פרשת ויחי – מעשה אבות סימן לבנים- כיצד?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת ויחי – מעשה אבות סימן לבנים- כיצד?

מאת: אהובה קליין .

יצירותיי לפרשת  ויחי.

ציורי תנ"ך/ יעקב מבקש מיוסף לא להיקבר במצרים/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ יעקב מזכיר ליוסף את הבטחת הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יעקב מברך את אפרים ומנשה/ ציירה:  אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ יעקב מברך את בניו טרם מותו/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ שבט דן נלחם באויב/ ציירה:  אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ שבט   יהודה / ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ דגל שבט יהודה / ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ שבט זבולון/ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]

"זבולון לחוף ימים ישכון והוא לחוף אוניות וירכתו על- צידון"[בראשית מ"ט, י"ג]

ציורי תנ"ך/ שבט יששכר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ שבט נפתלי/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי  תנ"ך/ "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר"/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יוסף ואחיו שבים למצרים מהלוויית אביהם/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ המצרים מבכים את מות יעקב אבינו/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/  האחים  חוששים מנקמת יוסף אחרי מות אביהם/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יוסף אומר לאחיו: כי הכל מאת אלוקים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/יוסף לעת זקנתו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ [דיפטיכון] הצלחת יוסף במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

Joseph succeeds and transcends and ages in Egypt

Biblical paintings by Ahuva Klein-

פרשת ויחי – מעשה אבות סימן לבנים - כיצד?

הפרשה פותחת במילים:"וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה; וַיְהִי יְמֵי-יַעֲקֹב, שְׁנֵי חַיָּיו--שֶׁבַע שָׁנִים, וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה". [בראשית מ"ז, כ"ח]

בהמשך כאשר יקרבו ימי יעקב למות הוא קורא ליוסף: "וַיִּקְרְבוּ יְמֵי-יִשְׂרָאֵל, לָמוּת, וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, שִׂים-נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי; וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת, אַל-נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם.  וְשָׁכַבְתִּי, עִם -אֲבֹתַי, וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם, וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם; וַיֹּאמַר, אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ.  לא וַיֹּאמֶר, הִשָּׁבְעָה לִי--וַיִּשָּׁבַע, לוֹ; וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל, עַל-רֹאשׁ הַמִּטָּה". [להלן מ"ז, כ"ט- ל"א]

במהלך הפרשה, התורה מתארת את מות יעקב אבינו, אך  בטרם מותו , אנו קוראים  את הציווי מפיו לבניו:

"וַיְצַו אוֹתָם, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֲנִי נֶאֱסָף אֶל-עַמִּי--קִבְרוּ אֹתִי, אֶל-אֲבֹתָי:  אֶל-הַמְּעָרָה--אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה, עֶפְרוֹן הַחִתִּי.  בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי-מַמְרֵא--בְּאֶרֶץ כְּנָעַן:  אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת-הַשָּׂדֶה, מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי—לַאֲחֻזַּת -קָבֶר.  לא שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת-אַבְרָהָם, וְאֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ, שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת-יִצְחָק, וְאֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ; וְשָׁמָּה קָבַרְתִּי, אֶת-לֵאָה.  מִקְנֵה הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ, מֵאֵת בְּנֵי-חֵת.  וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֺּת אֶת-בָּנָיו, וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל-הַמִּטָּה; וַיִּגְוַע, וַיֵּאָסֶף אֶל-עַמָּיו". [פרק מ"ט, כ"ט- ל"ג]

התורה מציינת כי לאחר מותו של יעקב זכה גם לכך שהמצרים ביכו אותו: "וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם, שִׁבְעִים יוֹם". [נ', ג']

השאלות הן:

א] מה משמעות  מילות הפתיחה  בפרשה: "וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם"

ב] מה ציווה יעקב את בניו טרם מותו?

ג] מדוע אף  המצרים ביכו את מות יעקב?

תשובות.

"וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" - המשמעות:

חז"ל מסבירים: כאן בפרשתנו נאמר: "וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" ואילו כאשר שב יעקב מהשהות שלו בניכר נאמר: "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב, בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו  בְּאֶרֶץ כְנָעַן".[בראשית  ל"ז, א']

ההסבר : המושג: "ישיבה" משמעו: ישיבת קבע. מושג זה מתייחס רק לגבי  ישיבה בארץ ישראל, מנגד כאשר היהודי שוהה בגלות ,אין ישיבתו ישיבת קבע ומטרתה רק להחיות את הנפש  - באופן זמני עד חלוף הסכנה במקום ,מטעם זה נאמר על שהיית יעקב וביתו  במצרים : "וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם"

רבינו בחיי אומר : "וַיְחִי "- בגימטרייה: שלושים וארבע, מספר זה מרמז למספר   השנים המאושרות של יעקב שהיו בחייו שעליהן ראוי להגיד "וַיְחִי יַעֲקֹב "-אומנם כאשר יעקב מגיע אל מצרים הוא אומר:

"מְעַט וְרָעִים, הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי, וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת-יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹותַיי, בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם" [להלן מ"ז, ט]

אך השנים שבהן חי יעקב במחיצת בנו האהוב – יוסף- נחשבו לשנים הטובות השנים האלה- כוללות שתי תקופות שוות של שבע - עשרה שנים:

א] שבע-עשרה השנים הראשונות בחיי יוסף עד מכירתו למצרים.

ב] שבע עשרה השנים האחרונות בחיי יעקב שבהן התאחדה מחדש  המשפחה השסועה.

עוד ניתן ללמוד רעיון מעניין מתוך הפסוק הראשון:

א] "וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה"

ב] "וַיְהִי יְמֵי-יַעֲקֹב, שְׁנֵי חַיָּיו--שֶׁבַע שָׁנִים, וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה".

מפסוקים אלה ניתן ללמוד משהו חשוב על הביוגרפיה של יעקב:

בשני המספרים הכלולים בפסוקים - מופיע בהם המספר שבע, שהוא מקודש מזמן בריאת העולם - יעקב שהוא השלישי מתוך אבות האומה - חי בדיוק שלוש תקופות של "שבע שבתות שנים": ( x3 7x7) ומכל שנות חייו היו  שבע עשרה השנים האחרונות כמניין "טוב", בגימטרייה - היו אלה שלוות ומרגיעות  שבהן זכה להתאחד עם בנו  יוסף מחדש אחרי תקופה רבה של כ"ב שנים שלא התראו כלל.

עוד רעיון יפה של חז"ל על הפסוק: "וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה";

כאן נשאלת השאלה הרי בפרשת ויגש התורה מתארת לנו: שבפגישת יעקב עם פרעה - כאשר מגיע למצרים הוא מספר לפרעה שהוא בן "שלושים ומאת שנה" [מ"ז, ט] היות ששנות חייו של יעקב היו בסך: "מאה וארבעים ושבע שנים"

מתוך החישוב הזה אנו מסיקים שיעקב חי במצרים 17 שנה - הדבר הזה מזכיר לנו  את הפסוק:

"אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף בֶּן-שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת-אֶחָיו בַּצֹּאן," [להלן  ל"ז, ב'] מתוך פסוק זה, אנו לומדים: שיוסף היה בן שבע עשרה שנה כאשר הופרד  מאביו ושאר בני הבית -  נמכר למצרים ונהיה עבד. יעקב זכה במצווה לחנכו וללמדו עד גיל שבע עשרה ,היות ואין הקב"ה מקפח שכר מצוות ומעשים  טובים של כל אדם, באופן זה זכה יעקב לגמול יפה  מיוסף ואחיו שקיימו את מצוות כיבוד אב - במשך שבע עשרה שנים תמימות  מידה  כנגד מידה.

בקשת יעקב מבניו -   טרם מותו - ובקשתו המיוחדת מיוסף.

"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֲנִי נֶאֱסָף אֶל-עַמִּי--קִבְרוּ אֹתִי, אֶל- אֲבֹתָי:  אֶל-הַמְּעָרָה--אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה, עֶפְרוֹן הַחִתִּי.  בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה,"

יעקב הוא לא היחיד  המבקש להיקבר בארץ כנען במערת המכפלה – אשר בחברון.

