‏הצגת רשומות עם תוויות אהובה קליין Biblical painting .. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אהובה קליין Biblical painting .. הצג את כל הרשומות

יום שני, 3 ביולי 2017

פרשת בלק- שליחת מלאכים- לשם מה?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בלק-  שליחת מלאכים- לשם מה?

 מאמר מאת: אהובה קליין

הציורים שלי לפרשה:

   

    ציורי תנ"ך/ בלק מלך מואב משקיף על עם ישראל/ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ בלק פונה אל המלאכים, טרם יציאתם לבלעם/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ בלק שולח מלאכים אל בלעם/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ בלעם ואתונו/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ בלעם ואתונו מול המלאך/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד






ציורי תנ"ך/ דברי בלעם על ישראל:"הן-- עם כלביא  יקום וכארי יתנשא.."/ ציירה: אהובה קליין

 (c) [שמן על בד]




הפרשה פותחת בדאגתו של בלק מפני עוצמתם של  ישראל - דבר שעשוי לשמש איום לו ולארצו ועל כן חששותיו מרובים וכך הכתוב מתאר זאת:


"וַיַּרְא בָּלָק, בֶּן-צִפּוֹר, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-עָשָׂה יִשְׂרָאֵל, לָאֱמֹרִי.  וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם, מְאֹד--כִּי רַב-הוּא; וַיָּקָץ מוֹאָב, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל-זִקְנֵי מִדְיָן, עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת-כָּל-סְבִיבֹתֵינוּ, כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר, אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה; וּבָלָק בֶּן-צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב, בָּעֵת הַהִוא.  וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל-בִּלְעָם בֶּן-בְּעֹר, פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל-הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי-עַמּוֹ--לִקְרֹא-לוֹ:  לֵאמֹר, הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת-עֵין הָאָרֶץ, וְהוּא יֹשֵׁב, מִמֻּלִי.  וְעַתָּה לְכָה-נָּא אָרָה-לִּי אֶת-הָעָם הַזֶּה, כִּי-עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי--אוּלַי אוּכַל נַכֶּה-בּוֹ, וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן-הָאָרֶץ:  כִּי יָדַעְתִּי, אֵת אֲשֶׁר-תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ, וַאֲשֶׁר תָּאֹר, יוּאָר.  וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב, וְזִקְנֵי מִדְיָן, וּקְסָמִים, בְּיָדָם; וַיָּבֹאוּ, אֶל-בִּלְעָם, וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו, דִּבְרֵי בָלָק". [במדבר כ"ב, ב- ח]


 השאלות הן:


א] מדוע ירא בלק מישראל ?


ב] מהי מטרת שליחת המלאכים אל בלעם ?


התשובות :


בלק ירא מישראל.


על פי רש"י: בלק  הבין לאחר - שעם ישראל נצחו את סיחון מלך האמורי ואת עוג מלך הבשן - שני מלכים - אשר נחשבו לבעלי מעמד עם עוצמה - כי יש לו  סיבה לפחד, שהרי הוא  לא שיער במוחו שעם ישראל יגבר עליהם,  לכן הוא הסיק מכך קל וחומר: אם ישראל הצליחו לנצחם יש לו סיבה לדאוג מאד.


הרש"ר- הרב שמשון רפאל הירש סבור:  כי המילה: "וַיָּגָר"- מביעה את האימה הגדולה שאחזה במלך מואב - עד כי חש שאבדה לו כל תחושה של יציבות וכאילו הקרקע נשמטה מתחת רגליו.


במדרש רבה: "הם  כבר ראו את עצמם כגרים בארצם שלהם, כאילו הארץ אינה שייכת להם עוד וכבר נכבשה על ידי ישראל"


תחושה זו נגרמה למואב- כפי שנלמד מהמשפט:" וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם, מְאֹד--כִּי רַב-הוּא"  עם ישראל הצטייר בעיניו כעם חזק מאד ולא רק מבחינה מספרית, אלא כביטוי לכוח – משהו רוחני בעוצמתו ,כפי שדוד המלך אומר: "קריית מלך רב" [תהלים מ"ח, ג]


 או כפי שנאמר :"וישלח  להם מושיע ורב והצילם" [ישעיהו י"ט, כ]


ועל הביטוי: " וַיָּקָץ מוֹאָב, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" אומר   רש"ר:  מואב הרגיש שכל כוח שיפעילו נגד ישראל , יהיה חסר ערך והמילה: "קוץ"  הוא הדרגה הגבוהה ביותר של בוז , כל מה  שהיה להם ,נעשה בזוי לפי ראות עיניהם ואף מתועב מעוצמת קיומם של עם ישראל.


עצם העניין שמואב פונה לזקני מדיין בדבר טענתו: כי ישראל  מהווים מצב הדומה ל:" כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר, אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה" -תמוה מאד?


כוונתם: שהשור אוחז בלשונו את העשב ואחר  כך תולש אותו -באופן זה המואבים וכל סביבתם ייעלמו על ידי ישראל.


הם בכוונה לא מכנים אותם :"עם", או בשם: "גוי"  היות ולא מכירים בכך שיש לישראל אדמה משלהם - כמתבקש אצל כל אומה אחרת. אך רואים אותם כקהל מאוחד על בסיס  בלתי ידוע להם.


ומדוע פונים דווקא לזקני מדיין?


יתכן ,כיוון שמדיין הייתה קרובה למצרים ובמיוחד לאזור המדבר שם נדדו ישראל תקופה ארוכה ,לכן העלו במחשבתם  כי המדיינים מכירים מה טמון בכוחם של ישראל?


בהמשך מובא דברי מדרש רבה [ במדבר רבה כ, ד.]  הם התייעצו עם המדיינים - היות והם הכירו את משה - מנהיג ישראל אשר בעבר חי במדיין ולכן רצו לדלות מהם פרטים על אישיותו.


הספורנו מסביר: כי המילים: " וַיָּקָץ מוֹאָב, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"- מתארים את המון מואב- שקצו בחייהם מפני בני ישראל השוללים אותם.


רש"י שואל ומסביר: הרי המואבים ומדיין בעבר לא חיו בשלום כפי שנאמר: "המכה את מדיין בשדה מואב" [בראשית ל"ו, ל"ה] אלא מרוב ששניהם פחדו מישראל- השלימו ביניהם. ומדוע רצו להתייעץ דווקא עם זקני מדיין? התשובה: הם ראו שישראל מנצחים שלא כדרך העולם, ניצחונם הוא משהו מיוחד.


לכן אמרו: משה – מנהיג ישראל גדל במדיין לכן ישאלו במה כוחו של מנהיג זה, אמרו המדיינים: כי כוחו של משה הוא בפיו מכאן יצאה ההחלטה לפנות לאדם שגם כוחו בפיו.


בלק שולח מלאכים אל בלעם.


בעל הטורים מסביר: "אֶל-בִּלְעָם בֶּן-בְּעֹר, פְּתוֹרָה"- בגימטרייה- זה פותר חלומות [ במדבר רבה כ, ז]


רבינו בחיי מפרש את שם המקום :באמצעות שני פירושים:


א] על דרך הפשט: שם מקומו הוא לכן נאמר: "ארץ בני עמו" והם היו ארמים כפי שכתוב: "מפתור  ארם נהריים" [דברים כ"ג]


ב] ומדרשו: ""פתורה"- נקרא כך מלשון- פתרון. לפי שבלעם תחילה היה פותר  חלומות ומאוחר יותר  פעל כקוסם,  בשלב הבא- עלה לדרגה  של נבואה.


וידוע שקללתו הייתה  חלה על המקולל כדברי חז"ל שהיו אומרים:


"אל תהיי קללת הדיוט קלה בעינך"


ובהמשך מביא רבינו בחיי את - דעת רבי אברהם ז"ל: שהדבר המיוחד שאפיין את בלעם: שהיה בקי בתורת המזלות ומתוך כך כאשר היה רואה שמזלו של אדם נמצא במצב של ירידה ושרוי  בזמן שהוא רע לגביו, אז היה רואה זאת כשעת כושר לקלל את אותו אדם וכאשר הרעה הייתה תוקפת את אותו אדם- האנשים בסביבה היו מאמינים וסבורים שקללתו גרמה למצב הזה.


לכן כשהגיעו המלכים אליו הוא  הערים עליהם וטען : שלא יוכל לעבור את פי ה'.


הרש"ר מפרש: כי בלק שלח שליחים לארם שבמחוז  הפרת - למולדת אבותיו של עם מטיל- אימה עושה נפלאות זה, הם נשלחו לארץ המזרח –"ארץ בני קדם"


[במדבר  כ"ג, ז] כי שם נשלחו צאצאי אברהם אבינו להתיישב בימים עברו. ובעקבות זה, לצד העבודה הזרה נשארו שם גם רעיונות טהורים על אלוקים- כאחד ויחיד. [ישעיהו  ב, ו] וזו הייתה גם המולדת של איוב ומרעיו [כפי שמסופר באיוב א, ג] אל ארץ זו שגם הוא השתייך אליה, על פי ייחוסו ,שולח בלק את השליחים שלו.


והם מצווים לפנות אל בלעם במטרה שיקלל את ישראל.


רש"י  מסביר: כי בלק שלח את השליחים אל ארץ  בני עמו  שלו ובלעם היה מתנבא ואומר לו: שהוא עתיד להיות מלך.


נשאלת השאלה: מדוע הקב"ה נתן לבלעם הרשע את כוח הנבואה?


ותשובתו: לפי שלא יהיה פיתחון פה לאומות העולם: אילו היו לנו נביאים- היינו חוזרים למוטב.,  לכן ה' העמיד להם ,מלכים ,שרים ונביאים.


אלא שישנו הבדל בין נביאי ישראל- לנביאי אומות העולם.


בעוד שנביאי ישראל מזהירים את העם מפני עבירות כמו שנאמר: "צופה לגויים נתתיך" [ירמיהו א, ה]  לעומתם נבאי אומות העולם מאפשרים פרצה לאבד את הבריות מן העולם הבא על ידי עבירות.


לסיכום, לאור האמור לעיל:  ניתן להסיק: כי בלק הבין כי כוחו של עם ישראל אינו  בכלי המלחמה ובעוצמה הגשמית ,אלא יש להם איזה סוד רוחני עם עוצמה מיוחדת וגם  משה מנהיג ישראל- כוחו המיוחד בפיו, לכן בלק חיפש אדם כדוגמת בלעם שידע מתי וכיצד להפעיל את קללותיו  ובתור נביא מתוך אומות העולם היה לו ידע ובקיאות בנושא. על כן שלח בלק את המלאכים אל בלעם כדי שיפעיל את כוח קללותיו  כלפי ישראל.


אולם אלוקים האוהב את בניו- לא אפשר לבלעם לקלל את ישראל, אלא  יצא מברך.


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 22 במאי 2017

ציורי תנ"ך/ הדלקת נרות שבת/ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)


"אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ אֲנִי יְהוָה".

 [ויקרא י"ט, ל]העלאת תמונות

Biblical paintings by Ahuva Klein- Shabbat candles

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך, הבאת העומר למקדש/ציירה: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ עם ישראל מביאים עומר למקדש/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד

Biblical paintings by Ahuva Klein- The people of Israel bring the Omer to the

Temple.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 15 במאי 2017

פרשת בהר- בחוקותיי- מהו המכנה המשותף לשמיטה,שבת ומקדש?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בהר- בחוקותיי –

מהו המכנה   המשותף- לשמיטה, שבת ומקדש?               

 מאמר מאת: אהובה קליין.

הציורים שלי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ מעמד הר סיני/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ שנת השמיטה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ תקיעת שופר בשנת היובל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ "בשנת היובל..  תשובו איש אל- אחוזתו"/ ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/ שילוח עבד  עברי לחופשי- בשנת היובל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ הדלקת נרות שבת/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

"את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו אני ה' " [ויקרא כ"ו, ב]


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ "ונתנה הארץ פריה .."/ ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/  וישבתם על הארץ לבטח"/ ציירה: אהובה קליין.(c)

העלאת תמונות

 

ציורי תנ"ך/  "אם בחוקותיי תלכו.."/ ציירה: אהובה קליין  (c) [שמן על בד]



העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/  "והפרתי אתכם והרבתי אתכם והקימותי את בריתי אתכם"/ציירה: אהובה קליין(c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/"כי  ימוך אחיך.." /ציירה: אהובה  קליין (c{ [שמן על נגו] 


פרשת בהר פותחת בנושא שנת השמיטה וחותמת  בנושא שמירת השבת:

כפי שנאמר:  "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בְּהַר סִינַי לֵאמֹר.  דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם--וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ, שַׁבָּת לַיהוָה.  שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ, וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ; וְאָסַפְתָּ, אֶת-תְּבוּאָתָהּ.  וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ--שַׁבָּת, לַיהוָה"[ויקרא כ"ה, א- ג]                                                                                                     בסיום הפרשה נאמר: "אֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ, וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ:  אֲנִי, יְהוָה".

השאלות הן:

א] מה המכנה המשותף לשמירת  השמיטה  ושמירת השבת?

ב] מה הקשר בין השבת למקדש?

תשובות.

המכנה המשותף לשבת ולשמיטה. 

מבחינה מסוימת - שמירת השבת  ושנת השמיטה – גורמים כביכול, הפסד ממון, אך בסופו של דבר  מתברר- כי הפסד זה הוא מדומה וההיפך הוא הנכון כל שומרי השביעית ושומרי השבת - זוכים לשפע של ברכות מהקב"ה.

ההוכחה לכך: שנאמר לגבי שמירת השנה השביעית: "וְצִוִּיתִי אֶת-בִּרְכָתִי לָכֶם, בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית" [שם , כ"ה, כ"א]

ולגבי שמירת השבת מובטחת לנו הברכה – עוד מימי בראשית, כפי שכתוב:  "וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה; וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה.  וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ:  כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר-בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת". [בראשית  ב, א- ג]

נאמר במסכת ביצה: "כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכיפורים, חוץ מהוצאת שבתות והוצאת ימים טובים, והוצאת בניו לתלמוד תורה, שאם פחת [שאם צמצם הוצאות אלו בביתו] פוחתין לו: ואם הוסיף- מוסיפין לו" ועוד נאמר שם:"[ט"ו, ע"ב]: "אמר להם  הקב"ה  לישראל: בני, לוו עלי וקדשו קדושת היום [- יום שבת] והאמינו בי- ואני –פורע".

ועוד רעיון מעניין:  בעל "הרוקח"- החכם רבי אליעזר מגרמיזה טוען : כי  קיים מכנה משותף - בין יום השבת לשנת השמיטה, כשם שנוהגים בשבת להוסיף מחול על קודש - היינו שמקדימים לקבל את פני השבת קודם השקיעה בערב  שישי ובמוצאי שבת לאחר יציאת השבת בפועל  - מאחרים  לצאת מקדושת היום בהוספת זמן מסוים.

באופן דומה נוהגים לגבי השנה השביעית מוסיפים: "מחול על קודש" ואכן על פי הלכה למשה מסיני, מתחילים איסורי  מלאכות הקרקע בשמיטה - שלושים יום קודם ראש השנה. ולזה קוראים: "תוספת שביעית"

למעשה, הלכה זו קיימת רק בזמן שבית המקדש קיים ,אך בתקופתנו - באין מקדש עדיין - מותר לעבד את הקרקע עד ראש השנה של שנת השמיטה. כפי שכותב זאת  הרמב"ם בהלכות שמיטה [ג, א] וכן נאמר בתוספתא: "רבן גמליאל ובית דינו התקינו, שיהיו מותרין בעבודת הארץ עד ראש השנה"

דעה מעניינת נוספת של רבי  שמואל דויד לוצאטו [שד"ל]

הצד השווה בין  שמירת השבת  ושמירת  השנה השביעית -  הוא האמונה  שישראל נחשבים לעם קדוש לה'- באופן דומה מצוות שמירת שנת השמיטה  מבססת בתוכנו את האמונה שארץ ישראל- נתקדשה מכל  הארצות שבתבל ועל כן היא  נחה בשנה השביעית. וזאת בדומה לכך שהקב"ה שובת מכל מלאכתו בשבת .

חז"ל אומרים: כשם שהשבת היא מקור הברכה לכל ששת ימי השבוע, באופן דומה שנת השמיטה משפיעה  שפע  על ששת השנים - בין שמיטה לשמיטה.

ה"משך חכמה"- סובר: כי  התורה מצווה עלינו לעבוד את האדמה במשך שש שנים ולשבות בשנה השביעית- במקביל לששת ימי הבריאה שבסופם   באה השבת- אותה אנו מצווים לשמור. ומעניין כי בתורה נאמר פעמיים: "כי טוב" פעם אחת ביום השלישי לבריאה ופעם שניה ביום השישי למעשה הבריאה. [בראשית א', י' : י"ב. שם כ"ה, ל"א] לכן  ה' ציווה את עם ישראל לתת מעשר עני- בשנה השלישית ובשנה השישית לשמיטה - וזאת על מנת להיטיב הטבה מיוחדת עם הנצרכים בזמן המקביל לימים שנאמר בהם פעמיים.

 הקשר בין השבת למקדש.

בפרשה נאמר: "אֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ, וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ:  אֲנִי, יְהוָה" [ויקרא  כ"ו, ב] חז"ל במסכת יבמות [ו', ע"ב] מסיקים מתוך  ההיקש: "מה שמירה  האמורה בשבת לעולם-[ במילים אחרות- כשם שהתורה דורשת מעם ישראל לשמור את השבת בכל מקום ובכל זמן ]אף מורא האמורה במקדש - לעולם"  כך אנו מצווים על מורא המקדש בכל הזמנים –כולל בימינו אסור  להיכנס למקום המקדש שלא בטהרה.

הרמב"ם בהלכות בית הבחירה, פרק ו', פוסק: "קדושה ראשונה שקידש שלמה את העזרה [שהוא חצר המקדש] וירושלים- קידשן לשעתן וקידשן לעתיד לבוא, לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה[היות וה' הישרה במקום את שכינתו] ושכינה אינה בטלה" וכמו  שקדושת בית המקדש קיימת לעד הננו מצווים על מוראו בכל הזמנים וכך דין זה חל על בתי מדרש ובתי כנסיות שקדושתם נצחית ואינה פוסקת לעולם. ויש לנהוג בהם כבוד גם לאחר שחרבו.

במסכת מגילה: [ג' ,ג'] נאמר על הכתוב:  "והשימותי את מקדשכם" [ויקרא כ"ו, ל"א] "קדושתם אף כשהם שוממים".

הכוונה כי גם בימינו קדושתם נמשכת למרות שהם שוממים ויש לכבד את המקום.

הרב  שמשון רפאל הירש מבהיר: מקדש ה'  - כולל קדושת המקום-  הכוונה למקדש - והיום אלו  בתי כנסת - באמצעותם אנו מקדשים  את חיינו המוסריים.

גם קדושת הזמן - שבת ומועדים - המעניקים לנו צורה לחיינו הרוחניים והציבוריים. שני המקדשים האלה כוללים את כל המצוות שצוו ישראל - מראש החומש עד לכאן.

על פי דעת מקרא: באה התורה להזהיר לשמור את השבת ואת המקדש וחז"ל מפרשים שאיסורים ומצוות אלה- באים בסוף הפרשה המדברת על עבד עברי הנמכר לגוי-ללמדנו שלא יאמר: הואיל ורבי עובד עבודה זרה,  אף אני אעבוד עבודה זרה- וינסה לחקות את הרבי בכל המעשים האסורים.

הכוונה שלא יזלזל העבד העברי בכל המצוות גם כאשר הוא משעובד לגוי.

רבינו בחיי מוסיף: שכל המצוות הן בכלל- שבת והמקדש.- והכוונה כי השבת- "זכור ושמור" וכל המצוות- הלא תעשה ומצוות עשה - כלולים בהם.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי המכנה המשותף לשבת, שמיטה והמקדש - היא הקדושה.

השמיטה, השבת והמועדים - הם בבחינת - קדושת הזמן –המקדש ובתי התפילה - הם בבחינת קדושת המקום - אך למעשה כל קיום המצוות ככתבם ולשונם מהווים את מקדש ה'.

יהי רצון ועם ישראל יקיים את ציווי האלוקים לעד:  "דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם--קְדֹשִׁים תִּהְיוּ:  כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם." [ויקרא י"ט, ב]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום ראשון, 7 במאי 2017

פרשת אמור- מה גנוז בציווי הבאת העומר לכהן?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)


פרשת אמור. מה גנוז בציווי הבאת העומר לכהן?

מאת: אהובה קליין.


ציורים שלי לפרשה:


ציורי תנ"ך/ הבאת  הקורבן לפני הכוהן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ הבאת העומר לכוהן/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ עם ישראל מביאים עומר למקדש/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ ספירת העומר/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ תקיעת שופר בראש השנה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

 

ציורי תנ"ך/ חג האסיף[חג הסוכות] ציירה: אהובה קליין  (c) [שמן על בד.


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ חג הסוכות/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


הפרשה עוסקת באבל ושמחה, אולם אנו נעסוק כאן בהבאת העומר - לכהן.

כך מתארת התורה מצווה זו:  "דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, כִּי- תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם, וּקְצַרְתֶּם אֶת-קְצִירָהּ--וַהֲבֵאתֶם אֶת-עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם, אֶל-הַכֹּהֵן.  וְהֵנִיף אֶת- הָעֹמֶר לִפְנֵי יְהוָה, לִרְצֹנְכֶם; מִמָּחֳרַת, הַשַּׁבָּת, יְנִיפֶנּוּ, הַכֹּהֵן.  וַעֲשִׂיתֶם, בְּיוֹם הֲנִיפְכֶם אֶת- הָעֹמֶר, כֶּבֶשׂ תָּמִים בֶּן-שְׁנָתוֹ לְעֹלָה, לַיהוָה.  וּמִנְחָתוֹ שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן, אִשֶּׁה לַיהוָה--רֵיחַ נִיחֹחַ; וְנִסְכֹּה יַיִן, רְבִיעִת הַהִין.  וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ, עַד-עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה--עַד הֲבִיאֲכֶם, אֶת-קָרְבַּן אֱלֹהֵיכֶם:  חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם".  [ויקרא כ"ג ,י'- ט"ו]

 השאלות הן:

א] מהי מהות מצוות הבאת העומר לכהן?

ב] מה גנוז בהבאת העומר למקדש?

תשובות.

הבאת העומר לכהן.

רש"י מסביר: שהתבואה הזו תהיה ראשונה לקציר.[על פי מסכת מנחות ע"א]  עומר-הוא עשירית האיפה.

הרב שמשון רפאל הירש מבהיר: נאמר: "לא נתחייבו בעומר קודם שנכנסו לארץ" [מסכת מנחות פ"ד] מכאן ניתן ללמוד, כי כאשר עם ישראל נכנס לארץ ישראל ונהנה מעצמאות לאומית ומחירות ,כאשר קוצרים את היבול, כנאמר:   "וּקְצַרְתֶּם אֶת-קְצִירָהּ"—היבול נעשה שייך לעם ישראל ואז הם מצווים להביא  עומר מהקציר הראשון ,הכמות חייבת להיות במינון המספיק לאדם ביום אחד. כמות זאת יש להביא לכהן המייצג את עם ישראל במקדש.

 האיכר צריך להבין כי מה שהצמיחה הארץ והשמש הבשילה אינו של  עם ישראל, "אלא הוא גדל למען  התורה  של  מקדש ה' ויש להשתמש בו כדי לקיים את מטרות התורה"  ועומר זה חייב להיות:" רֵאשִׁית קְצִירְכֶם".

הקציר מתייחס רק לאותם גידולי קרקע שנחשבים לקציר העיקרי של הארץ והאומה, הכוונה לחמשת מיני דגן שמכינים מהם לחם: חיטה, שעורה, כוסמת, שיבולת שועל, ושיפון. במשנה מתואר מעמד הקציר לפי ההלכה בזמן בית המקדש השני:

"שלוחי בית דין יוצאים מערב יום טוב, ועושין אותו כריכות במחבר לקרקע, כדי שיהא נוח לקצור.

כל העיירות הסמוכות לשם (למקום הקצירה) מתכנסות לשם, כדי שיהא נקצר בעסק גדול.

כיון שחשכה, אומר להם: בא השמש? אומרים הין. בא השמש? אומרים הין.

מגל זו? אומרים הין. מגל זו? אומרים הין. קופה זו? אומרים הין. קופה זו? אומרים הין.

בשבת אומר להם: שבת זו? אומרים הין. שבת זו? אומרים הין.

אקצור? והם אומרים לו קצור! אקצור? והם אומרים לו קצור!

שלוש פעמים על כל דבר ודבר, והם אומרים, הין הין הין.

כל כך למה? מפני הבייתוסים, שהיו אומרים: אין קצירת העומר במוצאי יום טוב". [משנה מנחות י ג]

הטעם הגנוז בהקרבת העומר?

דעת הרמב"ם , למרות שהוא מביא הסברים רבים על הקורבנות הוא טוען:      "וכל הקרבנות כולן מכלל החוקים הן " - כלומר  ישנן מצוות שאין  אנו יכולים בוודאות לדעת מה מטרתן  ומצוות אלה נחשבות לחוקים- ואכן הקרבת העומר מהקציר הראשון בארץ ישראל- הייתה נהוגה רק מזמן הכניסה לארץ .

לפי  ספר החינוך – הבאת העומר  מיועדת להביע תודה לקב"ה על כך שמידי שנה בשנה נותן בחסדו תבואה – למחיה.

הדבר נעשה דווקא ביום השני של חג הפסח כדי שלא נערבב שמחה בשמחה, כי היום הראשון נועד לזכר יציאת מצרים-הנס הגדול- יציאה מעבדות לחירות.

דעתו של רבי משה אלשיך [חי בצרפת במאה ה-16] :

מטרת המצווה-למנוע גאווה אצל האדם- כי בעת שהוא מצוי בשפע כלכלי ,ישנו חשש-שמא יבוא לידי מחשבה- כי הכול בזכות עצמו ,כמו שנאמר: "כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה"

לכן יש להחדיר לתודעה: כי לה' הארץ ומלואה, לפיכך בעת הבאת העומר אל הכהן, הוא מניף את העומר לפני ה' למעלה ולמטה, ולכל ארבעת רוחות השמים- כדי לסמל שהכול מעת ה' השולט על כל העולם.

ה"משך חוכמה" אומר: כי מצווה זו מטרתה לחנך את העם למען לא ישימו את הדגש רק על החיים הגשמיים ורדיפה אחר ממון ועושר, אלא גם על החיים הרוחניים-היינו האמונה בקב"ה וקיום המצוות.

על פי דברי חז"ל- בתקופה  בה בני ישראל היו נודדים במדבר -אלוקים סיפק להם  מזון-  מן השמים, כפי שהכתוב מתאר:  "וַיִּרְאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו מָן הוּא--כִּי לֹא יָדְעוּ, מַה-הוּא; וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֲלֵיהֶם, הוּא הַלֶּחֶם, אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה לָכֶם לְאָכְלָה.  זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, לִקְטוּ מִמֶּנּוּ, אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ:  עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת, מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם--אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ, תִּקָּחוּ.  וַיַּעֲשׂוּ-כֵן, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּלְקְטוּ, הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט.  וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר--וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה, וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר:  אִישׁ לְפִי-אָכְלוֹ, לָקָטוּ". [שמות ט"ז, ט"ז]

על פי מקור זה: מתברר  כי היו מבני ישראל שלקטו יתר על המידה את המן והיו שלקטו מעט, אך כאשר הגיעו לביתם ומדדו בעומר, איש, איש מה שלקטו- התגלה שזה שהרבה ללקוט ,לא היה לו יותר מהמידה של עומר לגולגולת אשר באוהלו ואילו זה שלקט מעט מידי- לא החסיר דבר מעומר לגולגולת וזה היה נס גלוי.

לזכר אותו מזון בכמות של "עומר לגולגולת"- כאשר עם ישראל הגיעו לארץ נצטוו להביא עומר שעורים- כקורבן הודיה לה' על השגחתו עליהם במדבר ,בכך העם הביע  בתפילתו - את המשך השגחת הבורא בהווה ובעתיד.

לעניות דעתי, מצווה זו נועדה: בנוסף להביע תודה לקב"ה על כך שמסייע לכל יהודי - בהצלחת היבול , דואג למזונו היום - יומי ומספק לו גם פרנסה.

הבעת שמחה על כך שבתום ימי עמל ועבודת האדמה -  סוף, סוף ישנו  תוצר מבורך ואין הדבר מובן מאליו.

כמו שאומר דוד המלך:

"הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה--    בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ.

 הָלוֹךְ יֵלֵךְ, וּבָכֹה --    נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ-הַזָּרַע:

בֹּא-יָבֹא בְרִנָּה --    נֹשֵׂא, אֲלֻמֹּתָיו". [ תהלים קכ"ו, ה- ו]

ועוד נאמר:

"אַשְׁרֵי, כָּל-יְרֵא יְהוָה --    הַהֹלֵךְ, בִּדְרָכָיו.

  יְגִיעַ כַּפֶּיךָ, כִּי תֹאכֵל;     אַשְׁרֶיךָ, וְטוֹב לָךְ.    [תהלים קכ"ח]

כל קיום מצווה  גורם לשמחה, כמו שאומר שלמה המלך:  "מְאוֹר עֵינַיִם יְשַׂמַּח לֵב, שְׁמוּעָה טוֹבָה תְּדַשֶּׁן עָצֶם" [משלי ט"ו, ל]

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק כי: מצוות  הבאת העומר  מראשית הקציר בזמן שעם ישראל נמצא בארצו - מהווה הבעת תודה לקב"ה על כל מה שסיפק לעמו במדבר וגם בקשה להמשך ההשגחה בהווה ובעתיד- לסיפוק צרכי העם בארצו, מעבר לכך יש להיזהר ממידת הגאווה הגורמת לשכחת חסדי ה'  בזמן שהיבול- גורם לאדם שמחה ונחת מעמל כפיו. 

יהי רצון  שנקיים את  ציווי ה' לעד: "וְזָכַרְתָּ, אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ--כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ, לַעֲשׂוֹת חָיִל:  לְמַעַן הָקִים אֶת-בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, כַּיּוֹם הַזֶּה.  [דברים ח, י"ח]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר