‏הצגת רשומות עם תוויות ארץ ישראל. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ארץ ישראל. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 9 ביולי 2017

פרשת פינחס- הזכרת עונשו של משה- מדוע?/מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת פינחס - הזכרת עונשו של משה- מדוע?

מאמר מאת: אהובה קליין.

הציורים שלי לפרשה:





ציורי תנ"ך/ משה משקיף מהר העברים על ארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין[שמן  על בד](c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ משה מצווה לעלות על הר העברים/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ בנות צלופחד/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ משה סומך את ידיו על יהושע/ ציירה: אהובה קליין (c)


"ושם אשת עמרם יוכבד בת לוי אשר  ילדה אותה ללוי במצרים -

ותלד לעמרם את- אהרון ואת משה ואת מרים אחותם"

[במדבר כ"ו,נ"ט]


ציורי תנ"ך/יוכבד וילדיה, אהרון, משה /ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות


ציורי תנ"ך/ פנחס זוכה לברית שלום וכהונה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]



ציורים מתוך ההפטרה לפרשת פינחס:מלכים- א [י"ח]

ציורי תנ"ך/ אליהו הנביא בצל עץ הרותם במדבר/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על



פרשת פנחס , אחת מהפרשיות הקרויות על שם אישים, הפרשה גדושה בנושאים רבים. אחד מהם :  הודעת ה' אל משה  לעלות  אל הר העברים ,להשקיף על ארץ ישראל משום שאין הוא רשאי להיכנס  לארץ המובטחת , בעבור חטא מי המריבה במדבר.

וכך הכתוב  מתאר את האירוע: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, עֲלֵה אֶל-הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה; וּרְאֵה, אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.  וְרָאִיתָה אֹתָהּ, וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל-עַמֶּיךָ גַּם-אָתָּה, כַּאֲשֶׁר נֶאֱסַף, אַהֲרֹן אָחִיךָ.  כַּאֲשֶׁר מְרִיתֶם פִּי בְּמִדְבַּר-צִן, בִּמְרִיבַת הָעֵדָה, לְהַקְדִּישֵׁנִי בַמַּיִם, לְעֵינֵיהֶם:  הֵם מֵי-מְרִיבַת קָדֵשׁ, מִדְבַּר-צִן". [במדבר  כ"ז, י"ב-ט"ו]

השאלות הן:

א] מדוע נסמכה  פרשת מות משה לכאן?

ב] מנין שאין ייאוש בעולם?

תשובות.

הזכרת עונשו של משה בפרשה.

רש"י מתרץ כאן את הזכרת עונשו של משה באמצעות שני פירושים:

א] כיוון שראה משה שאלוקים מילא את בקשתן של בנות צלפחד בתור יורשות אביהן , כפי שהכתוב מציין: "וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  כֵּן, בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת--נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה, בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם; וְהַעֲבַרְתָּ אֶת-נַחֲלַת אֲבִיהֶן, לָהֶן".[במדבר כ"ז, ו- ז]

מכאן הסיק משה : אותי ציווה הקב"ה להנחיל את הארץ, אולי הגזירה שלי לא להיכנס לתוך הארץ התבטלה? [על סמך דברי תנחומא]   על כך אמר לו ה' :הגזרה במקומה עומדת!

ב] כיוון שנכנס משה אל תוך נחלתם של שבט גד וראובן חשב: שהותרה לו גדרו, למה הדבר דומה?    למלך  שהתיר לבנו להיכנס לשער הארמון ולבקר בחדרים פרט לחדר השינה שלו, כאן אסר עליו להיכנס.

הנמשל: כך בשעה שנכנס משה לנחלתם של גד ובני ראובן היה חש שמחה וחשב, נראה לי שאלוקים  התיר את הנדר ואוכל להיכנס גם לתוך הארץ, מכאן ואילך התחיל לשפוך תחנונים לפני ה'.[על פי הספרי]

רש" מעיר: כי שתי  תשובות אלה מופיעות כאן, למרות שלא נצטווה משה לעלות מיד אל הר העברים, אלא בבוא העת, סמוך למותו כפי שמצוין בחומש דברים [ל"ב, מ"ט]

וזאת כדי להודיע: שהגזירה שלא יכנס לארץ - שרירה וקיימת.