את הקשר האיתן לארץ ישראל אנו רואים בשלושת אבות האומה:

אברהם אבינו לא יצא את גבולות הארץ, אלא רק בימי שנות הרעב ,וכאשר שולח  את אליעזר להביא אישה לבנו יצחק מזהיר אותו:

"הִישָּׁמֶר לְךָ, פֶּן-תָּשִׁיב אֶת-בְּנִי שָׁמָּה". [בראשית כ"ד, ו]

יצחק אבינו לא יצא כל ימיו מחוץ לגבולות הארץ המובטחת - לבנים. ואילו יעקב שנאלץ פעמיים בימי חייו לרדת מן הארץ לפרקי זמן ארוכים אינו שוכח לצוות את יוסף בשבועה:"  אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם !

יש לנו ללמוד משלושת האבות: אברהם, יצחק ויעקב את חיבתם המופלגת כלפי ארץ ישראל - ומעשה אבות סימן לבנים.

בדרך כלל טבעו של אדם לגלות חיבה יתרה לרכושו ולחפציו ,אך גדולתם של אבותינו שגם כאשר לא זכו לארץ המובטחת לבניהם , לאור העובדה שעמים זרים היו יושבים בה כאילו הייתה שייכת להם - למרות זאת הם דבוקים לארץ המובטחת ברמ"ח אבריהם!

יעקב משביע את יוסף:

"וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, שִׂים-נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי; וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת, אַל-נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם". [להלן  מ"ז, כ"ט]

רש"י מסביר  כי לדרישה זו  ישנם שלושה טעמים:

א] סופה של מצרים  להיות עפרה  כינים כמו שנאמר:

"וַיַּעֲשׂוּ-כֵן, וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת-יָדוֹ בְמַטֵּהוּ וַיַּךְ אֶת-עֲפַר הָאָרֶץ, וַתְּהִי הַכִּינָּם, בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה:  כָּל-עֲפַר הָאָרֶץ הָיָה כִנִּים, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם". [שמות  ח, י"ג] יעקב חושש שהכינים האלה  יהיו זוחלים תחת גופו ומצערים אותו.

ב]  אין מתי חוץ לארץ קמים לתחיה ,אלא בצער גלגול  מחילות- כלומר שעתידים להתגלגל במחילות מתחת פני האדמה עד ארץ ישראל כדי לקום לתחיה שם.

ג]  יעקב חושש ,שמא יעשו אותו המצרים עבודה זרה לאחר מותו [ב"ר]

נאמר: "וְשָׁכַבְתִּי, עִם -אֲבֹתַי, וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם, וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבורָתָם; וַיֹּאמַר, אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ".

רש"י מסביר את בקשת יעקב מיוסף שישבע לו: שים נא ידך תחת ירכי והשבע לי, הרי אני סופי לשכב עם אבותיי לכן  אני משביע אותך שאתה תישא אותי ממצרים ותקברני בקבורתם.

המצרים מבכים את מות יעקב.

כך הכתוב מתאר את מות יעקב אבינו  ואף את בכיים של המצרים עליו:

"וַיִּמְלְאוּ-לוֹ אַרְבָּעִים יוֹם, כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי הַחֲנֻטִים; וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם, שִׁבְעִים יוֹם" [להלן נ', ג']

יוסף ציווה את עבדיו והרופאים לחנוט את גופת יעקב . על פי רש"י: הכוונה שהרופאים הכינו תערובת - מרקחת בשמים שבו משרים את גופת המת. כדי לשמר את גופו שלא ירקיב ולתת בו ריח טוב.

המצרים  בכו על מות יעקב אבינו אך מעניין מדוע?

רש"י עונה: הסיבה לבכייתם- לפי שבגללו באה להם ברכה. כי בזכות יעקב הרעב פסק טרם זמנו ולא נמשך שבע שנים כפי שפתר  להם יוסף.

מי הנילוס היו  מתברכים על  ידו . היות שהיה מברך את פרעה- שבכל זמן שילך לנילוס - יעלו המים לכבודו- כדי  להשקות את מצרים.

בספר הישר  מסופר על אבל מצרים וכנען - על מות יעקב:

"וְיֻגַּד הַדָּבָר לְאָסְנַת אֵשֶׁת יוֹסֵף, וַתָּקָם וְתִלְבַּשׁ שָׂק וְתָבוֹא הִיא וְכָל נְשֵׁי מִצְרַיִם עִמָּהּ וְיִסְפְּדוּ כֻּלָּם וְיִבְכּוּ אֶת יַעֲקֹב, וְגַם אַנְשֵׁי מִצְרַיִם אֲשֶׁר יָדְעוּ אֶת יַעֲקֹב, בָּאוּ כֻּלָּם בַּיּוֹם הַהוּא  בְּשׁוֹמְעָם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְיִבְכּוּ כָּל מִצְרַיִם אֶת יַעֲקֹב יָמִים רַבִּים וְגַם מֵאֶרֶץ כְּנַעַן בָּאוּ אֲנָשִׁים אֶל מִצְרַיִם בְּשׁוֹמְעָם כִּי מֵת יַעֲקֹב וְיִבְכּוּ בְּמִצְרַיִם שִׁבְעִים יוֹם.

"וַיְהִי אַחֲרֵי  כֵן וַיְצַו יוֹסֵף אֶת עֲבָדָיו אֶת הָרֹפְאִים לַחֲנֹט אֶת אָבִיו בְּמֹר וּלְבוֹנָה וְכָל קְטֹרֶת וּבֹשֶׂם, וַיַּחַנְטוּ הָרוֹפְאִים אֶת יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר צִיוווה וְכָל בָּנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ מְקוֹנְנִים וּמִתְאַבְּלִים עַל יַעֲקֹב אֲבִיהֶם כָּל הַיָּמִים"

לסיכום, לאור האמור לעיל - ניתן להסיק עד כמה הייתה חשובה ליעקב אבינו  הענקת חינוך תורני לבניו ולכן כאשר הבין שהם צריכים לשהות במצרים באופן זמני- בעקבות תקופת הרעב בארץ - הקפיד לשלוח את יהודה כדי להקים מרכז תורני בגושן שבמצרים ובנוסף לכך היה מחובר לארץ המובטחת ברמ"ח אבריו  ולכן ציווה את בניו לדאוג לכך - טרם מותו - להיקבר במערת המכפלה – הוא נודע  כאיש חכם ונבון - מכבד את הזולת - העניק כבוד גם לפרעה ובירך אותו לכן אין זה פלא שזכה לכבוד הן מפרעה והן מהמצרים עצמם ,שהבינו שהתברכו בזכותו . על כן יעקב אחד משלושת האבות -  הראוי כמו אברהם ויצחק  לשמש דוגמא לדורות הבאים כיצד לחיות על פי התורה הקדושה ובמסירות נפש לארץ  המובטחת . "מעשה אבות סימן לבנים"            

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת וישב- כותונת הפסים- מה טמון בה?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת וישב - כותונת הפסים - מה טמון בה?

מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:

 ציורי תנ"ך/ יעקב  יושב בארץ מגורי אביו/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יוסף רועה   צאן/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ יעקב מגיש את כותונת הפסים ליוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יעקב שולח את יוסף אל אחיו/ ציירה: אהובה קליין (c) 

ציורי תנ"ך/ יוסף מחפש את אחיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ אחי יוסף מבחינים בו/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ חלום האלומות המשתחוות ליוסף/ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/יוסף חולם שצבא השמים משחווה לו/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ השלכת יוסף לבור על ידי  אחיו/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יוסף נזרק לבור ואחיו סועדים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יוסף נמכר לישמעאלים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ חלומו של שר האופים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ חלומו של שר המשקים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יוסף איש מצליח במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

פרשה זו פותחת בפסוקים:

"וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב, בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו--בְּאֶרֶץ, כְּנָעַן.  אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף בֶּן-שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת-אֶחָיו בַּצֹּאן, וְהוּא נַעַר אֶת-בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת-בְּנֵי זִלְפָּה, נְשֵׁי אָבִיו; וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת-דִּבָּתָם רָעָה, אֶל-אֲבִיהֶם.  וְיִשְׂרָאֵל, אָהַב אֶת-יוֹסֵף מִכָּל-בָּנָיו--כִּי-בֶן-זְקֻנִים הוּא, לוֹ; וְעָשָׂה לוֹ, כְּתֹנֶת פַּסִּים.  וַיִּרְאוּ אֶחָיו, כִּי-אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל-אֶחָיו--וַיִּשְׂנְאוּ, אֹתוֹ; וְלֹא יָכְלוּ, דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם". [בראשית   ל"ז, א- ה]

השאלות הן:

א] מדוע התורה מונה את תולדות יעקב מיוסף ולא מראובן שהיה הבכור?

ב] מה טיבה של כותונת הפסים - שתפר יעקב ליוסף?

תשובות.

התורה מונה את תולדות יעקב ויוסף.

נאמר: "אֵלֶּה תֹּולְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף.."

ה"נתיבות שלום" מסביר: חז"ל כבר הקשו שהתורה הייתה צריכה להתחיל עם ראובן ! אם כן, מדוע נאמר: "אֵלֶּה תֹּולְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף.."?

על פי - דברי מדרש רבה [פד, ה]: "כך אמרו חכמים אלה  תולדות יעקב יוסף, התולדות הללו לא באו ,אלא בזכותו של יוסף ובשבילו, כלום הלך יעקב אצל לבן? אלא בשביל רחל. התולדות האלה היו ממתינות עד שנולד יוסף כפי שנאמר בפסוק [בראשית ל]  "וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת-יוֹסֵף" כיון שנולד שטנו של אותו רשע [ הרשע הוא עשיו ]

יוסף היה שטנו של  עשיו; "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, אֶל-לָבָן, שַׁלְּחֵנִי וְאֵלְכָה, אֶל-מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי" [בראשית ל', כ"ה] , את מי מורידים למצרים? את יוסף ומי דואג לכלכלת האחים?- יוסף ,וכאשר בני ישראל יצאו ממצרים נקרע הים בזכות מי? בזכות יוסף כמובן.                                            גם הירדן לא נקרע, אלא בזכות יוסף,  שראה את ארונו של יוסף מובא לארץ.

בנוסף, אומר  ה"נתיבות שלום" : גם שני חלומותיו של יוסף - החלום האחד:  אחד עשר  האלומות של האחים משתחווים לאלומתו.

החלום השני: השמש והירח ואחד עשר הכוכבים משתחווים לו - מרמזים על מידת היסוד שהייתה ליוסף - לפי שמידה זו, היא למעלה מכל המידות והמדרגות וכל המידות תלויות בה.

לאור ההוכחות  הנ"ל - ניתן ללמוד כי המילים: "אֵלֶּה תֹּולְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף.." נאמרו- כי קיומם של תולדות יעקב היה על ידי יוסף.

על דרך זו ישנו מדרש: אמר ר' לוי משל לנפח שהייתה חנותו פתוחה באמצע פלטיא  [העיר]  ופתח בנו חנות בצד השני מעבר לכביש וראה חבילות,  חבילות של קוצים, נכנסו לעיר [ראה הרבה עגלות עמוסות קוצים נכנסות לרחוב בו היו החנויות שלו ושל בנו ] אמר [האב]: אנה יכנסו כל החבילות הללו? [היה מודאג שהעגלות האלה יסתמו את המעבר ברחוב] והיה שם פקח אחד, אמר לו: מאלו אתה מתיירא? [מאלה אתה פוחד?] גץ אחד משלך וגץ אחד [ניצוץ של אש] משל בנך ואתם שורפים אותם כולם"  [ניצוץ של אש מחנותך וניצוץ של אש מחנות בנך וכל העגלות עמוסות הקוצים עולות באש]

כפי שנאמר: ""וְהָיָה בֵית-יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה, וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ," [עובדיה  א, י"ח]

רש"י סבור: כי כאשר ילדה רחל את יוסף, ביקש יעקב מלבן שישלח אותו משם - לפי שיוסף הוא שטנו של עשיו, וכאשר נולד יוסף. יעקב בטח בה' ורצה לשוב לביתו - מהטעם שכבר לא היה מתיירא מעשיו אחיו.

רבי מנחם מנדיל מרימינוב אמר פעם לחסידיו: כי כל אדם מישראל נקרא: בשם "יעקב" ועל כל אחד ואחד - אומרת התורה: "אֵלֶּה תֹּולְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף.." ומה הן  ה"תולדות"? שכל יהודי לא יעמוד במקום אחד אלא יוסיף בהתמדה- תורה ומצוות ומעשים טובים, וילך מחיל אל חיל בעבודת ה' - היות ועמידה אחת במקום אחד- גורמת לנסיגה - ובמקום שאין התקדמות- שם חלה, חלילה, ירידה.

כותונת הפסים.

רש"י מסביר: בשני אופנים:

א] כותונת זו הייתה  מצמר מובחר רך ונקי, ובדברי חז"ל- ניקרא בשם: "כלי מילת"[מסכת שבת  ל] בלשון המקרא: נקרא "פסים"- כמו שנאמר במגילת אסתר  [א', ו'] – "חור כרפס ותכלת" ובגמרא מפורש: [מגילה י"ב]  "כרפס כרים של פסים"- לבישת כותונת זאת מסמלת דרך של חשיבות,  כמו כותונת הפסים המוזכרת אצל מעשה של תמר ואמנון [שמואל-ב, י"ג, י"ח] שם נאמר: "ועליה כותונת פסים כי כן תלבשן [תלבשנה] בנות המלך" – זהו לפי פשוטו של מקרא.

ב] מדרש אגדה: דורש את האותיות של המילה: "פסים"- רמז למה שמתרחש עם יוסף בעתיד: על פי ראשי תיבות: נמכר לפוטיפר, נמכר לסוחרים, לישמעאלים ונמכר למדיינים.

רבינו בחיי  מביא כמה פירושים.

א] זה היה  בגד מעולה – כמו שכתוב: "וכותונת תשבץ" [שמות כ"ח] ועניין זה גרם לקנאה מצד האחים, ומעניין זה דרשו חז"ל: "לעולם אל ישנה אדם את בנו בן הבנים"

הכותונת הזאת הייתה אחת מהסיבות הראשונות שבעטיה נתגלגלו למצרים לצורך שיעבוד ויותר מאוחר- מות עשרת  הרוגי מלכות, "כי כן –הגוף -  כותונת הנפש"

ב] במדרש נאמר על בגד הפסים: "משום שהכותונת הייתה גדולה ומכסה את שתי ידיו".

ג] פסים- על שם שהטילו ביניהם [גורלות] באיזו מיתה ימיתו  אותו מתוך ארבע מיתות בית דין.

וההוכחה, שנאמר: "ויתנכלו אותו להמיתו" ומכוון שהם מכרו אותו הטילו פיס ביניהם, מי  יוביל את הכותונת לאביהם ולבסוף נפל הפיס על יהודה, כמו שנאמר בכתובים: "הכר נא" [בראשית ל"ח]הכר נא למי החותמת. באותו רגע כאילו פסקו חייו של יעקב ,לכן פסקו חיי בניו מן העולם - הכוונה לער ואונן - כפי שנאמר בירמיהו: "ומשלם עוון אבות אל חיק בניהם אחריהם"

ד] יעקב פסק ליוסף סוד- כ"ב אותיות. הכוונה שיעקב הלביש את יוסף כ"ב אותיות – חכמה שלמד מפי שם ועבר.

ה"כלי יקר" מביא הסבר מעניין: לאחר שראובן בלבל את יצועי אביו, יעקב לקח ממנו את הבכורה והעבירה ליוסף ולכן תפר לו כותונת פסים לפי -  שהעבודה בבכורות-היה הבכור כהן לאל עליון ולכן התקין גם ליוסף בגד שמטרתו - כבוד ותפארת הדומה לבגדי כהונה – שהרי לכוהנים היה בגד מכובד ומשובץ אבנים. אולי גם מסיבה זו נאמר על יוסף:" בן זקונים" כאילו היה הזקן והבכור מכל בניו. לכן אחיו אמרו לו:"המלוך תמלוך עלינו אם משל תמשול בנו"- היות והבכור נוטל פי שניים בכל אשר מגיע לו ואף לו מיועדת הבכורה, כמו שנאמר: "ראובן בכורי אתה יתר שאת ויתר עז"- הכוונה מלכות.

לפי הרב שמשון רפאל הירש: זה היה בגד מיוחד שהיה לו עיטור בקצוות,  עיטור שנעשה בכל בגד - כדי  לציין את חשיבות האישיות.

 כותונת הפסים הייתה - אות הצטיינות - שבאה לייחד את יוסף - כמי שנבחר לשליחות מיוחדת.  יעקב אהב את יוסף מכל בניו למרות חסרונותיו- כי היו לו תכונות של אישיות בלתי רגילה.

ישראל - לא יעקב - ראה ביוסף את בחיר בניו - היות והיה בן זקונים  כי הוא ראה בו אחד שממשיך את חייו ביוסף ראה את היורש לכל קנייניו הרוחניים.

"אמר ריש לקיש בשם רבי אלעזר בן עזריה: צריך אדם שלא לשנות [להפלות] בן בין בניו, שעל ידי כותונת פסים שעשה אבינו יעקב ליוסף -נאמר:" וַיִּרְאוּ אֶחָיו, כִּי-אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל-אֶחָיו--וַיִּשְׂנְאוּ, אֹתוֹ" [להלן ל"ז, ד']

"בעל טורים"  מביא כמה פירושים - הנה כמה מהם:

א] "פַּסִּים"- בגימטרייא עולה= קץ וכאן רמז לו שעל ידו ירדו למצרים וישתעבדו בניו [שבת י'] והקב"ה יחסר מניין ק"ץ מן השעבוד [ב"ר, צ"א, ב]

ב] פסים לשון- פסו [תהלים י"ב, ב]- תמו-[שם  ע"ג, י"ט] שעל ידו מת קודם לאחיו [מסכת ברכות נ"ה]

ג] פסים- שגרם פיוסים בינו ובין אחיו. [ ב"ר, פ"ד, ח]

חז"ל אומרים במדרש תנחומא:"לכו חזו אלוקים נורא עלילה על בני אדם וכו" אמר ר' יודן: היה הקב"ה מבקש לקיים גזירת: "יָדֹ֨עַ תֵּדַ֜ע כִּי־גֵ֣ר ׀ יִהְיֶ֣ה זַרְעֲךָ֗ בְּאֶ֙רֶץ֙ לֹ֣א לָהֶ֔ם.." והביא עלילה לכל דברים אלה, כדי שיאהב יעקב את יוסף, וישנאהו אחיו, וימכרו אותו לישמעאלים ויורידהו מצרימה"

עוד אומרים חז"ל: "וישלחהו מעמק חברון, מעצה עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון, לקיים את מה שנאמר לאברהם בין הבתרים: "כי גר יהיה זרעך" יעקב כפוי לעשות את מה שהוא עושה ,אך אין בכך הוכחה על שלילת הבחירה!

על פי דברי  המהר"ל ניתן ללמוד מסר לדורות: עד כמה הקנאה והשנאה בין האחים מקושרת עם גלות מצרים - והדבר חייב לשמש לקח לכל הדורות.

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להגיע למסקנה: כי יוסף  היה החוליה המשמעותית  בתולדות יעקב לכן נאמר: "אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף בֶּן-שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה.." ולא הוזכר בראשונה ראובן הבכור, כל אהבתו המיוחדת של יעקב ליוסף והענקת כותנת הפסים- גרמה לקנאה ושנאה מצד האחים - כאן טמונה כל התגשמות הנבואה שהבטיח ה' לאברהם בברית בין הבתרים: "וַיֹּ֣אמֶר לְאַבְרָ֗ם יָדֹ֨עַ תֵּדַ֜ע כִּי־גֵ֣ר ׀ יִהְיֶ֣ה זַרְעֲךָ֗ בְּאֶ֙רֶץ֙ לֹ֣א לָהֶ֔ם וַעֲבָד֖וּם וְעִנּ֣וּ אֹתָ֑ם אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָֽה" [בראשית ט"ו, י"ג]

יפים דברי שלמה המלך: "רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וַעֲצַת יְהוָה הִיא תָקוּם." [משלי י"ט, כ"א]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)