' וגם לא שום דבר אלוקי אחר, אלא זה היה מקום ששם דר משה ולכן משרתו - יהושע נשאר תמיד בתוכו ויהושע היה נער ואליו לא ירד עמוד הענן ,אלא רק כאשר היה מגיע משה אל האהל אז ירד עמוד הענן ועמד בפתח האהל.



עמידתם של עם ישראל- בראותם את משה.

נאמר: "וְהָיָה, כְּצֵאת מֹשֶׁה אֶל-הָאֹהֶל, יָקוּמוּ כָּל-הָעָם, וְנִצְּבוּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ"         רש"י מסביר: כי עם ישראל היו עומדים מפניו של משה ולא היו יושבים  עד שלא נראה לעיניהם.

תנחומא מסיק מכך מסקנה: "מכאן שצריך אדם לעמוד לפני הזקן ומלפני חכם ואב בית דין ומלך ויהא עומד עד שיכסו מפניו".

ה' מדבר עם משה פנים אל פנים.

נאמר: "וידִבֶּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה פָּנִים אֶל-פָּנִים, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ"

אור החיים מסביר: כפי שיעור ההכנה שמשה היה מתכונן לקבלת השכינה –כך  היה משיגה , ובנוגע למילים: "כאשר  ידבר איש אל רעהו ניתן ללמוד מדברי שלמה המלך: "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם". [משלי  כ"ז, י"ט]                כמו שאדם מתנהג ומתייחס אל חברו כך יזכה ליחס דומה אליו מאת חברו. ואם לא יתייחס בכבוד אל חברו – לא יזכה לקבל גם כבוד מחברו.  כך גם בעבודת ה' אם האדם יבחין שלבבו יתאווה ויחשוק בה' ובעבודתו - זה סימן כי ה' אוהב אותו.

רבינו בחיי מסביר בשלושה אופנים:

א] על דרך הפשט- ה'  ממש  דיבר אל משה –כאיש אל רעהו –פנים אל פנים ואין מחיצה ביניהם ובכך היה משה נבדל ומורם מעל שאר הנביאים- לפי שה' דיבר אתו ישירות.

ב] על דרך המדרש: - הכוונה ללשון של כעס. אמר ה' אל משה: משה: לא  אמרתי לך כשאני עליהם בכעס אתה ברצון- כאשר אתה בכעס אז אני ברצון ,אבל עכשיו אני כועס על עם ישראל , וגם אתה כועס  עליהם - לכן שוב אל המחנה- כי בזמן ששנינו כועסים על ישראל בגלל חטא העגל, מי יקרב את ישראל? ולכן נאמר שה' דיבר אל משה פנים אל פנים.

אמר  ר' יהושע בן לוי: איננו יודעים אם השפל הגביה את עצמו- כלומר אם משה הגביה את עצמו, או הגבוה שהוא ה'- השפיל את כבודו, אלא  כביכול גבהותו של עולם הרכין עצמו שנאמר: "וירד ה' בענן"

ועוד דרשו במסכת ברכות: בפרק "הרואה" –"ושב אל המחנה"- אמר ה' למשה: להשיב את האהל אל המחנה, ואם לא ינהג כך- הרי יהושע משרתו- אשר נאמר עליו:" וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן נַעַר, לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל"-ישמש תחתיו .בכל מקרה לא יצא הדבר לבטלה.

ג] ועל על דרך הקבלה: ה' דיבר עם משה פנים אל פנים כמו שנאמר: "פה אל פה אדבר בו" [במדבר י"ב]  ואין זה דומה למצב שבו נאמר: "פנים  בפנים דיבר ה' עמכם" [דברים ה,  ד]כי זה בהשגתם של ישראל- לפי שהייתה מראה בתוך מראה כמו שכתוב: "וְאָמְרוּ אֶל יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַזֹּאת שָׁמְעוּ כִּי אַתָּה יְהוָה בְּקֶרֶב הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עַיִן בְּעַיִן נִרְאָה אַתָּה יְהוָה וַעֲנָנְךָ עֹמֵד עֲלֵיהֶם וּבְעַמֻּד עָנָן אַתָּה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם וּבְעַמּוּד אֵשׁ לָיְלָה. " [במדבר י"ד, ד]

לסיכום, אוהל מועד היה מסמל את הקשר עם ה' ועם ישראל באמצעות משה.      אלא שהקשר של ה' והשראת השכינה על עמו היא תמיד בהתאם למסירות עם ישראל לקב"ה וכאשר עם ישראל נמצא בירידה רוחנית הדבר גרם לריחוק ה' מעמו,

לכן בעקבות חטא העגל  אמר ה' כי את כיבוש הארץ ילווה מלאך ולא ה' בכבודו ובעצמו.

וכל עניין הוצאת האוהל מהמחנה סימלה את כעסו של ה' אל העם מפאת חטא העגל.

אך למרות כל החטאים שהעם חוטא, אלוקים אינו נוטש את עמו לעולם.

 כמו שנאמר:" כִּי לֹא ייִטושׁ יְהוָה עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַיעֲזֹב". [תהלים צ"ד, י"ד]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

משה ואוהל מועד/ שיר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

משה ואוהל מועד.

שיר מאת: אהובה קליין ©



 עת  יצא משה לאוהל מועד

 איש, איש ליד אוהלו עומד

 מנער ועד זקן מכבדים

 את מנהיגם- איש האלוקים.



כאיש אחד  מאירים פנים

 בכבוד מלכים בו מביטים

עד  הגעתו לאוהל מועד

 שם ה' עימו מתוועד.



 ממרומים ירד עמוד ענן

בצל האיש הדגול והעניו

 כל העם במחזה מביטים

 וכלפי השכינה  כולם משתחווים.

 הערה: השיר בהשראת פרשת: כי תישא [חומש שמות]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שבת, 11 במרץ 2017

ציורי תנ"ך/ משה מביא פר ושני אלים...להקדשת הכוהנים/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ משה מביא פר ושני אלים... להקדשת הכוהנים/ציירה: אהובה קליין (c)

Biblical paintings by Ahuva Klein

Moses brings the victims to the Mishkan


הטכניקה: שמן על בד.

"וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר-תַּעֲשֶׂה לָהֶם, לְקַדֵּשׁ אֹתָם--לְכַהֵן לִי:  לְקַח פַּר אֶחָד בֶּן-בָּקָר, וְאֵילִם שְׁנַיִם--תְּמִימִם.   וְלֶחֶם מַצּוֹת, וְחַלֹּת מַצֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן, וּרְקִיקֵי מַצּוֹת, מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן; סֹלֶת חִטִּים, תַּעֲשֶׂה אֹתָם.  וְנָתַתָּ אוֹתָם עַל-סַל אֶחָד, וְהִקְרַבְתָּ אֹתָם בַּסָּל; וְאֶת-הַפָּר--וְאֵת, שְׁנֵי הָאֵילִם".

[שמות כ"ט, א-ג]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר