פרשת
אמור- המשותף והשונה לשבת
ומועדים.
מאמר מאת: אהובה קליין .
בפרשה זו הכוללת
נושאים רבים, ישנו נושא מרכזי: מועדי
השנה- בו מצטווים עם ישראל לשמור את
המועדים, כפי שהכתוב מתאר זאת:
"דבר אל - בני ישראל
ואמרת אליהם מועדי ה' אשר- תקראו אותם מקראי קודש אלה הם מועדיי:ששת ימים
תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון מקרא קודש כל מלאכה לא תעשו שבת היא לה' בכל מושבותיכם"[ ויקרא
כ"ג, ב- ד]
ציורים לפרשת אמור:
ציורי תנ"ך/ אכילת מצות טרם יצאה ממצרים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ הבאת העומר לידי הכהן/שמן על/ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ הדאגה לעני/ ציירה: אהובה קליין [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ ספירת העומר/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ תקיעת שופר בראש השנה/ ציירה: אהובה קליעין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ תענית ביום הכיפורים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ חג סוכות במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ חג האסיף[חג הסוכות/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ המנורה במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) ]שמן על בד]
השאלות הן:
א] מדוע התורה פותחת,
דווקא, בשמירת שבת בראש רשימת החגים?
ב] הכתוב מדגיש:
"בכל מושבותיכם"-מה הטעם לכך?
ג] מאין שהמועדים- הם
נצחיים?
ד] מה המשותף לשבת
ומועדים?
תשובות.
השבת בראש המועדים.
רש"י מפרש: שהתורה באה ללמדנו: שכל המחלל את המועדים מעלים עליו כאילו חילל את
השבת וכל המקיים את המועדים –מעלים עליו
כאילו קיים את השבתות.
רש"י מבסס את דבריו על תורת כוהנים: "וביום
השביעי שבתון" ומה עניין שבת למועדות?
אלא ללמד שכל המחלל את המועדות מעלים עליו כאילו חילל את השבתות, וכל המקיים את
המועדות מעלים עליו כאילו קיים את המועדות ואת השבתות" [ט]
הרמב"ן אומר: התורה הזכירה את השבת במועדי ה' אשר נקראים: "מקראי קודש"
היות והשבת היא גם יום מועד ולכן נקרא: מקרא קודש ואחר כך הבדיל ה' מהשבת את שאר
המועדים, לפי שההבדל הוא: על השבת לא
נאמר: "במועדו" לפי שהיא באופן
קבוע ביום השביעי בשבוע, אבל על החגים כן נאמר: "אשר תקראו אותם במועדם"
כלומר באיזה יום בשבוע .כי על פי רבותינו בתורת כוהנים ישנו רמז לעיבורים שעל
פיהם נקבעים המועדים.
שבת.. בכל מושבותיכם.
רבינו בחיי אומר: נאמר על השבת:
"שבת היא לה' אלוקיכם בכל מושבותיכם ולא
נאמר על השבת: "חוקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם" שאילו היה
כתוב כך ,הרי המשמעות הייתה יכולה להיות: שאיסור מלאכה יהיה לדורות בבית המקדש, אלא הכוונה לאסור מלאכה בכל מושבות
היהודים אך לא בבית המקדש.
המועדים הם נצחיים.
רבינו בחיי מסביר: נאמר:
"אלה מועדי ה' " החגים מיוחסים לה' אחד והמילה: "אלה" מרמזת
קיום והכתוב בא לרמז לנו: כי אין המועדים בטלים לעולם והם נוהגים כל עוד העולם
הגשמי פועל ומתקיים כמו בימינו.
ונאמר :"לנו ולבנינו עד
עולם"[דברים כ"ט]
רבינו בחיי מביא גם
מדרש: מסופר על גוי אחד
שאמר לרבי עקיבא ,למה אתם עושים את
המועדים? הרי לא כך אמר לכם הנביא ישעיהו[פרק א] אלא הוא אמר: "חודשיכם
ומועדכם שנאה נפשי"?, ענה לו: אלו היה נאמר: חודש ומועד שנאה נפשי[ בלשון
יחיד], הייתי מבין . אלא מה שנאמר היה
מכוון - על ירבעם שנאמר:" ויעש ירבעם חג בחודש השמיני, בחמישה- עשר יום לחודש
כחג אשר ביהודה ויעל על המזבח כן עשה בבית אל לזבח לעגלים אשר עשה והעמיד בבית אל
את כוהני הבמות אשר עשה: ויעל אל המזבח אשר עשה בבית- אל בחמישה עשר יום בחודש
השמיני בחודש אשר בדה מליבו ויעש חג לבני ישראל.." [מלכים-א, י"ב, ל"ב—ל"ג]
ולכן המועדים שכתובים
בתורה, אינם בטלים לעולם וההוכחה שנקראים: "מועדי ה' " ועל כך נאמר
בתהלים [קי"א, ז] "סמוכים לעד לעולם עשויים אמת וישר"
המשותף לשבת ומועדים.
הרמב"ן מפרש: כי מהמילים: "מקראי קודש" אנו לומדים כי בשבתות וחגים כולם
קרואים ונאספים לקדש אותם בתפילות ובבגדים חגיגיים ולעשות אותם יום של משתה ,כפי
שנאמר בקבלה: "לכו איכלו משמנים ושתו
ממתקים ושילחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדוננו ואל תעצבו כי חדוות ה'
מעוזכם" [נחמיה ה, י]
המילים :"מקרא
קודש" מלשון- "קרואי העדה"[במדבר א, ט"ז]
ועוד דוגמא:
"אחרי כן יאכלו הקרואים [שמואל- א ,ט, י"ג]
וכן נאמר: "על
כל מכון הר ציון ועל מקראה"[ישעיהו ד,
ה]
אלה המקומות ששם
יתקבצו קרואי העדה.
בהמשך הרמב"ן
מביא את דעת אונקלוס וגם את דעת רבותינו ז"ל:
אונקלוס מפרש: "מקרא קודש"- במבט לאחרית הימים- כדברי יעקב אבינו כאשר
אסף את בניו טרם מותו ואמר: "האספו ואגידה לכם את אשר יקרא [מלשון-יקרה] אתכם
באחרית הימים" [בראשית מ"ט, א]
רבותינו ז"ל
אמרו: "ארעם[לשון מאורע- בכל פעם שיארעו תעשו אותם קודש] במאכל
ובמשתה ובכסות נקייה, כלומר שלא יהא חוקם אצלך כחוק שאר הימים, אבל תעשה להם מקרא
של קודש לשנותם במאכל ובמלבוש מחול
לקודש" ועוד דבר משותף לשבת והמועדים, אותם אנו מקבלים בהדלקת נרות.
ועל נרות שבת נאמר: אם
שמרתם נרות של שבת אני מראה לכם נרות של
ציון" המקור למשפט זה לקוח מילקוט שמעוני [במדבר ,ח]:
"אמר הקב"ה
בעוה"ז אע"פ שהיה במשכן אורה לכבודי הנרות היו דולקים לתוכו, אף לעתיד
לבא אע"פ שאני ממלא ירושלים מכבודי שנאמר קומי אורי כי בא אורך וגו' אני
מדליק לתוכה נרות שנאמר והיה בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות וכתיב כי נר מצוה
ותורה אור. נרות של בשר ודם של חרס או של נחושת הכול לפי כבודו של אדם, וכבוד השבת, נרותיה הן
כבודה, אם שמרתם נרות של שבת אני מראה לכם נרות של ציון שנאמר והיה בעת
ההיא אחפש את ירושלים בנרות ואיני מצריך לכם לראות באורה של חמה אלא בכבודי אני
מאיר לכם שנאמר לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם ולנוגה הירח לא יאיר לך והיה לך ה'
לאור עולם, האומות עתידין להיות מהלכין לאורכם שנאמר והלכו גוים לאורך ואי זה אור
הקב"ה מאיר לישראל באור הצדקה שנאמר וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה. וכל כך למה
בזכות הנרות שהן מדליקין בשבת. תדע לך כמה חביבה היא מצות הנרות לפני הקב"ה
שאע"פ שאין הקב"ה צריך לאורה הוא מצוה למשה שיזהיר לאהרן הה"ד דבר
אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות."
לסיכום, לאור האמור לעיל: השבת והמועדים הם
נצחיים ועם ישראל בהיותו עם נבחר וקדוש מצווה לקיים אותם בהתאם לכתובים. עליו לקדש ימים אלה- במאכל, משתה,
לבוש ותפילות. ולעתיד לבוא הקב"ה
יאיר בכבודו ובעצמו את ירושלים בנרות.