הרמב"ן מתייחס בפירושו גם לשם ההר וסיבת הזכרת הנושא דווקא בפרשה זו:

הר זה נקרא בשם: "הר נבו" כפי שכתוב בחומש דברים: "עֲלֵה אֶל-הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר-נְבוֹ, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מוֹאָב, אֲשֶׁר, עַל-פְּנֵי יְרֵחוֹ; וּרְאֵה אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לַאֲחֻזָּה".  [דברים ל"ב, מ"ט] ומדוע נקרא גם בשם:" הַר הָעֲבָרִים" ? מפני שהוא שוכן על מעברות הירדן ומשם ניתן לעבור לארץ כנען כפי שנאמר:" אֲשֶׁר, עַל-פְּנֵי יְרֵחוֹ" ואכן שם בני ישראל חצו את הירדן כמו שנאמר:   "וְהָעָם, עָלוּ מִן-הַיַּרְדֵּן, בֶּעָשׂוֹר, לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן; וַיַּחֲנוּ, בַּגִּלְגָּל, בִּקְצֵה, מִזְרַח יְרִיחוֹ".  [יהושע ד, י"ט]

בדומה לרש"י, הרמב"ן טוען: שאין הציווי לעלות להר – נאמר למשה עתה שאם כן, היה חייב לעלות מיד ולא להתמהמה, אבל היות והתורה דנה בנושא חלוקת הארץ כפי שנאמר כאן :" לָאֵלֶּה, תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה--בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת.  לָרַב, תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ, וְלַמְעַט, תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ:  אִישׁ לְפִי פְקֻדָיו, יֻתַּן נַחֲלָתוֹ".[שם  כ"ו, נ"ג- נ"ד]

מטעם זה הקב"ה מודיע כעת למשה: כי לא הוא יחלק את הארץ, היות ויצטרך לעלות אל הר העברים לפני שיסעו ישראל מארץ מואב , שם משה ימות ולא יזכה להגיע לתוך ארץ ישראל, אלא יזכה לראותה בלבד.

והראיה לכך, שכתוב: "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, אֶל-יְהוָה לֵאמֹר.  יִפְקֹד יְהוָה, אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל-בָּשָׂר, אִישׁ, עַל-הָעֵדָה.  אֲשֶׁר-יֵצֵא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם, וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם; וְלֹא תִהְיֶה, עֲדַת יְהוָה, כַּצֹּאן, אֲשֶׁר אֵין-לָהֶם רֹעֶה".[שם  כ"ז, י"ח]

ואכן משה מילא את ציווי ה' ואף השלים אותו.

כפי שהכתוב מציין:" "וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתוֹ; וַיִּקַּח אֶת-יְהוֹשֻׁעַ, וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְלִפְנֵי, כָּל-הָעֵדָה.  וַיִּסְמֹךְ אֶת-יָדָיו עָלָיו, וַיְצַוֵּהוּ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה, בְּיַד-מֹשֶׁה".[כ"ז, כ"ב]

הדבר יצא לפועל ומשה  מילה את ציווי ה' בלב שלם כפי שנאמר: " וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ, וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל-יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ--כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת-הָעָם הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם; וְאַתָּה, תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם.  וַיהוָה הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ, הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ--לֹא יַרְפְּךָ, וְלֹא יַעַזְבֶךָּ; לֹא תִירָא, וְלֹא תֵחָת". [דברים ל"א, ז]

רבינו בחיי אומר: נסמכה פרשה זו  לפרשת נחלות- לפי שביקש משה לדעת מי ינחל את נחלתו?

דעת מקרא מסביר: כי בהמשך מסע עם ישראל נאמר: "וַיִּסְעוּ, מֵעַלְמֹן  דִּבְלָתָיְמָה; וַיַּחֲנוּ בְּהָרֵי הָעֲבָרִים, לִפְנֵי נְבוֹ.  ויסְעוּ, מֵהָרֵי הָעֲבָרִים; וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבֹת מוֹאָב, עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ" [במדבר  ל"ג, מ"ז-מ"ח] מכאן שהר העברים היה קרוב  לארץ ישראל בערבות מואב ואחת הפסגות שלו: היה הר נבו.

בעל הטורים אומר רעיון מעניין  בהקשר לנאמר למשה: ו"ּרְאֵה, אֶת-הָאָרֶץ", למה  המילה :"הארץ" נאמרת בהא הידיעה? מכאן שהתורה מלמדת אותנו: שהקב"ה הראה למשה את כל הארץ- המערות והמחילות ואוצרות כסף וזהב שבה."[ספרי]

אין ייאוש בעולם.

אומר הרב חיים הלוי  שמואלביץ בספרו: "שיחות מוסר"

חז"ל אומרים [דברים רבה פ"ב, ח]  "אמר משה רבינו לפניו, ריבונו של עולם עצמותיו של יוסף נכנסו לארץ ישראל ואני איני נכנס?

אמר לו הקב"ה: מי שהודה בארצו נקבר בארצו, ומי שלא הודה בארצו לא נקבר בארצו, יוסף הודה בארצו ,מניין? גבירתו אומרת: "ראו הביא לנו איש עברי[בראשית ל"ט, י"ד] ולא כפר, אלא אמר: " כִּי-גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי, מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים; "[ בראשית  מ, ט"ו]

אתה שלא הודית בארצך, אין אתה נקבר בארצך, כיצד? בנות יתרו אומרות: [שמות ב', י"ט]: " אִישׁ מִצְרִי, הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים; וְגַם-דָּלֹה דָלָה לָנוּ, וַיַּשְׁקְ אֶת-הַצֹּאן". והוא שומע ושותק  וכו".

והרי הדבר תמוה, כאשר בנות יתרו אמרו: "איש מצרי.." .  הייתה כאן הכחשת יהדותו של משה, והוא שמע ושתק ולא ראינו על כך שום  תביעה ממנו, אך יתכן שיש לדון אותו לכף זכות ,כי אולי היה במצב של סכנה ,שמא נודע שהוא יהודי- היה הדבר גורם לו משהו רע, אך מכל מקום, היות ומשה לא הודה במקום מוצאו, היינו , יהדותו וארצו משום ששתק- על כך נענש שלא נקבר בארץ הבחירה. ולא היה יכול  לתרץ מיני תירוצים לאשמה זו, מפני שעניין זה: "מי שלא הודה בארצו לא נקבר בארצו" אין זה עונש בתורה, אלא מציאות, כי כל מי שלא מודה בשייכותו לארץ אינו שייך לארץ- אין הארץ חפצה בו.

יש לציין שלמרות הגזרה על משה שלא יזכה להיכנס לארץ ישראל- הוא התעקש בכל ליבו על רצונו העז להיכנס למקום ולא מנע עצמו מן הרחמים-ציפה לרחמי ה' עליו הירבה בתפילות לבורא עולם בבקשת ביטול הגזרה.

ומכאן ניתן ללמוד קל וחומר ליתר בני האדם: אשר  לא יגיעו לעולם לידי ייאוש ולא ימנעו עצמם מתפילות ותחנונים בכל צער ומצוקה שפוקדים אותם.

לכן, עונשו של משה נסמך בפרשת פנחס - לאור חלוקת הנחלות לשבטים ובכללם ירושתן של בנות  צלופחד,  באווירה זו משה  סבור היה- שהתבטלה הגזרה לאי כניסתו לארץ, אך הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה

אכן, הגזרה יצאה לפועל בסוף ימיו, אך למרות זאת- הרבה משה בתפילות ותחנונים למען ביטולה   כדברי חז"ל:  "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו  מן הרחמים"


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 19 ביוני 2017

ציורי תנ"ך/ המרגלים יוצאים לדרך/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים, וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:  אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו, תִּשְׁלָחוּ--כֹּל, נָשִׂיא בָהֶם.   וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן, עַל-פִּי יְהוָה:  כֻּלָּם אֲנָשִׁים, רָאשֵׁי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל הֵמָּה".

[במדבר י"ג,א'- ד]-העלאת תמונות

הטכניקה: שמן על בד.


Biblical paintings by Ahuva Klein- The Spies go to the Holy  land/

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 12 ביוני 2017

מרגלי ארץ ישראל/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

מרגלי ארץ ישראל / שיר מאת: אהובה קליין©



משה ניצב על אחד הסלעים

רוח מדברית ומעליו עננים

מאזין לשכינה  לקול  ציוויים

לארץ ישראל  לשלוח  מרגלים.



הישר ממדבר פארן נשלחים

במאמץ אל ההר מעפילים         

איש, איש ומחשבותיו הנלווים

נגיעות אישיות  כבוד ותעתועים.



ביניהם ,שני אנשים נעלים

מתוך יושר ואמת פועלים

יהושע וכָלֵב כסלע איתנים

בבינה ועין טובה ניחנים.



דרך ארוכה בחולות ואבנים

מטרה נכספת לגלות פלאים

בתום הסיור רובם מאכזבים

במילות דיבה משה מכעיסים.



 הערה: השיר בהשראת פרשת :שלח [חומש במדבר]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום ראשון, 7 במאי 2017

הבאת העומר למקדש/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הבאת העומר למקדש.

שיר מאת: אהובה קליין ©



בארץ מובטחת לעם

 מאת בורא עולם

 בזיעת אפם  עמלים

חמה מבשילה שיבולים.



עתה למקדש עולים

ראשית הקציר מביאים

שמחתם מרקיעה שחקים

עומר יגישו לכוהנים.



בחדרי ליבם זיכרונות

על לכתם במדבריות

מגש הכסף קיבלו

מלחם אבירים שבעו.



עתה נהנים מעמל כפיים

בזכות חסדי שמים

 בפיהם תפילת הודיה

לאלוקים המספק מחיה.

 הערה: השיר בהשראת פרשת אמור [חומש ויקרא]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 19 בספטמבר 2016

פרשת כי תבוא- מהו הסוד בהבאת ביכורים?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת כי תבוא - מהו הסוד בהבאת ביכורים?

מאת : אהובה קליין

פרשת כי תבוא פותחת במילים: "והיה כי תבוא אל- הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך נחלה וירשתה וישבת בה: ולקחת מראשית כל- פרי האדמה אשר תביא מארצך  אשר ה' אלוקיך נותן לך ושמת בטנא והלכת אל- המקום אשר יבחר ה' אלוקיך לשכן שמו שם: ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת  אליו: הגדתי היום לה' אלוקיך   כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו: ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח  ה' אלוקיך: וענית ואמרת לפני ה' אלוקיך ארמי אובד וירד מצרימה ויגר שם במטי מעט ויהי שם לגוי גדול עצום ורב::וירעו אותנו המצרים ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה: ונצעק...ויוציאנו ה' ממצרים...ויביאנו אל המקום הזה,,  ועתה הנה הבאתי את- ראשית פרי האדמה אשר—נתת לי ה'..  ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוקיך ולביתך אתה והלוי והגר אשר בקרבך" [דברים כ"ו- א- י"ב]
ציורים  על הפרשה:

ציורי תנ"ך/  "ברוך  תהיה"/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ הכניסה לארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ בני ישראל בפתח ארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ בני ישראל נכנסים לארץ הקודש/ ציירה: אהובה קליין (c)

[מן על בד]



 ציורי תנ"ך/ הבאת ביכורים למקדש/ ציירה: אהובה  קליין(c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ הבאת ביכורים לבית המקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ העליה לרגל לירושלים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



 השאלות הן:

א] איזו שמחה מתגלה בהבאת הביכורים?

ב] מהו הסוד הטמון בהבאת ביכורים?

תשובות.

השמחה במצוות ביכורים.

בהבאת הביכורים לבית המקדש מתגלית שמחה גדולה לאותו אדם העוסק בכך ומאין לנו שכך פני הדברים?

מתברר כי המילה: "והיה" מבטאת את השמחה – את זאת אנו לומדים במסכת מגילה- שם מוסבר שכאשר כתוב: "ויהי בימי "-  זה  מורה על לשון  צער.

לעומת זאת: המילה  :"והיה"- היא לשון שמחה, ישנו פתגם קדמונים יפה האומר: "העבר אין העתיד עדיין והווה כהרף עין"- המשמעות היא: העבר כבר התרחש, העתיד עדיין לא הגיע ואילו הווה- המציאות בה אנו חיים היא כרגע מתקיימת ,אך כהרף עין עוברת.

בכל השפות שבעולם, האדם משייך את האירוע תמיד לאחד מהזמנים: עבר- אם דבר מסוים קרה בעבר, ואם מדבר על ההווה  הוא מתייחס למציאות העכשווית החולפת "כהבל פה" [דברי דוד המלך בתהלים.] או לעתיד.

לעומת זאת, אין הדבר כן בלשון הקודש :כאן ישנה  מהפכה, כשמדברים על העבר- זה במובן כאילו זה עומד להתרחש.      ועל דבר שעתיד להיות- כאילו כבר היה !

זוהי הסגולה המיוחדת הטמונה בלשון הקודש-המבטאת דבקות בה'.

בעצם ישנו כאן סוד אלוקי- כל מציאות האדם בעולם הזה- קשורה לזמנים וכאשר העתיד נהפך לעבר-יש צער- וזה במובן - כי העתיד הוא תקוותו של האדם. העתיד לבוא- המצב האידאלי שאדם שואף אליו הוא הדבר שמעניק לו שמחה- בחיים.

מנגד, בעבר התרחשו דברים שאנו  צריכים בלית ברירה להתפשר איתם וכאשר אותו עתיד אידאלי שאנו מייחלים לו -  מתהפך לעבר, זו מן רשעות – העתיד נראה לא כלום- על כל מרכיביו ותקוותיו, אמונותיו ורצונותיו ונחמותיו- זה מכאיב מאד לאדם ולכן המילה: "ויהי" מבטאת צער כי כל הציפיות לעתיד  נהפכו אצלו לעבר, לעומת זאת המצב הפוך  לגבי העבר- דבר שחשבנו שהיה וחלף ,ואותו עבר מקבל משמעות של עתיד- על כך נאמר כי ריבונו של עולם: "קורא הדורות מראש" [ישעיהו מ"א, ד]

מה שנראה בעין אנושית לגבי  מה שהיה-  בעבר, לא כן  אצל הקב"ה: העבר מתגלה כעתיד. וזה  שיא  השמחה ומתי הכוח האלוקי הזה מתגלה כאשר- ישנה תשובה מתוך אהבה , התשובה הופכת את העוונות לזכויות.

והנה כאן  השמחה  מתבטאת על עצם ההגעה לארץ כדברי- האור החיים הקדוש. ואילו על חוץ לארץ נאמר: "ונתן ה' לך  שם לב רוגז" [דברים  כ"ה, ס"ה] ואילו כאן בארצנו השמחה מתקיימת  כפי שנאמר: אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה אז יאמרו בגויים הגדיל ה'...." [תהלים]

 גם המילה: "ראשית" מבטאת שמחה כי כל "ראשית" חביבה על האדם כפי שכתוב: "כבכורה בתאנה  בראשיתה" [הושע ט] במילים אחרות- כל דבר חדש משמח את האדם.

הסוד הטמון בהבאת ביכורים.                                                   

נשאלת השאלה  מדוע היהודי ,המביא  ביכורים - מזכיר את כל ההיסטוריה שהיה עבד  במצרים  – בעודו מגיש את הביכורים לכהן?

על כך  קראתי  בספרו של הרב אליהו שלזינגר - "אלה הדברים" :     כעת היהודי מרגיש - הרגשה של רעננות  והתחדשות עם הבאתו את ביכורי  הפירות שבידו, אך למרות זאת הוא מדגיש לכהן שהוא יודע כי ההיסטוריה  היהודית היא ארוכת שנים ומכילה הרבה תחנות: גאולת מצרים , היציאה   מארץ מצרים,, ואחר כך מתן תורה על הר סיני שעל זה נאמר: "היום הזה נהיית לעם ". ועד הכניסה לארץ ישראל שבעצם התחילה- לא עם  הצהרת בלפור. אלא: "כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש" [דברים כ"ו  ט"ו]

לא רק שאנו איננו שוכחים את העבר שלנו אלא שכל העוצמה העתידית שלנו  נובעת מהעבר שלנו , לכן היהודי מצהיר: "עשיתי ככל אשר ציוויתני" [שם כ"ו, י"ד] עכשיו אני מצפה ממך ה' שתעשה גם אתה את המוטל עליך: "השקיפה ממעון קודשך מן השמים וברך את עמך את ישראל.."[שם כ"ו ט"ו]

וכאן טמון הסוד  החשוב בפרשתנו.

לסיכום, לאור האמור לעיל: כל עניין הביכורים מלווה בשמחה גדולה על עצם היותנו בארץ ישראל ועל היבול  החדש שבידנו - בו זכינו בסייעתא דשמיא ,תוך כדי עמל ויגע בארצנו המובטחת.

מי ייתן ובזכות קיום המצוות נזכה בע"ה לחיות בארץ ישראל מתוך שמחה תמיד והשכינה תשרה עלינו. אמן
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום ראשון, 28 באוגוסט 2016

עם נושא מלוכה/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)




עם נושא מלוכה/ שיר מאת: אהובה קליין ©

עם למוד  ייסורים

צומח מתוך שורשים

ראשיתו באבי האומה

 בחכמתו בורא גילה.

 

בארץ ניכר שהה

עבדות ומרורים שבע

מכור הברזל יצא

בחוזק יד וזרוע נטויה.

 

בתום שנות נדודים

במדבר עתיר ניסים

זוכה לארץ חמדה

עורג  לשלווה ונחלה.

 

נאחז בשושלת אבות

דבק בעשרת דיברות

מתעלה במעלות גבורה

 כאריה  נושא מלוכה.

 הערה: השיר בהשראת  פרשת ראה [חומש דברים]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 22 באוגוסט 2016

ארץ מבורכת/ שיר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ארץ מבורכת.

מאת: אהובה קליין ©

ברית בן הבתרים

 קורמת עור וגידים

עם ישראל נצבים

בפני גדול השערים.

 

הפתח לארץ קדושה

מרוממת נשגבה ושונה

גדושת פירות מגדים

מבורכת תירוש ודגנים.

 

כנהר העולה על גדותיו

נערמים בה דבש וחלב

ארץ רבת פלאים

ישראל ברגביה נאחזים.

 

עשרת הדברות מקיימים

אור לגויים משמשים

 מעשיהם בספר נכתבים

לשלום ושלוה נכספים.

 הערה: השיר בהשראת פרשת  עקב [חומש דברים]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום ראשון, 7 באוגוסט 2016

ירושת הארץ/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ירושת הארץ/ שיר מאת: אהובה קליין ©

עם ישראל מצווים

לדברי אלוקים חיים

מטף ועד זקן עולים

ארץ הבחירה נוחלים..

 

 כמי באר הנשאבים

 ובכוחם להרוות הצמאים

 כן ישראל יונקים

עוז וגבורה מהשורשים.

 

אברהם יצחק ויעקב

סמל נחישות לרוב

 ככוכבי השמים זוהרים

 השראה לדורות הבאים.

הערה: השיר בהשראת פרשת דברים[חומש דברים]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 2 במאי 2016

פרשת קדושים- מהי ארץ זבת חלב ודבש?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת קדושים, מהי "ארץ זבת חלב ודבש" ?

 מאמר מאת : אהובה קליין

הפרשה פותחת במילים: "וידבר ה' אל משה לאמור: דבר אל כל עדת ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוקיכם" [ויקרא י"ט, א-ג]
ציורים לפרשה:

העלאת תמונות

ציורי  תנ"ך/ סעודת קורבן שלמים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



העלאת תמונות

 ציורי תנ"ך/ הריסת עבודה זרה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ הכניסה לארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/איסור אכילת בעלי חיים טמאים/ ציירה: אהובה קליין(c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ איסור אכילת עופות טמאים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/הדאגה לעני-עוללות/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/"לא תכלה פאת שדך"/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/שמירת שבת/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/משפט צדק/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

לקראת סוף הפרשה, ישנה הבטחה של הקב"ה: "ואומר לכם אתם תירשו את אדמתם ואני אחננה לכם לרשת אותה ארץ זבת חלב ודבש אני אלוקיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים"[שם  כ, כ"ד]

 פרשה זו נאמרה לעם ישראל במעמד הקהל- בפני כל העם.

 השאלות הן:

 א] מדוע נאמרה  פרשת קדושים ב- הקהל?

ב] "קדושים  תהיו כי קדוש אני"- כיצד ?

ג]  מהי  הסגולה המיוחדת של ארץ ישראל?

 תשובות.

 פרשת קדושים- במעמד הקהל.

 הציווי: "קדושים  תהיו"- טעון הסבר מפני שעל האדם לדעת כיצד ליישם את הקדושה בפועל על פי ציווי ה'.

רש"י מסביר: כי פרשה זו נאמרה ב- הקהל- במעמד, אנשים ,נשים וטף מפני שרוב יסודות התורה – כתובים  ונרמזים בפרשה זו. וקדושים – הכוונה: "הוו פרושים מן העריות ומן העבירה, שכל מקום שאתה מוצא גדר ערווה, אתה מוצא קדושה" [ויקרא כ"א]

 הרמב"ן מפרש:  כי כוונת התורה להזהיר דווקא  על פרישה מעניינים שלא נתפרשו  בתורה  לאיסור, כדוגמת אכילת בשר לשובע, בעוד שמבחינת דין  תורה- אין בכך איסור.

אדם שאוכל בשר וממלא בה את כרסו, הוא נחשב: "נבל ברשות  התורה"

 וראיתי הסבר יפה בספרו של הרב אליהו שלזינגר האומר: כי הקב"ה- כולו רוחניות- סביבו ישנם מלאכים- מלאכי השרת בעוד שאת את האדם ברא- באופן שיהיה נזקק לדברים  גשמיים, לכסף, למזון- לבשר ודגים.

ובגמרא  במסכת חגיגה [ט"ז, א] נאמר:" בשלושה דברים שווה האדם למלאך ובשלושה דברים לבהמה, יש להם דעת כמלאכי השרת, מהלכין בקומה זקופה כמלאכי השרת ומספרים בלשון הקודש כמלאכי השרת, שלושה כבהמה: אוכלין ושותין כבהמה, פרין ורבין כבהמה, ומוציאין רעי כבהמה"- האדם מצד אחד  גשמי- שהרי נוצר מעפר  הארץ, אך מצד שני הוא גם רוחני- בהיותו בעל נשמה.

 אולם האדם יכול לחיות בקדושה גם  עם  הדברים הגשמיים שלו,  זה תלוי באורח החיים שהוא סולל  לעצמו. אם הוא משתמש בכספו וכן אוכל ושותה – כדי שיהיה לו כוח לעבוד את ה'- אז כל הדברים הגשמים נעשים שמימיים.

דוגמא יפה להמחשת הדברים – מופיע במסכת אבות [ג, ד]:רבי שמעון אומר: שלושה שאכלו על שולחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה, כאילו אכלו מזבחי מתים, שנאמר: "כי כל שולחנות מלאו  קיא צואה, בלי מקום", אבל שלושה שאכלו על שולחן אחד ואמרו עליו דברי  תורה, כאילו אכלו משולחנו של מקום, שנאמר: "וידבר אלי: זה השולחן אשר  לפני ה' "

ניתן לראות, איך על ידי דברי  תורה שנאמרו ליד השולחן- נהיה  מהפך- לפני דברי התורה- כל השולחן היה גשמי ועל ידי שאמרו דברי תורה הכול נהפך והשולחן נהיה  קדוש- שולחן לפני ה'.

 מכאן ניתן להבין מדוע פרשה זו נאמרה בהקהל, מפני שישנם הרבה מצוות שיכולות להיות  גשמיות, אלא שעל ידי כוונת מקיים המצווה- הן הופכות לרוחניות.

 לדוגמא: אפשר לירא את ההורים מחמת שזקוקים לכספם, אך אפשר לכבדם  בגלל שהם שותפים לבריאתו.

 גם השבת יכולה להיות- יום מנוחה מעמל השבוע, אך שמירת השבת  חייבת להיעשות בקדושה, לפי שכתוב: "יום מנוחה וקדושה נתת"

 זוהי המצווה של : קדושים תהיו-כי קדוש אני ה' אלוקיכם.

 לכן הגמרא בברכות [ס"ג ,א ] אומרת: "איזהו פרשה קטנה שכל גופי תורה תלוין בה-שנאמר: "בכל דרכך דעהו " [משלי י"ג]

 הקדושה של עם ישראל.

בחומש דברים [ח,ג] נאמר: "ויענך וירעיבך ויאכילך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" המן היה מאכל רוחני ומזוקק אשר ממקום קדוש יהלך וחז"ל כינהו :"לחם אבירים" זהו לחם שמלאכי השרת היו אוכלים.

כמו כן המן ניתן באופן  נסי ומידי יום עם ישראל היה מתבונן ורואה את הנס הגלוי. הקב"ה הרעיב את העם  מהלחם הגשמי ונתן  להם "מן" מזון רוחני- כדי להודיע: "שלא על הלחם לבדו יחיה האדם- לחם גשמי, אלא יאכל מתוך קדושה ויברך – יוסיף רוחניות  והאכילה תהיה לשם עבודת הבורא ,אז אותו לחם יהיה כמו ה"מן" שבני ישראל אכלו במדבר.

חכמי המדרש השוו בין קדושת ישראל לקדושת ה': התורה מתכוונת  להגיד  כי ה' למרות שהוא נבדל מן העולם  אף על פי כן- הוא נמצא גם בתוך העולם.

כך גם עם ישראל ,עליו להיות גוי קדוש , אך לא להתנתק מן העולם ,אלא להשפיע על ידי אור במהלך החיים- רעיון זה נלקח מספר החסידות והפרשנות.

 חידושי הרי"ם אומר: "קדושים  תהיו גם בתוך הטבע שהרי ה' גם בהיותו בטבע אף על פי כן הוא נבדל מאתנו. ואין הוא מבטל את עצמיותו בכך.

 בעל הכתב סופר אומר: כי ישנו אדם שפורש עצמו מהאחרים ואינו עוסק בהם, אך התנהגות זו היא בניגוד  לדרך ה', אלא על האדם להתקרב גם לאחרים ולהיטיב עימם. ולהדריכם בעבודת ה'. הקב"ה רוצה להיטיב עם העם - לכן  נתן להם תורה ומצוות. כפי שנאמר: "קדוש ,קדוש ה'  צבאות "ובכל זאת מלא הארץ כבודו, כך  יציר כפיו של ה' חייב להידמות ליוצרו  שיהיה  אדם קדוש אבל עם זאת  יחשוב גם על הזולת ויזכה  את הרבים.

ולכן כוונת המקרא להיות קדושים אבל בדומה לה' ,כנאמר: "קדוש אני ה' אלוקיכם" למרות שה' הוא קדוש הוא , הוא בעל השגחה פרטית על כל אחד ואחד. באופן כזה עם ישראל יהיה קדוש אבל ידאג גם לזולת.

 סגולתה של ארץ ישראל.

נאמר בפרשה:" ארץ זבת חלב ודבש",

התורה מצווה את עם ישראל לקיים את כל המצוות והחוקים בארץ הקודש, ולא ללכת בדרכי הגויים זהו התנאי לגור בארץ ישראל- "ארץ זבת חלב ודבש"- ואכן היא ארץ מיוחדת עם סגולות  שאין דוגמתם בארצות אחרות בעולם.

על כך אומר רבי מאיר שפירא [ראש ישיבת חכמי לובלין]: חכמינו  ז"ל הורו  לנו כלל גדול  בענייני הטומאה וטהרה: "היוצא מהטמא- טמא: והיוצא מן הטהור- טהור" [בכורות א, ב]  והנה  מצינו בעניין זה שני יוצאים מן הכלל: החלב והדבש, החלב נובע מן הדם- שהוא טמא, כדברי חז"ל במסכת בכורות [ד', ע"ב]:"דם נעכר ונעשה חלב"- ובכל זאת החלב טהור בלא כל סייג ופקפוק, כיוצא בכך טהור הדבש- הנוצר על ידי הדבורה הטמאה"

 ארץ ישראל נתברכה בסגולות  מיוחדות אלה על ידי אלוקים,

ובאופן שהדבש והחלב הופכים לדבר טהור- יכולה  גם היא להפוך" היוצא מהטמא" לדבר טהור וזהו הרמז הטמון במשפט "ארץ זבת חלב ודבש" המופיעה פעמים רבות במקרא.

 לסיכום, לאור האמור לעיל: אנו למדים כי עם ישראל חייב  להתרחק מתועבות הגויים לא לנהוג כמותם, אלא לחיות בקדושה ולהידמות בדרכי הקדושה להנהגת האלוקים בעולם, מצד אחד להיות קדוש ונבחר בין העמים- אך מצד שני להפיץ קדושה ברבים ולהיות אור לגויים, רק באופן זה תיסלל לו הדרך לחיות בארץ הקודש וליהנות מסגולותיה המיוחדות שאין  בדומה להן- בכל ארצות תבל.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הדרך לארץ זבת חלב ודבש/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הדרך לארץ זבת חלב ודבש.

 שיר מאת: אהובה קליין©

עבדים היו למצרים

שבעו דמעות ומרורים

לחירות   הוציאם  אלוקים

 בעשר מכות וניסים.

 

שבועה קורמת עור וגידים

שערי ארץ הקודש נפתחים

אותה יזכו לרשת  בתנאים

לא ילכו בחוקות הגויים.

 

ידבקו בקדושת בוראם

תורתו תהא נחלתם

יאירו בכל הדרכים

ימתיקו חיי התוהים.

 

עתידים ליהנות מארץ אבות

אין דוגמתה רבת סגולות

 בה חלב ודבש מככבים

ענני שכינה עליהם מסוככים.

הערה: השיר  בהשראת פרשת קדושים[חומש ויקרא]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר