‏הצגת רשומות עם תוויות אהובה.. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אהובה.. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 18 ביולי 2015

שמירת האדם מפני הסכנות האורבות לו בעין התנ"ך/ מאמר מאת:אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

שמירת האדם מפני הסכנות האורבות לו- בעין התנ"ך


 מאת: אהובה קליין.

עת שערי הקיץ נפתחים- עימם שמים תכולים, החמה שולחת את קרניה החמימות לכל עבר , הימים מתארכים  ומאפשרים לנו תוספת זמן למנוחה ולבילוי בתחומים רבים ומגוונים :  בחיק הטבע, בים ,בבריכה ,נופש בבתי מלון ובתי הארחה טיולים ועוד...

החופש- דבר חיוני וחשוב הגורם להתרעננות וחידוש כוחות לכל אדם באשר הוא, אך תוחם בחובו גם סכנות רבות שיש להישמר מפניהן.

מעניין להתבונן בספר הספרים ולראות מהי ההתייחסות לחיי האדם ?

אכן ,מתברר שהאדם חייב להיות ערני וזהיר במשך כל חייו ואין לסמוך על הנס.

יעקב אבינו בשובו מחרן עם כל פמלייתו לארץ כנען, יודע כי עליו להישמר מפני עשיו, שמא יממש את איומיו ויסכן את חייו, על כן הוא שולח מלאכים לבדוק את השטח, כאשר הם שבים, הם מודיעים לו: כי עשיו בא לקראתו ועמו ארבע מאות איש. יעקב חושש מאד, הוא מבין שאין סומכים על הנס ומיד- נוקט בשלושה אמצעים:

דורון, תפילה ,מלחמה.

דורון- הוא מכין לעשיו מתנות מתוך העדר שלו- אותם הוא מתכנן להעניק לו.

תפילה- הוא מתפלל אל אלוקים: "הצילני נא מיד אחי מיד עשיו כי ירא אנוכי אותו פן יבוא והיכני אם על- בנים.."[בראשית ל"ב, י"ב]

מלחמה- מחלק את מחנהו לשניים- כדי להתכונן למלחמה אם יהיה צורך בכך 

התורה גם מזהירה אותנו: " לא תנסו את ה' אלוקיכם" [דברים  ו', ט"ז]

אחרי מות שני בני אהרון על ידי אש זרה שהקריבו בקודש הקודשים ,התורה מזהירה את אהרון הכוהן לא לבוא  בכל עת למקום קדוש זה, אלא רק בתנאים מסוימים.  וזאת על מנת שיזהר  וישמור על חייו.

גם אנשים שלוחי מצווה- חייבים להישמר מפני סכנות כי אין סומכים על הנס.

אסור לעלות על סולם גבוה, כאשר נשקפת סכנה  לחיי אדם במטרה לקיים את מצוות שילוח הקן,

 לומדים זאת משמואל, הרי הקב"ה ציווה אותו ללכת להמליך את דוד כמלך על ישראל, שמואל חושש מפני קנאת שאול כפי שכתוב: ".. ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני" [שמואל- א, ט"ז, ב]

אך במקום שהסכנה רחוקה מאד,  חז"ל מתירים לקיים את המצווה ומסתמכים על הפסוק: "שומר  פתאים ה' ".

ציורי תנ"ך[דיפטיכון] יורדי הים ניצלים מהסערה ומודים לאלוקים

/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ישנה דוגמא בתנ"ך גם לאנשים שהפליגו בים וסיכנו את חייהם: "יורדי הים באניות, עושי מלאכה במים רבים...ויעמד רוח סערה.. ויצעקו אל ה' בצר להם וממצוקותיהם יוציאם" [תהלים ק"ז, כ"ג-ל"ב] אותם אנשים כל תחבולותיהם לא הועילו בשעת סכנה, ובנס ניצלו לאחר שהתפללו לה'.

הרמב"ם פוסק להלכה :כי כל מעשה שיש בו  סכנת נפשות מהווה עבירה על מצוות שמירת הנפש.[משנה תורה לרמב"ם, ספר נזקים, הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק י"א, ד]

התורה מזהירה את האדם להישמר מכל פגע וסכנה כנאמר: "ונשמרתם מאד לנפשותיכם"[דברים ד, ט"ו]

מי ייתן וכל עם ישראל בכלל ובפרט - יקיימו  ציווי זה ועל ידי כך ימנעו אסונות

ונשכיל לשמור על חיינו.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 15 ביוני 2015

פרשת קורח- מבחן המטות למה נועד?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת   קורח- מבחן המטות למה נועד?


מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשה זו עשירה בנושאים  וביניהם  נושא מטות הנשיאים ומטה אהרון:

וכך הכתוב מתאר את האירוע:

"וידבר ה' אל משה לאמור: דבר אל בני ישראל וקח מאיתם מטה, מטה לבית אב מאת כל נשיאיהם לבית אבותם שנים עשר מטות איש את- שמו תכתוב על מטהו: ואת שם אהרון תכתוב על- מטה לוי כי מטה אחד לראש בית אבותם: והנחתם באוהל מועד לפני העדות אשר אועד לכם שמה: והיה האיש אשר אבחר בו מטהו יפרח והשיכותי מעלי את תלונות בני ישראל אשר הם מלינים עליכם" [במדבר י"ז, י"ז-כ"א]

התוצאה הייתה: "ויהי ממחרת ויבוא משה אל- אוהל העדות והנה פרח מטה אהרון לבית לוי, ויוצא  פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים.."[שם י"ז, כ"ג]

השאלות הן:

א] מדוע היה צורך בהוכחת מטה אהרון לבית לוי ?

ב] מדוע המטה פרח והוציא דווקא פרי שקד ולא פרי אחר?

ג] מה הטעם בכפל הלשון: "ויעש משה כאשר ציווה ה' אותו כן עשה"?

ציורי תנ"ך/ מחלוקת קורח ואנשיו/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/קורח ואנשיו ואהרון הכהן עם מחתות הקטורת בפתח אוהל מועד.

/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


התשובות.

הצורך בהוכחת המטות.

אור החיים  מפרש: כי כל מה שעשה הקב"ה: בליעת קורח ועדתו, שריפת  מקטירי  הקטורת, המגפה שנפלו בה ארבעה עשר אלף ושבע מאות איש-כל אלו לא הספיקו - כי אומנם אפשר היה להבין שהתפקיד אינו מיועד לקורח, אך יתכן שבעתיד תפקיד הכהונה יוטל על שבטים אחרים, לכן היה צורך במבחן המטות – כדי להוכיח שתפקיד הכהונה מיועד לשבט לוי ולאהרון ובניו בלבד.

רבינו בחיי אומר: כי גם לאחר שלושת השפטים: בליעת קורח ועדתו , שריפה והמגפה, היו באים ומתלוננים לפני משה ולכן היה צורך באות פריחת המטה של אהרון- כי עונשו של קורח ועדתו הייתה  הוכחה שהקב"ה פסל את הבכורות , שהרי קורח היה בכור ושריפת מקריבי הקטורת הייתה הוכחה שהכהונה נועדה לאהרון בלבד. על התלונה שהתלוננו שהם אינם רוצים  בחליפין- נענשו במגפה אך גם לאחר המגפה המשיכו להתלונן –והדבר מוכח מדברי ה':"והשיכותי מעלי את תלונות.." ולכן היה צורך בפריחת מטה אהרון – כדי ללמד  צמיחת פורענות לכל החולקים על החלטות ה'- וזאת הייתה הוכחה  וברית  לשבט לוי כי הקב"ה בחר בלווים במקום הבכורות.

הנצי"ב  בהעמק דבר מפרש: כי אות המטות היה גם אות על הכהונה, למרות שעל זה כבר הייתה הוכחה, אלא רצה ה' לקשר את הכהונה והלוויה ולהוכיח שכשם שהכהונה היא לדורות כך  גם הלוויה היא לדורות. ועל כן שמו של אהרון היה חרות על מטה שבט לוי.

משך חוכמה אומר: תפקיד מבחן המטות היה לתקן את טעותם של  קורח ועדתו , הם חשבו שהכהונה אינה סגולה, אלה כישרון פעולה בלבד, בני אהרון נבחרו לכהונה כי פעולתם מוצאת חן בעיני ה'. אבל אם הכוהנים חוטאים, ניתן לבחור ישראלים  העולים עליהם ברמת הכישורים.

 הם חשבו כי הכהונה היא כמו מעלת מלכות דויד התלויה בתנאי: "אם ישמרו בניך בריתי.." לכן ה' הראה להם את  המטות על מנת להוכיח שמעלתם של  אהרון ובניו היא תולדתית  וסגולית, זה משהו נצחי לדורי דורות ולא ניתן לשינוי.

מטה אהרון פרח והוציא שקד.

רבינו בחיי מסביר: כי המטה הפריח דווקא שקדים, לפי שהשקד הוא פרי מכובד ומקדים את יתר הפירות מידי שנה ונקרא בשם שקד- מלשון שקידה, כמו שנאמר: "כי שוקד אני על דבריי לעשותו" [ירמיהו  א] וטעמו של פרי זה בהתחלה- מר ולשון זה של שקדים מתקשר למידת הדין לעולם, ענף עם השקדים שהם מרים- מרמז על פורענות ומרירות מידת הדין- כחורבן המקדש על ידי נבוכדנצר. כפי שאמר הנביא ירמיהו: "מקל שקד אני רואה"[שם א, י"א] ועוד אמר: "סיר נפוח אני רואה ופניו מפני צפונה".[שם א, י"ג]

וכתוב: "וישקוד ה' על הרעה [דניאל  ט, י"ד]

לכן המסקנה הנלמדת מהמטה שהפריח שקדים: שהוא  מר ומקדים את יתר הפירות – מכאן שכל המערער על הכהונה- ה' ממהר להיפרע ממנו ונוקט כנגדו במידת הדין כמו שהשקד ממהר בהוצאת פרחיו לפני שאר האילנות.

כפי שקרה לעוזיהו המלך שהקטיר קטורת במקום הכוהן ועונשו היה: "והצרעת  זרחה במצחו" [דברי הימים ב, כ"ו, י"ט]

הרשב"ם אומר: כי הייתה במטה רק פריחה אחת אותה רק משה ראה ואחר כך הוציא את המטה "ויצץ ציץ ויגמל שקד" לעיני כל ישראל.

לפי דברי חז"ל: [בהוריות דף י"ב ובכריתות] - הונח מטה אהרון עם הפרחים למשמרת לדורות- שבדרך כלל נובלים  כשהפרי גדל.

חז"ל טוענים: כי  עם גניזת הארון נגנזו גם שמן המשחה, צנצנת המן, מקלו של אהרון שקדיו ופרחיו ועצם העניין שפרחי השקד לא נבלו לאחר שהשקדים יצאו זה נס בתוך נס.

 מתוך קריאת הפסוקים ניתן לראות כי הפרחים מוזכרים  פעמיים. פעם כאשר משה נכנס למשכן, כתוב: "כי פרח מטה אהרון" ואחר כך מוזכר שנית: " ויצא, פרח, ויצץ  ציץ ויגמול שקדים"

הכלי יקר  אומר: רעיון יפה: הקב"ה מסתכל על האדם ושופט אותו בדרך האמת לא כעיני בני האדם- השופטים לפי  ראות עיניהם, יכול להימצא עץ שהוא יבש כלפי חוץ אבל מבפנים הוא כה איכותי שיפריח פרחים ופירות .כך אדם שנראה כלפי חוץ בעיני אנשים אדם יבש ופשוט, אבל  למעשה בפנים הוא עשיר בתורה וחוכמה ולכן הקב"ה דואג שיפרח וכן יתכן מצב הפוך, בדומה לשני הניגודים: קורח ואהרון עליהם נאמר: [יחזקאל,  י"ז ,ק"ח] "הובשתי עץ לח והפרחתי עץ יבש" ויכול להיות שבהשפעת  מסר זה כל מה שהיה  במקדש היה מלבלב ועושה פירות ואפילו הזהב.

 ועוד מוסיף הכלי יקר רעיון סמלי :

ויוצא פרח"-  סימן לכוהנים קטנים שנקראו –פרחי כהונה.

"ויצץ ציץ" – סימן לכוהנים גדולים שיש על ראשם ציץ- נזר הקודש.

 "ויגמול שקדים" בזכות מה שנאמר: "וירץ אל תוך הקהל. כדי לעצור את המגפה. והכוונה שהכוהנים  בעלי שקידות וזריזות בפעולתם.

והכוהנים זכו למתנות כהונה לפי שכתוב:" ואני הנה נתתי לך"

"ויעש משה.. כן עשה"[כפל לשון]

רבי עקיבא סופר מפרשבורג [שהיה בן- בנו של ה"כתב סופר"] מסביר מדוע  התורה כתבה בכפל לשון על  משה: "ויעש משה כאשר ציווה ה' אותו כן עשה"[במדבר י"ז, כ"ו]

הסיבה לכך: שאם פעולתו של משה לא הייתה מודגשת פעמיים, היה ניתן לחשוב שמשה פעל מתוך מניע אישי , כדי להוכיח לכולם שאהרון אחיו נבחר להיות כהן על ידי ה'. ואין לאף אחד זכות לערער על כך. לכן התורה באמצעות כפל הלשון באה ללמדנו: שכל פעולת משה כשהשיב את מטה אהרון לאוהל מועד -הייתה בהתאם לציווי ה' ולא לתועלתו האישית.

מי ייתן ונזכה במהרה לגאולה שלמה ולהקמת בית המקדש השלישי והכוהנים ישובו לעבודתם והלוויים לשירתם ונגינתם. אמן ואמן. 

ציור מתוך ההפטרה[שמואל-א,י"א]



ציורי תנ"ך:

שמואל מציג את שאול המלך לפני הקהל בגילגל/ ציירה: אהובה קליין (c)  [שמן על בד]          

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר