‏הצגת רשומות עם תוויות מכות מצרים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מכות מצרים. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 5 בינואר 2022

פרשת בא- "בנערנו וזקננו נלך.." מה המשמעות?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת בא -"בנערנו ובזקנינו נלך.."- מה המשמעות?

מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ "בא אל פרעה"/ ציירה: אהובה קליין (c)


                                       



ציורי תנ"ך/ משה ואהרון  לפני פרעה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/  " בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ....."/ ציירה: אהובה  קליין (Cֹ)[ שמן על בד]



ציורי תנ"ך / פרעה מגרש את משה מארמונו/  ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ עבדי פרעה חולקים עליו/ ציירה: אהובה קליין (c)

"וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם".





ציורי תנ"ך/ מכת החושך במצרים-אינה פוגעת בישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]


ציורי  תנ"ך/ מכת בכורות / ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ בני ישראל שואלים כלי כסף וזהב מהמצרים/ציירה:


ציורי תנ"ך/ פרעה נכנע  וקורא למשה ואהרון  לאות הסכמתו לשחרר את העם/

ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ כניעתו של פרעה בחצי הלילה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ קורבן הפסח/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ ליל שימורים במצרים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ בני ישראל יוצאים ממצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

Biblical paintings by Ahuva Klein- The people of 
Israel leave Egypt 
"וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ, בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר:  בַּעֲבוּר זֶה, עָשָׂה יְהוָה לִי, בְּצֵאתִי, מִמִּצְרָיִם.  וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל-יָדְךָ, וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ, לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְהוָה, בְּפִיךָ:  כִּי בְּיָד חֲזָקָה, הוֹצִאֲךָ יְהוָה מִמִּצְרָיִם.  וְשָׁמַרְתָּ אֶת-הַחֻקָּה הַזֹּאת, לְמוֹעֲדָהּ, מִיָּמִים, יָמִימָה.[שמות י"ג, ח-י]




ציורי תנ"ך/ קערת פסח- למצות/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ שער להגדת פסח/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציור לחג הפסח/ שער להגדת פסח/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציור להגדת פסח/ קערת ליל הסדר מוזהבת/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ חג הפסח- קערת פסח/ ציירה: אהובה קליין  (c)

בפרשה זו - מבחינים אנו בקשיות ליבו של פרעה - כפי שהבטיח ה' למשה בתחילת שליחותו להוציא את עם ישראל ממצרים, גם לאחר שמשה מזהיר את פרעה: כי בקרוב מכת הארבה תכה במצרים וגם עבדי פרעה מנסים לדבר על  ליבו - פרעה ממשיך להתחכם כנגד רצון משה : "וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו, עַד-מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ--שַׁלַּח אֶת-הָאֲנָשִׁים, וְיַעַבְדוּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם; הֲטֶרֶם תֵּדַע, כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם.  וַיּוּשַׁב אֶת-מֹשֶׁה וְאֶת-אַהֲרֹן, אֶל-פַּרְעֹה, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, לְכוּ עִבְדוּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם; מִי וָמִי, הַהֹלְכִים.  וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ; בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ, נֵלֵךְ--כִּי חַג-יְהוָה, לָנוּ.  וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, יְהִי כֵן יְהוָה עִמָּכֶם, כַּאֲשֶׁר אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם, וְאֶת-טַפְּכֶם; רְאוּ, כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם. לֹא כֵן, לְכוּ-נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת-יְהוָה--כִּי אֹתָהּ, אַתֶּם מְבַקְשִׁים; וַיְגָרֶשׁ אֹתָם, מֵאֵת פְּנֵי פַרְעֹה". [שמות י', ז-י"ב]

השאלות הן:

א] ממה חששו עבדי פרעה?

ב] מדוע משה  מתעקש בבקשתו : "בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ;

    בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנו"ּ?

תשובות.

חששם של עבדי פרעה.

עבדי פרעה מבטאים את חששם לפני פרעה:

"עַד-מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ--שַׁלַּח אֶת-הָאֲנָשִׁים, וְיַעַבְדוּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם; הֲטֶרֶם תֵּדַע, כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם". 

על פי רש"י- עבדי פרעה חוששים כי בקצב הזה של המכות – מצרים צפויה לאבדון.

דעת מקרא סבור: כי עבדי פרעה  מעירים לפרעה רק לאחר שמשה ואהרון כבר עזבו את המקום ולא בזמן שהייתם – וזאת מפני שלא רצו לפגוע בכבוד המלכות. כוונתם בדבריהם הייתה: להזהיר את פרעה עד מתי דרישת משה "שלח את עמי" יביא על המצרים אסונות?

כלומר - שמשה דורש :"שלח את עמי "ואילו פרעה מסרב וכמה צרות כבר באו עלינו מסיבה זו. הגיע הזמן שנפנה את המוקש - את המלכודת הזו - שמשה מבקש את בקשתו ועלינו לוותר לו ולמלא את בקשתו. ואת כל זה אמרו לפרעה לאחר התראת מכת הארבה על מצרים.

בכך נראה: שעבדי פרעה נכנעו ואמרו את דברי כניעתם בלשון מקבילה לתחילת ההתראה – בדברי  משה למכת הארבה:

"עַד-מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי; שַׁלַּח עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי.." [להלן:  פרק י', ד]

בהתראה נאמר: "שַׁלַּח עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי..." ואילו עבדי פרעה אומרים:

"שַׁלַּח אֶת-הָאֲנָשִׁים, וְיַעַבְדוּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם" [להלן  י' ז]

פירוש ב]  עד מתי משה בעצמו יביא על המצרים אסונות?

רבינו בחיי נותן הסבר דומה: עבדי פרעה התכוונו למשה בכבודו ובעצמו- שהוא משמש להם מוקש שהרי כתוב: "כי זה משה האיש" [שמות ל"ב] שהרי כל המכות באו על ידי משה !

רבינו בחיי מבחין בתאריכי המכות ויודע כיצד לשייך - כל מכה – לזמן ולדעתו: מכת הארבה הייתה  בחודש ניסן - לפי שבניסן מתחילים האילנות להוציא פרח ונראו הניצנים בארץ.

בעל הטורים מסביר: כי כוונת עבדי פרעה הייתה להצביע על משה - שהוא משמש כאן כמוקש, כמו שכתוב: "זה משה האיש"

כפי שמוזכר[שמות ל"ב, א]  "וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ".

ה"כלי יקר" מעלה השערה: כי כאשר משה  יצא מעם פרעה , הוא לא יצא לגמרי מארמונו, אלא עדיין היה בתוך עבדיו ובתוך כך אמרו את דבריהם: "עַד-מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ.."- היו מצביעים על משה באצבעם , זה כנראה הגיע  לאוזני פרעה , אז משה ואהרון  הושבו אל פרעה ואמרו: "בנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ.." אך פרעה סירב והסכים שרק הגברים ילכו.

מעניינים דבריו של אור החיים: לדעתו, הייתה מחלוקת בין פרעה ובין עבדיו: פרעה היה סבור: שמשה מערים עליו באומרו: "יְהוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ וְעַתָּה נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ.." [שמות ג, י"ח]

כוונת משה לנוס ממצרים יחד עם כל עם ישראל ולהוציאם לחלוטין, אך לעומתו דעת עבדיו הייתה הפוכה, הם סברו: שמא משה באמת ובתמים משתוקק ללכת במדבר עם עמו דרך שלושה ימים - ולשוב חזרה למצרים היות ואין כביכול לאלוקים די כוח להוציאם לגמרי ממצרים, [דעתם זו  היא כפירה בה'], לכן אמרו לפרעה:עַד-מָתַי יִהְיֶה..."

הם הציעו לפרעה לשלח את  האנשים מהטעם: "הֲטֶרֶם תֵּדַע, כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם"? שהרי עד כה היו כבר שבע מכות במצרים ועכשיו צפויה  המכה השמינית- שהיא  מכת הארבה, לכן העבדים צדדו בסברה: האמת שאין ה' מעוניין להוציא את בני ישראל לגמרי ממצרים ,אלא שילכו דרך שלושה ימים במדבר ואז ישובו חזרה למצרים ועל זה פרעה לא השיב לעבדיו, אלא קרא למשה ואהרון ושאל מי ההולכים ? והם השיבו לו: "בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ.."  פרעה הסכים שרק הגברים יצאו - כי הוא חלק על עבדיו והיה סבור שמשה ואהרון רוצים להערים עליו.

 

רש"ר- [הרב שמעון רפאל הירש ] שואל: כיצד יכלו עבדי פרעה להתייחס אל משה כ:"מוקש"- בזמן  שהוא דיבר ביושר ובגילוי לב?

כנראה שהבעיה הייתה בשיטת- אופן המכות, אילו היה ה' מביא מכה אחת ארוכה עד שהמצרים ישברו ואז פרעה היה משלח את בני ישראל מעבדות לחירות מוקדם יותר- הדבר היה בהחלט מועיל. אך הבעיה שכל מכה- הייתה חלקית בלבד, ונפסקה - ברגע שפרעה התחנן לקיצורה - דבר שהביא למכה חדשה שנועדה לכך שכח ה' ילך ויגבר ,מנקודת המבט המצרית, "התעללות" זו  ההפסקות בין חלקי המכות גרמו לכך שפרעה שוב  ושוב - הכביד את ליבו  מחדש, "הכבדת הלב" של פרעה אפשר לכנותה - אך ורק כ"מוקש".

משה מתעקש - לפני פרעה בבקשותיו:

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ; בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ, נֵלֵךְ--כִּי חַג-יְהוָה, לָנוּ". 

"נועם אלימלך" מסביר: "אם אדם מביא אתו את  שנות נעוריו הריהו יכול לילך ולעלות בזקנותו, על ידי "נערינו"- אפשר להיות בבחינת הולך גם ב"זקנינו" לפי שאפשר לומר: אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו.

כלומר: אם בסיס ילדותו של אדם  הוא: ערכי וחיובי ,על בסיס זה הוא בונה אישיות טובה שהולכת עם הזמן  ומשתבחת עם השנים  וגם בזקנותו.

"ספרי דרוש" מבהיר: פרעה  כבר הגיע לידי הסכמה שהמבוגרים יצאו ממצרים

כפי שאמר: "לֹא כֵן, לְכוּ-נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת-יְהוָה--כִּי אֹתָהּ, אַתֶּם מְבַקְשִׁים" [להלן ', י"א]

אך בתנאי שהילדים יישארו במצרים ומטרתו הייתה: שאם הדור החדש יישאר אצלו - הרי הוא יצליח, חלילה לחסל את כל העם היהודי. לכן משה ענה לו בנחרצות:

"בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ; בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ, נֵלֵךְ--כִּי חַג-יְהוָה, לָנוּ".

המשמעות: שהנוער חייב ללכת אתנו, יחד עם הדור המבוגר ואפילו לפניו- כי אז היכולת בעבודת ה' שלנו  תהיה מושלמת.

שם שמואל סובר: חייבים אנו לקחת את נערינו- כי אנו חוגגים חג לה' והרי כיצד ניתן לחגוג חג  ויום טוב אם חלילה, נשאיר את הילדים בניכר?  כי כך-זה עלול להיות חג  מושבת.

הרמב"ן מסביר: רצה פרעה שילכו רק  ראשיהם, זקניהם ושוטריהם, אך משה ענה לו: כי גם הבנים והבנות ילכו- כי חג לה' ובמצווה זו כולנו חוגגים. אך פרעה סירב לשלוח את הבנים והבנות והטף - כי הם לא צריכים לזבוח - "כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם"- כי הרעה שאתם רוצים לעשות מעידה שאתם רוצים לברוח מכאן..

כוונת פרעה הייתה: שהטף ישמשו ערבון לכך שהם ישובו חזרה ולא יברחו.

בעל "קומץ מנחה" מביא מדרש: "אמר להם פרעה: עתידין אתם לומר: "מי ומי"-

מִי יַעֲלֶה בְהַר יְהוָה וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ  נְקִי כַפַּיִם,    וּבַר-לֵבָב:

אֲשֶׁר לֹא-נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי;    וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה". [תהלים כ"ד, ג- ה]

 [כדאי לדעת שחכמי הרעיון נוהגים להביע רעיון על ידי פסוק מהתנ"ך.

וכאשר חז"ל שמים בפי דמות - פסוק –כמו במקרה של פרעה אין כוונתם שפרעה אכן אמר זאת - אלא כוונתם להגיד שכשפרעה שאל את משה:

"מִי וָמִי, הַהֹלְכִים?"   בעצם רצה להביע רעיון עמוק בפסוק: "מי יעלה"- כשם שבדברי דוד המלך בתהלים: כי רק נקי כפיים.. יכול לעלות לבית ה' - כך בעיני פרעה אין הדבר מקובל שפשוטי העם ילכו לזבוח זבח ולהקריב קורבנות- היות והדבר מתאים רק לכמרים!

לכן, הואיל ואתם מבקשים לעבוד את ה'- לכו נא הגברים כי לנשים ולילדים אין מה לעשות שם ,כי עבודה כזו משמשת רק   לנבחרי העם מתוך הגברים.

קיים הבדל מהותי  בין עבודת ה' אצל היהודים לבין העבודה הנוהגת אצל העמים , זה נושא הוויכוח בין משה לפרעה.

התורה דורשת: עבודת ה' בכל מקום ובכל זמן ובכל גיל, לכן אינה מפלה בין נערים לבין זקנים אלא: כדברי משה: "בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵך"- הנערים מופיעים לפני  הזקנים-כי לחינוך הנערים ישנה עדיפות הם מתלווים אל הזקנים ובדרך זו תהיה באפשרותם לקיים את הציווי: "שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך" לכן משה אומר לפרעה: "כִּי חַג-יְהוָה, לָנוּ"

היות וחגי ישראל נחגגים בהרכב מלא של המשפחות - קטנים עם הגדולים  מה שאין כן אצל העמים - שעבודת האלילים מסורה בידי כהני דת וחגיהם אינם  נושאים אופי משפחתי.

אצלם  לא מקובל ללמד  בקרב הקטנים את עיקרי הדת שלהם  ואילו אצלנו אנו מצווים לקיים את:"ושננתם לבניך" והמשמעות: שכל אב מצווה ללמד את בנו – תורה שבכתב ותורה שבע"פ. אותה תורה נלמדת על ידי זקנים נערים וטף בכל  הדורות וזה הרעיון אשר מבטא משה בדבריו  לפרעה.

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק: כי בעוד שליבו של פרעה התחזק כהבטחת ה' למשה והוא סירב להיכנע תוך כדי מכות קשות - הרי עבדיו כבר נכנעו לפניו והציעו לו לשחרר את עם ישראל כי חששו לאובדן מצרים- ומנגד משה  מופיע כמנהיג נחרץ לדאוג  לחינוך עם ישראל לכל שכבותיו באומרו לפרעה: "בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ; בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ, נֵלֵךְ--כִּי חַג-יְהוָה, לָנוּ".

יפים וחשובים דברי שלמה המלך המבטאים את  מטרת משה:

"חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה."[משלי כ"ב, ו']



ההפטרה:
 ירמיהו מ"ו.
 הנה קטע מסוף הפרק:

 "וְאַתָּה אַל-תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב, וְאַל-תֵּחַת יִשְׂרָאֵל--כִּי הִנְנִי מוֹשִׁעֲךָ מֵרָחוֹק, וְאֶת-זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם; וְשָׁב יַעֲקוֹב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן, וְאֵין מַחֲרִיד.   אַתָּה אַל-תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב, נְאֻם-יְהוָה--כִּי אִתְּךָ, אָנִי:  כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדַּחְתִּיךָ שָּׁמָּה, וְאֹתְךָ לֹא-אֶעֱשֶׂה כָלָה, וְיִסַּרְתִּיךָ לַמִּשְׁפָּט, וְנַקֵּה לֹא אֲנַקֶּךָּ". 

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 15 בינואר 2018

פרעה ועבדיו/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)



פרעה ועבדיו



שיר מאת: אהובה קליין©



עת יצאו משה ואהרון

עבדי פרעה זעקו חרון

פנו אל מלך מצרים

לאות מחאה הרימו ידיים.



עד מתי נספוג מכות

שוט זורע מלקות

די לנו מזה המוקש

הסר מעלינו מלכודת אש!



אין  בכוחנו לשאת אבדון

ממלכה מתנפצת בביזיון

את האנשים חיש גרש

למען לא נתרסק ונתייאש!



 פרעה שומע ומאזין

לזעם ההולך ומעצים

יושב  בכיסא מלכותו

אלוקים מכביד ליבו.

 הערה: השיר בהשראת: פרשת בא  [חומש שמות].
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום ראשון, 29 בינואר 2017

פרשת בא- מה הקשר בין מכות מצרים לאמונה בה' ?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בא- מה הקשר בין מכות מצרים לאמונה בה' ?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

הציורים שלי על הפרשה:

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך:"בֹּא אֶל-פַּרְעֹה"/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ בני ישראל שואלים כלי כסף וזהב מהמצרים/ציירה:




ציורי תנ"ך/ משה ואהרון  לפני פרעה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ מכת החושך במצרים-אינה פוגעת בישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ קורבן הפסח/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ ליל שימורים במצרים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ פרעה נכנע  וקורא למשה ואהרון  לאות הסכמתו לשחרר את העם/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ כניעתו של פרעה בחצי הלילה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]





פרשה זו פותחת בפסוקים הבאים: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בֹּא אֶל-פַּרְעֹה:  כִּי-אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ, וְאֶת-לֵב עֲבָדָיו, לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה, בְּקִרְבּוֹ.  וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ, אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם, וְאֶת-אֹתֹתַי, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בָם; וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי ה'.  וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל-פַּרְעֹה, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה-אָמַר ה' אֱלֹקי הָעִבְרִים, עַד-מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי; שַׁלַּח עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי".[שמות י', א-ד]

השאלות הן:

א] מדוע לא נאמר למשה: "לך אל פרעה" אלא "בֹּא אֶל-פַּרְעֹה" ?

ב] מה הכוונה במילים:" וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ, ...."?

תשובות

"בֹּא אֶל-פַּרְעֹה"

רבי חנוך צבי מבנדין [חתנו של ה"שפת אמת"] בספרו: "יכהן  פאר" מסביר:      ה' כביכול מרגיע את משה לקראת השליחות הקשה שהטיל עליו - לשכנע את פרעה לשחרר את עם ישראל -מהעבדות באופן שאומר למשה: אתה אינך לבד אני מתלווה אליך.

הצדיק רבי מנחם מנדל מקוצק מבהיר: כי אין הקב"ה נוקט במילה: "לך אל פרעה"  מהטעם: כי לעולם אין מתנתקים מהקב"ה ואין האדם יכול להתרחק מן הקב"ה  שהרי כתוב: "מלוא כל הארץ כבודו" [ישעיהו ו, ג]    לכן ה' אומר למשה: בוא אתי אל פרעה ואני אצטרף עליך.

ראיתי הסבר מעניין ב"ספר התמצית" של מאיר ינאי - למילה:" בֹּא" - מלשון ציווי .  ה' אומר למשה: בא איתי כדי לבטל את התוקף לפרעה. מכאן ניתן ללמוד: כי הקב"ה בכבודו ובעצמו מוביל - הוא גם מביא ומוציא כמו שנאמר: "באו ימי פקודה" [הושע, ט, ז]"קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה'  עלייך זרח" [ישעיהו ס, א]   יש כאן גם רמז   למטרה הסופית: יציאה מן המיצר ולכך תמיד יש להתפלל לבורא עולם שימלא את הבקשה: "ה' ישמור צאתך ובואך" [תהלים קכ"א, ח]

עוד הסבר מעניין: " בֹּא"- אותיות: אב - אבינו מלכנו ,אב הרחמן אשר משגיח עלינו בבואנו ובצאתנו -  שהרי אין האדם יכול לעבור מכשולים וקשיים ללא עזרתו ועמו אפשר לבוא לכל ההיכלות.

המילה:" :" בֹּא"- בגימטרייה 3 שהם שלוש פעמים א' ר"ת: "אהיה אשר אהיה" [דברים ג, י"ד] ,  כמו כן, האות א' מזכירה לנו שלושה פסוקים של הכנעה ודבקות באלוקים: "אל אלוקים אקרא" [תהלים נ"ה, י"ז]  "אמרתי אלוקיי אתה" [תהלים ל"א, ט"ו]   "אלי אתה אשחרך" [תהלים ס"ג, ג]



כוונת המילים:" וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ, ...."

ישנו פירוש שלפיו : ניתן להסיק שאם היהודי יעביר שלושה דורות את  העלילות שה' עשה במצרים : לא תיפסק האמונה בה' כולל ידיעת התורה ומצוותיה.          רעיון זה אנו לומדים מרבי  יוחנן האומר: "כל שהוא תלמיד חכם ובנו תלמיד חכם, ובן בנו תלמיד חכם - שוב אין תורה פוסקת מזרעו לעולם"[ בבא מציעא פ"ה, ע"א] שנאמר : "והחוט המשולש לא במהרה ינתק" [קהלת ד' י"ב] כך נוצר הקשר בין תחילת הפסוק לסופו:" "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ" למילים שבסוף:" וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי ה'  ". 

חכמי המסורה  אומרים: כי בשני מקומות בתורה מוצאים את המילה: "ולמען"  בתחילת פרשה זו כתוב:" וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ" ,ובפרשת "עקב"   כתוב: "ולמען תאריכו ימים על האדמה" [דברים י"א, ט] מכאן לומדים- כי כל המחנך את ילדיו כראוי -זוכה לאריכות ימים על פני האדמה  כפי שהבטיח ה' לעם ישראל.

רבינו בחיי  שם את הדגש  על המילים:" הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם" ומסביר: על דרך הפשט -  יש לספר שה' עשה בפרעה ועמו נקמות גדולות- כפי שכתוב בתהלים: "יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו"

מתוך המוסר הזה שה' נתן במצרים - ישראל וגם אומות העולם ידעו את גדולתו של ה' וילמדו גם את המוסר.

כמו  שמוזכר  בעניין הפלישתים שעיכבו ארון הברית אצלם [שמואל-א, ו, ו]       שם נאמר:" "וְלָמָּה תְכַבְּדוּ אֶת-לְבַבְכֶם, כַּאֲשֶׁר כִּבְּדוּ מִצְרַיִם וּפַרְעֹה אֶת-לִבָּם:  הֲלוֹא כַּאֲשֶׁר הִתְעַלֵּל בָּהֶם, וַיְשַׁלְּחוּם וַיֵּלֵכוּ.."

ועוד פירוש של רבינו בחיי:" הִתְעַלַּלְתִּי"- מלשון עילה כי המעשים הנעשים בעולם הזה יקראם הכתוב בשם: "עלילות"- כמו שנאמר: "הודיעו בעמים עלילותיו" [תהלים ק"ה]

ועוד כתוב  בתפילת חנה: "אַל-תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה ,גְבֹהָה, יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם:  כִּי אֵל דֵּעוֹת ה' , ולא (וְלוֹ) נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת. [שמואל-א, ב, ג]

דויד המלך אמר:" לְכוּ וּרְאוּ, מִפְעֲלוֹת אֱלֹקים;  נוֹרָא עֲלִילָה, עַל-בְּנֵי אָדָם.[תהלים ס"ו, ה] וכל הפעולות נקראות עלילות - כי כולן נמשכות ונאצלות מן העילה הראשונה.

והכתוב מבאר: כי מתוך עלילותיו ונפלאותיו של ה' במצרים - הראה עצמו עילה כלומר מתוך  כל מה שהקב"ה חולל במצרים - נתפרסם אלוקותו בעולם ועל כך  אמר הנביא הושע: "וְאָנֹכִי  ה'  אֱלֹקיךָ, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם; עֹד אוֹשִׁיבְךָ בָאֳהָלִים, כִּימֵי מוֹעֵד".[הושע  י"ב, י] כוונת הנביא שעל ידי  המכות במצרים נודע שמו הגדול של ה' בקרב המצרים והגויים -  שיש בכוחו של ה' לשנות את הטבע לניסים גדולים.

ועל דרך המדרש:   כמו שהמצרים עוללו את הכרם של ה' [את עם ישראל] כך ה' מעולל אותם מן העולם.

רש"י מסביר את המילה: "הִתְעַלַּלְתִּי"- שחקתי.

הרמב"ן מבהיר:- "הִתְעַלַּלְתִּי"-"כי אני מצחק בו" - שאני  מכביד את ליבו ועושה בו נקמות.

הרב  שמשון רפאל הירש מסביר:  כי כוונת המילה: "עלילה"  לא פעולה בודדת אחת, אלא  סידרה של פעולות, כוונת ה' להתגלות לעיני כל - על ידי סידרת פעולות ההולכת ומתקדמת- באמצעות פעולות אלה ה' מוכיח את כוחו וגבורתו לכול.

כוונת ה' במילים: "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ",-שאין להסתפק לספר את כל אשר ה' חולל במצרים באופן שטחי, אלא יש  לספר זאת מתוך פניה ללב השומע כדי שיקשיב לכך  וייקח את הדברים לתשומת ליבו.

אור החיים מתמקד במטרה  של סיפור המכות במצרים- אין  המטרה נקמה בפרעה, אלא: "לחזק את האותות – שהם עיקר האמונה בלב ישראל "-כדי שהדבר ירשם ולא ישכח לנצח!

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק:

א] כאשר מנהיג הולך בדרך הרצויה לה' והוא קשוב לרצון ה'- אזי הוא זוכה לסייעתא דשמיא לאורך כל הדרך - כדברי דוד המלך: "ה' שֹׁמְרֶךָ; ה'  צִלְּךָ, עַל-יַד יְמִינֶךָ". [תהלים קכ"ה, ה]

ב] לאור כל מה שה' עולל למצרים ולפרעה בראשם -ניתן ללמוד וללמד את הדורות הבאים- שיעור באמונה-כי הקב"ה באמצעות הניסים הגדולים במצרים- הוכיח את גדולתו וגבורתו –הנצחית הבלעדית על  כל היקום.

ועל כן לא ייפלא, אפוא - כי עם ישראל  האמין בה' ובמשה עבדו אחר אירועים אלה, כפי שנאמר:  "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-הַיָּד הַגְּדֹלָה, אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה בְּמִצְרַיִם, וַיִּירְאוּ הָעָם, אֶת-יְהוָה; וַיַּאֲמִינוּ, בַּיהוָה, וּבְמֹשֶׁה, עַבְדּוֹ" [שמות י"ד, ל"א]

ועל כן, אנו מזכירים את יציאת מצרים יום יום בתפילה. מי ייתן ודברי הנביא מיכה יתגשמו במהרה: "כִּימֵי צֵאתְךָ, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אַרְאֶנּוּ, נִפְלָאוֹת".[מיכה ז, ט"ו]  אמן ואמן.


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר