‏הצגת רשומות עם תוויות אהרון. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אהרון. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 17 בינואר 2024

פרשת בא- מדוע נבחר משה להנהיג את ישראל?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת בא- מדוע נבחר משה להנהיג את ישראל?

 מאמר  מאת: אהובה קליין .

יצירותיי לפרשה:


ציורי תנ"ך/ משה ואהרון   ניגשים פרעה מלך מצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ "בא אל פרעה"/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ משה ואהרון  לפני פרעה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]






ציורי תנ"ך/ עבדי פרעה חולקים עליו/ ציירה: אהובה קליין (c)

"וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ אֶת יְהוָה אֱלֹוהֵיהֶם הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם".




ציורי תנ"ך/ מכת החושך/ ציירה: אהובה  קליין (c)








ציורי תנ"ך / פרעה מגרש את משה מארמונו/  ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/  " בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ....."/ ציירה: אהובה  קליין (Cֹ)[ שמן על בד]







ציורי תנ"ך/ בני ישראל שואלים כלי כסף וזהב מהמצרים/ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי  תנ"ך/ מכת בכורות / ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ כניעתו של פרעה בחצי הלילה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]





ציורי  תנ"ך/ כניעתו של פרעה בחצי הלילה/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ קורבן הפסח/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ אכילת קורבן הפסח והמצות בחיפזון- טרם היציאה  ממצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ קערת פסח- למצות/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ בני ישראל יוצאים ברכוש גדול ממצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)



פרשה זו פותחת במילים: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בֹּא אֶל-פַּרְעֹה:  כִּי-אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ, וְאֶת-לֵב עֲבָדָיו, לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה, בְּקִרְבּוֹ.  וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ, אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם, וְאֶת -אֹתֹתַי, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בָם; וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי יְהוָה. וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל-פַּרְעֹה, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים, עַד-מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי; שַׁלַּח עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי.  כִּי אִם-מָאֵן אַתָּה, לְשַׁלֵּחַ אֶת-עַמִּי--הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה, בִּגְבֻלֶךָ.  וְכִסָּה אֶת-עֵין הָאָרֶץ, וְלֹא יוּכַל לִרְאֹת אֶת-הָאָרֶץ; וְאָכַל אֶת-יֶתֶר הַפְּלֵטָה, הַנִּשְׁאֶרֶת לָכֶם מִן-הַבָּרָד, וְאָכַל אֶת-כָּל-הָעֵץ, הַצֹּמֵחַ לָכֶם מִן-הַשָּׂדֶה.  וּמָלְאוּ בָתֶּיךָ וּבָתֵּי כָל-עֲבָדֶיךָ, וּבָתֵּי כָל-מִצְרַיִם, אֲשֶׁר לֹא-רָאוּ אֲבֹתֶיךָ וַאֲבוֹת אֲבֹתֶיךָ, מִיּוֹם הֱיוֹתָם עַל-הָאֲדָמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה; וַיִּפֶן וַיֵּצֵא, מֵעִם פַּרְעֹה. וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו, עַד-מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ--שַׁלַּח אֶת-הָאֲנָשִׁים, וְיַעַבְדוּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם; הֲטֶרֶם תֵּדַע, כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם.  וַיּוּשַׁב אֶת-מֹשֶׁה וְאֶת-אַהֲרֹן, אֶל-פַּרְעֹה, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, לְכוּ עִבְדוּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם; מִי וָמִי, הַהֹלְכִים.  וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ; בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ, נֵלֵךְ--כִּי חַג-יְהוָה, לָנוּ" [שמות פרק  י. א'- י'].

השאלות הן:

א] מדוע אלוקים - בחר דווקא במשה לגאול את ישראל?

ב] מדוע נאמר למשה:" בֹּא אֶל-פַּרְעֹה.. כִּי -אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ" ?

תשובות.

משה נבחר לגאול את עם ישראל.

בפרשתנו -  מצליח – משה לגאול את עם ישראל ממצרים- וזאת שבזמן  תחילת פרשיות -  "שמות "וארא"- משה סירב להנהיג את עם ישראל - באמצעות טענות שונות, כגון: "לא איש דברים אנוכי". "שלח נא בידך תשלח" עד שלכאורה ה'  אומר לו: כי בלעדיו אין מנהיג אחר שתהיה ביכולתו לגאול את עם ישראל ממצרים ואם משה יסרב להוציאם ממצרים - אין ישראל נגאלים! לכן מתעוררת השאלה - מדוע משה נועד לשליחות זאת דווקא, הרי היו עוד אנשים הראויים לעם ישראל, כגון: יהושע בן- נון, אלדד ומידד, שבעים הזקנים- מדוע אף אחד מהם –לא התאים לכך?

התשובה לכך: לפי שמשה הוא היחיד שהיה כבר במצרים ואף יצא משם בדרך למדבר, ואין אסיר מוציא עצמו מבית האסורים - אלא רק מי שכבר היה בחוץ ובעצמו השתחרר משם -  רק הוא מסוגל לשחרר אחרים.

כמו שכתוב בגמרא: [מסכת ברכות ה] על רבי חייא בר אבא שהיה חולה ובא לבקרו רבי יוחנן אמר לו: האם הייסורים חביבים עליך? ענה לו: לא הייסורים ולא שכרם חביבים עלי. אמר לו רבי יוחנן: הושט לי את ידך- ואכן רבי חייא נתן לו את ידו ורבי יוחנן הקים אותו מחוליו.

הגמרא ממשיכה לתאר: כי בפעם אחרת חלה רבי יוחנן - בא לבקרו רבי חנניא, שאל אותו: חביבים עליך הייסורים? ענה לו: לא הייסורים ולא שכרם חביבים עלי.

תגובת רבי חנניה: ביקש מר' יוחנן: שיביא לו את ידו ואכן  נתן לו את ידו והקימו מחוליו.

שואלת הגמרא: מדוע צריך רבי חנניא להקים את רבי יוחנן ממיטת חוליו שהרי בעבר רבי יוחנן בעצמו הקים את רבי חייא. האם הוא אינו ראוי להקים את עצמו מחוליו?

הגמרא עצמה מתרצת: "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים" כך הדין לגבי כל אחד  שנמצא כבול במצרים- אינו יכול להוציא את עצמו משם אפילו אם יהיה נביא גדול. אלא רק מי שהיה שם ויצא מעול מצרים - יש בכוחו להוציא אנשים אחרים, היחיד שעשה כך - הוא משה רבינו שברח ממצרים אל המדבר וזאת לאחר שהרג את האיש המצרי וטמן אותו בחול.

במצרים  כולם היו עבדי פרעה כי מצרים הייתה ארץ של עבדים, היא נקראת: "בית עבדים" , לא רק מהטעם שבני ישראל היו עבדים לפרעה במצרים ,אלא גם בגלל שהמצרים עצמם היו עבדים לפרעה – לפי שבשנות הרעב  יוסף קנה את כל המצרים - עבדים לפרעה מלבד כוהני  הדת שלא היו משועבדים - אך מלבדם כל המצרים היו  משועבדים לפרעה. [על פי הספר "השקפה ומוסר על פרשת השבוע" / הרב מידד אייל הררי]

לעניות דעתי ישנן עוד סיבות לבחירתו - הנה כמה מהן:

א] למשה היו מידות טובות ויראת שמים, בתחילת דרכו היה רועה צאן וגילה יחס נאמן ולבבי לצאנו.

ב] היה מתעניין בזולת  - והיה יוצא אל אחיו במצרים.

ג] סייע לבנות יתרו לדלות מים מן הבאר.

ד] היה בעל ענווה גדולה - ולא התלהב לקבל את תפקיד המנהיגות על ישראל.

ה] חשש שיפגע באהרון אחיו המבוגר ממנו שהיה במצרים כבר בתפקיד משלו.

ו] פעל באחדות מלאה עם אהרון.

ה' אומר למשה: " בֹּא אֶל-פַּרְעֹה"? 

ה"שפת אמת"  סובר: שהקב"ה כביכול מרגיע את  משה לקראת השליחות הקשה אל מלך מצרים ואומר לו: בוא איתי ושנינו יחדיו - נלך אל פרעה.

הצדיק רבי מנחם מנדל מקוצק מסביר : אין ה' אומר למשה: "לך אל פרעה"- מהטעם: כי מעולם אין   מתרחקים מה'- ואין אפשרות לאדם להתרחק מהבורא - לפי שנאמר:" מְלֹא כָל-הָאָרֶץ, כְּבוֹדוֹ". [ישעיהו  ו', ג'] לכן ה'  קורא למשה ומציע לו לבוא יחד אתו אל פרעה , כך ה' מבטיח למשה שיצטרף אליו בכל עת..

הצדיק רבי יחיאל מיכל מזולוצ'וב  [תלמיד הבעל- שם טוב]: אומר על המילים: "בֹּא אֶל-פַּרְעֹה:  כִּי-אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ": האומר על עצמו: "אני"- בבחינת אני ואפסי עוד,  סימן הוא: ש"הכבדתי את לבו"- שאין לבו- לב בשר ,אלא כד מלא דם כמו כבד שנמצא בבטן האדם.

"בעל הטורים" מסביר: כשהיה ה' אומר למשה ללכת לביתו של פרעה היה אומר לו:" בא " וכשהיה אומר לו ללכת אל היאור היה אומר לו :"לך".

המילה: "בא" עולה בגימטרייה ג'- רמז לפרעה כי יביא עליו עוד ג' מכות.

ה"נתיבות שלום" מסביר: על פי הרמב"ם את הפסוק:

"בֹּא אֶל-פַּרְעֹה:  כִּי-אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ..... ".

אפשר שאדם חוטא חטא גדול, או חטאים רבים עד שירצה לתת את הדין ,אך מונעים ממנו לעשות תשובה- וזאת כדי שימות ויאבד בחטאו שעשה לכן כתוב: ואני אחזק את לב פרעה וזאת מהטעם : שכבר בתחילת הדרך הוא חטא והרע לישראל. לכן ניתן הדין למנוע את התשובה ממנו עד שנפרע ממנו - לפיכך חיזק ה' את ליבו. אם כן מדוע ה' שלח את משה בכל זאת אל פרעה?

התשובה לכך: הייתה  כאן מטרה להראות לבאי עולם  שבזמן שה' מונע חזרה בתשובה - הוא  אינו יכול לשוב – אלא ימות בחטאו - שעשה בתחילת דרכו  ברצונו.

החיד"א מסביר: עדיין כן היה בכוחו לעשות תשובה ולכן ה' שלח את משה להתרות בפרעה - למרות שהכביד את לבו:

וההסבר מעניין במיוחד: יש לאדם שני סוגים של כוחות אל טבעיים מוסתרים ממנו.: א] במקרה של סכנה גשמית : האדם פתאום מגלה כי יש לו  כוחות שלא ידע עליהם קודם- אלא הם מתגלים דווקא בזמן  אמת כגון: לפתע הוא בים נקלע  לסכנת חיים - והוא כמעט טובע - אך  מיד  עולים במוחו – תחבולות  שלא ידע עליהם קודם. אז נוקט בפעולות  - וניצל!

ב] יש גם כוחות אל טבעיים רוחניים חבויים אצל האדם - ודווקא בזמן סכנה רוחנית הוא מצליח בעזרתם להינצל- זאת מתוך כוח האמונה בה'.

לסיכום, משה נבחר על פי רצון ה' ועל כך ראוי לומר :

"כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַייִם וַיהוָה יִרְאֶה לַלֵּבָב" [שמואל-א, ט"ז ]




*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן לִפְנֵי פַּרְעֹה./ שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן  לִפְנֵי פַּרְעֹה./ שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אַחִים

בִּפְנֵי פַּרְעֹה נִצָּבִים

אֲלֵיהֶם נוֹשֵׂא פָּנָיו

אַךְ לִבּוֹ כָּבֵד עָלָיו.

 

שׁוֹמֵעַ דִּבְרֵי  הַמַּנְהִיגִים

מְזַלְזֵל בָּאֱלוֹקִי הָעִבְרִים

נוֹעֵל פִּיו בְּמַנְעוּלִים

גַּאֲוָתוֹ מַרְקִיעָה שְׁחָקִים.

 

 

מֹשֶׁה מַנְהִיג נֶאֱמָן

לַה' מְצַיֵּת בְּכָל זְמַן

הוּא וְאָחִיו מְשַׁדְּרִים

כַּוָּונָתָם -אַחְדוּת דֵּעִים.

 

מֹשֶׁה כְּבַד פֶּה וְלָשׁוֹן

אַהֲרֹן לְצִדּוֹ יַהֲלוֹם

לוֹ יְשַׁמֵּשׁ כְּלִי דִּבּוּר

עָצְמַת- שְׁנֵיהֶם צוּר.

 

ה' צִלָּם  עַל יַד יְמִינָם

רוּחוֹ מְלַווָּה דַּרְכָּם

בִּינָה וְדַעַת לָהֶם מַעֲנִיק

אוֹצָר נִצְרָךְ לְכָל מַנְהִיג.

 הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת: פָּרָשַׁת בָּא [חֻמַּשׁ שְׁמוֹת]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 17 ביוני 2020

אהרון והקטורת/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

אהרון  והקטורת.

 שיר מאת: אהובה קליין ©

ישראל  מעלים חרון
כנגד משה ואהרון
דרור ללשונם  נותנים
במוות אותם מאשימים.

אלוקים צופה ומאזין
דברים בספר נכתבים
נחוש להענישם מהרה
חיש לנגפם במגפה!

מלאך המוות נזעק
פועל לְלֹא כְּחַל וּשְׂרַק
חרמש קוצרים מניף
בשר ודם מכחיד.

אהרון וקטורת בידו
רץ כאיל, כְּאֵב בליבו
בין המתים לחיים נעצר
כהרף עין הנגף  נגמר!
הערה: השיר בהשראת פרשת קורח [חומש במדבר]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 3 ביולי 2019

פרשת חוקת- מאין כי אין ה' מקבל קטרוג על בניו?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת חוקת- מאין כי אין ה' מקבל קטרוג על בניו?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

הציורים שלי לפרשה:


ציורי תנ"ך/ פרה אדומה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ בני ישראל תובעים מים ממשה ואהרון/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ משה מכה על הסלע/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

 ציורי תנ"ך/ מי המריבה/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ משה, אלעזר ואהרון עולים אל הור ההר/ ציירה: אהובה קליין (c) 
[שמן על בד]


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/  מכת הנחשים במדבר/ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ משה ונחש הנחושת/ ציירה אהובה קליין(c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ בני ישראל חוצים את נחל ארנון/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי ת נ"ך/ שירת הבאר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ סרבנותו של מלך אדום לאשר לישראל לעבור דרכו/ ציירה: אהובה קליין (c)



בפרשה זו - עם מות מרים- אחות משה- העם נקלע למצב של העדר מים במדבר צין:

"וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל כָּל-הָעֵדָה מִדְבַּר-צִן, בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, וַיֵּשֶׁב הָעָם, בְּקָדֵשׁ; וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם, וַתִּקָּבֵר שָׁם.  וְלֹא-הָיָה מַיִם, לָעֵדָה; וַיִּקָּהֲלוּ, עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן.  וַיָּרֶב הָעָם, עִם-מֹשֶׁה; וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר, וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי יְהוָה.  וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת-קְהַל יְהוָה, אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה, לָמוּת שָׁם, אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ?,,,,,,,,,,

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  קַח אֶת-הַמַּטֶּה, וְהַקְהֵל אֶת-הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, וְדִבַּרְתֶּם אֶל-הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם, וְנָתַן מֵימָיו; וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן-הַסֶּלַע, וְהִשְׁקִיתָ אֶת-הָעֵדָה וְאֶת-בְּעִירָם.  וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-הַמַּטֶּה, מִלִּפְנֵי יְהוָה, כַּאֲשֶׁר, צִוָּהוּ.  וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶת-הַקָּהָל--אֶל-פְּנֵי הַסָּלַע; וַיֹּאמֶר לָהֶם, שִׁמְעוּ-נָא הַמֹּרִים--הֲמִן-הַסֶּלַע הַזֶּה, נוֹצִיא לָכֶם מָיִם.  וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ, וַיַּךְ אֶת-הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ--פַּעֲמָיִם; וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים, וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם".[במדבר כ, א'-י"א]

השאלות הן:

א] כיצד מתייחס ה' אל אדם המקטרג על עם ישראל?

ב] מה הקשר בין מות מרים להעדר המים במדבר?

ג] מדוע ריחם ה' על ישראל וגרם להוצאת מים מן הסלע?

תשובות.

קטרוג על עם ישראל.

בספר "מטה שמעון"-הסבר מעניין:

על פי שיר השירים- נמשלו  עם ישראל לאגוז- כפי שכתוב: "אֶל-גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי.." [שיר השירים ו', י"א]- ומדוע ? כי : עץ האגוז הוא חלק ומי שאינו  אומן לעלות עליו במיומנות-מיד נופל , לפיכך חייב המטפס להישמר זהירות יתירה. לכן כל מי שמשרת את עם ישראל- ייקח לתשומת ליבו: לא לדבר עליהם דברי גנאי- דוגמת משה שחטא בלשונו כאשר אמר לעם ישראל:

"שִׁמְעוּ-נָא הַמֹּרִים" ,לכן נאמר לו כעונש - שלא  יזכה להכניס את בני ישראל לתוך ארץ ישראל.

ישעיהו הנביא  חטא בכך שאמר: "וּבְתוֹךְ עַם-טְמֵא שְׂפָתַיִם, אָנֹכִי יוֹשֵׁב" ומיד אחר כך כתוב: "וַיָּעָף אֵלַי, אֶחָד מִן-הַשְּׂרָפִים, וּבְיָדוֹ, רִצְפָּה" [שם, ו, ו]  רז"ל סבורים: שהוא דיבר על עם ישראל דברי גנאי.

אליהו הנביא חטא בלשונו: רז"ל אומרים: שכאן קטרג אליהו הנביא על עם ישראל באומרו: "כִּי-עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"- [מלכים א', י"ט] ולכן נאמר לו   "וְאֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט מֵאָבֵל מְחוֹלָה תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ". [שם- י"ט, ט"ז] [ילקוט שמעוני]

מעשה שהיה:

 "מעשה ברבי אבהו וריש לקיש שהיו נכנסין לעיר קיסרין, אמר לו רבי אבהו לר' שמעון בן לקיש: מה זה שנכנסנו לעיר של חירופין וגידופין? ירד רבי שמעון בן לקיש מעל חמורו ואסף חול ונתן לתוך פיו של רבי אבהו, אמר לו רבי אבהו: מה זה? למה זה? אמר לו רבי שמעון בן לקיש: לא רוצה הקב"ה במי שאומר דילטוריא על ישראל דכתיב: "אַל-תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת"       [שיר השירים רבה, פרק א, שם]

ההסבר: רבי אבהו וריש לקיש נכנסו לעיר קיסריה, התחיל לקטרג רבי אבהו ואמר לריש לקיש: אנחנו נכנסנו לעיר  מקוללת!  מיד ירד רבי שמעון בן לקיש מעל חמורו ונתן  חול לתוך פיו של רבי אבהו, תמה רבי אבהו על תגובה קשה זו ושאל אותו: למה נהג כך ? ענה לו רבי שמעון בן לקיש: אלוקים אינו חפץ באדם שמקטרג על עם ישראל!

משל:

 "אמר רבי יצחק מעשה בעירונת [גבירה] אחת שהייתה לה שפחה כושית שירדה למלאות מים היא וחברותיה, אמרה לחברתה: מחר אדוני מגרש את אשתו ונטלני לאישה, אמרה לה: למה? אמרה: בשביל שראה ידיה מפוחמות [שחורות]. אמרה לה: שוטה שבעולם, ישמעו אוזנייך מה שפיך מדבר, מה אשתו שהיא חביבה עליו ביותר, את אומרת, מפני שראה ידיה מפוחמות שעה אחת ורוצה לגרשה ? את שכולך מפוחמת ושחורה ממעי אמך כל ימייך על אחת כמה וכמה"!

הנמשל: "לפי שאומות העולם מונין לישראל ואומרים: אומה זו  המירו כבודם שנאמר  :"וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב."   אומרים להם ישראל: ומה אם לשעה  כך התחייבנו - אתם  על אחת כמה וכמה"

כלומר: כאשר אומות העולם מאשימים את עם ישראל שחטאו בחטא העגל, הם עונים להם: אנחנו חטאנו רק במשך שעה- ואתם עובדים עבודה זרה כל הזמן- תהיו אשמים על אחת כמה וכמה.

"נתיבות שלום" מסביר: עיקר חטאו של משה היה שאמר: "שִׁמְעוּ-נָא הַמֹּרִים" בעבור עוון זה לא זכה משה להיכנס לארץ ישראל [סנהדרין ק"א]

יש לומר על פי מדרש אגדה: המנהיג הוא לפי הדור והקשר בין המנהיג לדור: כגוף ונשמה וחייב שיהיה אמון ביניהם- העם חייב להאמין כי בכוחו של המנהיג להוציאם  אפילו מהמצב החשוך ביותר והכוח הזה של העם המקבל את מנהיגו- נותן למנהיג כוח להשפיע על העדה ,הוא עצמו צריך להאמין שכל יהודי - יש בו חלק  אלוקי ולכן אין לו בשורשים שום פגם , משום כך- המנהיג חייב להאמין כי הוא יכול להשיב את העם הן בכלל והן בפרט אל שורשיו, אך אם חסרה למנהיג אמונה זו, אין בכוחו להשפיע עליהם טובה.

כך אומר גם הבעש"ט: מעולם לא ראתה החמה את   פגמיה של הלבנה שהרי החמה – היא כינוי- להשפיע והלבנה- היא כינוי לקבל. אסור למשפיע לראות פגם אצל המקבל וגם אם רואה שיש אצל המקבל חטאים- זה עדיין לא נחשב לפגמים ויש בכוחו של המנהיג לעזור לו לשוב למוטב, ובעניין זה חטא משה ולכן נענש קשות!



הקשר בין מות מרים להעדר המים.

"כלי יקר" [רבי שלמה אפרים מלונציץ]  מסביר: עם ישראל נענשו על העדר המים במדבר, לפי שעם מותה של מרים הם לא הספידו כראוי את הצדקת מנגד כאשר אהרון נפטר הכתוב  מציין:

"וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָוַוע אַהֲרֹן וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל".[במדבר כ, כ"ט]

לגבי מות משה נאמר:

"וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב שְׁלֹשִׁים יוֹם" [דברים ל"ד, ח]

לעומת זאת לגבי מות מרים, לא הוזכר שום בכי , או מספד, אלא נאמר: "וַיֵּשֶׁב הָעָם, בְּקָדֵשׁ; וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם, וַתִּקָּבֵר שָׁם".   [במדבר כ, א']

בכך בני ישראל היו כפויי טובה לגבי מרים - שבזכותה הייתה באר מים וסיפקה להם ארבעים שנה- מים. למרות זאת הם לא כיבדו אותה כיאה לצדקת כה נאמנה -שדאגה להם למים במשך ארבעים שנה, לכן הסתלקה  הבאר עם מותה של  מרים- במטרה שכולם ידעו שהיותם במדבר היה להם מים בזכותה, מן הראוי היה שיבכו ויתאבלו במותה של מרים.

אומרים חז"ל: בספר שולחן ערוך[יורה דעה של"ט, ה]  נמצא רמז למנהג שבזמן שהיה  מצוי מת בשכונה, שופכים השכנים שלו  מים משני צידי ביתו- מימין ומשמאל- מים שנשאבו קודם לכן בכליהם – אל תוך ביתו.

על פי דברי הש"ך: [רבי שבתאי בן מאיר הכוהן] בעל "שפתי כוהן" [ליורה דיעה ולחושן משפט]- הטעם לשפיכת המים מימין ומשמאל:

לשמש אות וסימן לרבים על הדבר העצוב שהתרחש בשכונה -כדי שמעתה ידעו כי יש כאן "מקרה מוות" ולא יצטרכו להודיע על כך בפיהם ולא יהיו  בבחינת מוציאים דיבה.

רבינו בחיי  סבור: עם מותה של מרים הסתלק מהעם גם באר המים שהיה בזכותה- ומדוע? לפי שהיה משה הקטן בתיבה- מרים השגיחה עליו מרחוק כפי שנאמר:"וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ, מֵרָחֹק, לְדֵעָה, מַה-יֵּעָשֶׂה לוֹ.[שמות ב, ד]

אלוקים מרחם על עם ישראל.

על פי ספר "כל אגדות ישראל"- באו ישראל לפני משה וראו אותו בוכה, שאלוהו: מדוע תבכה? ענה להם: כי הוא מבכה את מות מרים אחותו, אמרו לו: אתה בוכה על נפש אחת?  תבכה על כל העם הזה - שמי הבאר כלו ואין  להם מים! שלח אותם משה אל שרי האלפים ושרי המאות שיבקשו מהם מים, אך בני ישראל התעקשו ואמרו לו: לא נסור אליהם! אנחנו  דורשים ממך  כשם שהוצאת את עמך ממצרים, תדאג לנו ולבהמות שלנו, שמא נמות במדבר!

ברגע שהם הזכירו את הבהמות  והצימאון  שלהם למים- בכך הוכיחו שהם חשים צער ורחמים, לא רק על עצמם ומשפחותיהם, אלא גם על  בעלי החיים, לכן ה' גם ריחם על העם והוציא להם מים מן הסלע.

לסיכום, לאור האמור לעיל, המסקנה: כי אלוקים אוהב את בניו, אינו סובל דברי קטרוג עליהם ,מעריך את  טוב ליבם  ודאגתם גם לבהמותיהם ומשום כך מרחם עליהם בשעת צרה ויפים דברי דוד המלך:

"כִּי לֹא יִטֹּשׁ יְהוָה עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב". [תהלים צ"ד, י"ד]


ההפטרה:
שופטים פרק י"א.
 הנה קטע מההפטרה:
 "וַיְהִי, מִיָּמִים; וַיִּלָּחֲמוּ בְנֵי-עַמּוֹן, עִם-יִשְׂרָאֵל. וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר-נִלְחֲמוּ בְנֵי-עַמּוֹן עִם-יִשְׂרָאֵל; וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי גִלְעָד, לָקַחַת אֶת-יִפְתָּח מֵאֶרֶץ טוֹב. וַיֹּאמְרוּ לְיִפְתָּח--לְכָה, וְהָיִיתָה לָּנוּ לְקָצִין; וְנִלָּחֲמָה, בִּבְנֵי עַמּוֹן.  וַיֹּאמֶר יִפְתָּח, לְזִקְנֵי גִלְעָד, הֲלֹא אַתֶּם שְׂנֵאתֶם אוֹתִי, וַתְּגָרְשׁוּנִי מִבֵּית אָבִי; וּמַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלַי, עַתָּה, כַּאֲשֶׁר, צַר לָכֶם.   וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי גִלְעָד אֶל-יִפְתָּח, לָכֵן עַתָּה שַׁבְנוּ אֵלֶיךָ, וְהָלַכְתָּ עִמָּנוּ, וְנִלְחַמְתָּ בִּבְנֵי עַמּוֹן; וְהָיִיתָ לָּנוּ לְרֹאשׁ, לְכֹל יֹשְׁבֵי גִלְעָד.   וַיֹּאמֶר יִפְתָּח אֶל-זִקְנֵי גִלְעָד, אִם-מְשִׁיבִים אַתֶּם אוֹתִי לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי עַמּוֹן, וְנָתַן יְהוָה אוֹתָם, לְפָנָי--אָנֹכִי, אֶהְיֶה לָכֶם לְרֹאשׁוַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי-גִלְעָד, אֶל-יִפְתָּח:  יְהוָה, יִהְיֶה שֹׁמֵעַ בֵּינוֹתֵינוּ--אִם-לֹא כִדְבָרְךָ, כֵּן נַעֲשֶׂה.   וַיֵּלֶךְ יִפְתָּח עִם-זִקְנֵי גִלְעָד, וַיָּשִׂימוּ הָעָם אוֹתוֹ עֲלֵיהֶם לְרֹאשׁ וּלְקָצִין......"

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר