‏הצגת רשומות עם תוויות אהובה קליין Biblical painting Ahuva Klein. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אהובה קליין Biblical painting Ahuva Klein. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 12 בנובמבר 2017

ציורי תנ"ך/ לשאול את פי הנערה,תשובת רבקה לאליעזר/ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
העלאת תמונות


ציורי תנ"ך/ לשאול את פי הנערה, תשובת רבקה לאליעזר/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

Biblical paintings by Ahuva Klein- To ask the girl's mouth.

Rivka's answer to Eliezer 

" וַיֹּאמְרוּ, נִקְרָא לַנַּעֲרָ, וְנִשְׁאֲלָה, אֶת-פִּיהָ.   וַיִּקְרְאוּ לְרִבְקָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ, הֲתֵלְכִי עִם-הָאִישׁ הַזֶּה; וַתֹּאמֶר, אֵלֵךְ".

[בראשית כ"ד, נ"ז- נ"ח]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 23 באוקטובר 2017

ציורי תנ"ך/ עונשם של דור הפלגה/ ציירה: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/עונשם של דור הפלגה/ ציירה: אהובה קליין (c)


Biblical paintings

 The punishment of the generation of sinners-

who built the Tower of Babel


"וַיֵּרֶד יְהוָה, לִרְאֹות אֶת-הָעִיר וְאֶת-הַמִּגְדָּל, אֲשֶׁר בָּנוּ, בְּנֵי הָאָדָם.   וַיֹּאמֶר יְהוָה, הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻולָּם, וְזֶה, הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת; וְעַתָּה לֹא-יִבָּצֵר מֵהֶם, כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת.  הָבָה, נֵרְדָה, וְנָבְלָה שָׁם, שְׂפָתָם--אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ, אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ.   וַיָּפֶץ יְהוָה אֹתָם מִשָּׁם, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ; וַיַּחְדְּלוּ, לִבְנֹת הָעִיר.   עַל-כֵּן קָרָא שְׁמָהּ, בָּבֶל, כִּי-שָׁם בָּלַל יְהוָה, שְׂפַת כָּל-הָאָרֶץ; וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהוָה, עַל-פְּנֵי כָּל-הָאָרֶץ"

[בראשית י"א, ה'- י]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 16 באוקטובר 2017

פרשת נח- במה חטאו ונענשו דור הפלגה?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת נח -  במה  חטאו  ונענשו דור הפלגה?

מאת: אהובה קליין.


הציורים שלי על הפרשה:





העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/עונשם של דור הפלגה/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ אנשי דור הפלגה/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ נח בונה  תיבה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)



העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ המבול/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ נח והיונה עם  עלה הזית/ ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין  על היצירה(c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ נח ושלושת בניו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד




ציורי תנ"ך/ נח נוטע כרם/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)




ציורי תנ"ך/ נח משתכר/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)



ציורי תנ"ך/קשת בענן/ ציירה:אהובה קליין (c) [שמן על בד]





בפרשת נח  אנו קוראים  על חטאם ועונשם של דור הפלגה, וכך התורה מתארת את האירוע: "וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ, שָׂפָה אֶחָת, וּדְבָרִים, אֲחָדִים.  וַיְהִי, בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם; וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם.  וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ, הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים, וְנִשְׂרְפָה, לִשְׂרֵפָה; וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה, לְאָבֶן, וְהַחֵמָר, הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר.  וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר, וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ, שֵׁם:  פֶּן-נָפוּץ, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ.  וַיֵּרֶד יְהוָה, לִרְאֹת אֶת-הָעִיר וְאֶת-הַמִּגְדָּל, אֲשֶׁר בָּנוּ, בְּנֵי הָאָדָם.  וַיֹּאמֶר יְהוָה, הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם, וְזֶה, הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת; וְעַתָּה לֹא-יִבָּצֵר מֵהֶם, כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת.  הָבָה, נֵרְדָה, וְנָבְלָה שָׁם, שְׂפָתָם--אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ, אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ.  וַיָּפֶץ יְהוָה אֹתָם מִשָּׁם, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ; וַיַּחְדְּלוּ, לִבְנֹת הָעִיר.  עַל-כֵּן קָרָא שְׁמָהּ, בָּבֶל, כִּי-שָׁם בָּלַל יְהוָה, שְׂפַת כָּל-הָאָרֶץ; וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהוָה, עַל-פְּנֵי כָּל-הָאָרֶץ".

השאלות הן:

א] במה חטאו דור הפלגה? 

ב] מה היה עונשם?

 תשובות.

 חטאם של דור הפלגה.

על פי רש"י כמה הסברים:

א] עיקר  חטאם של דור הפלגה היה: בסברה שהייתה מקובלת על כל הקבוצה: כי אלוקים אינו נוהג בצדק בכך שבחר לעצמו את העליונים ולהם נתן את התחתונים ולכן  הם תכננו לעלות לרקיע ולהילחם בו כדי להשיג  לעצמם את השליטה בעליונים.

ב] רצו למרוד באלוקים היחיד בעולם.

על פי דברי חז"ל: "כולם לשם עבודה זרה התכוונו: [סנהדרין ק"ט,]

 נחלקו החכמים בעניין המטרה.  יש הסוברים: שזו הייתה כפירה גסה בבורא עולם, כמו: "נכה אותו בקרדומים".

"נעלה ונשב שם, נעלה ונלחם בו, נעלה ונעבוד שם עבודה זרה" [סנהדרין, שם]

על פי  תנחומא: המגמה של  החוטאים הייתה: "אנו, או הוא"  [תנחומא נ"ח] בראשית רבה ל"ח: המטרה הייתה:" נעשה עבודה זרה וניתן חרב  חדה בראשה"  ועוד הסבר על פי בראשית רבה: יש הסוברים:  כי חוטאים אלה היו בעלי מזימות ושאפו להתגונן מפני אלוקים המעניש בעקבות הפחד מהמבול. ולכן חשבו: "בואו ונעשה סמוכות לרקיע "שאמרו". אחת לאלף ותרנ"ו שנים הרקיע מתמוטט- כשם שעשה בימי המבול, על כן נעשה לרקיע עמודים שיתמכו בו לבל יתמוטט שוב. [בראשית רבה שם]

רבות הדעות על חטא זה, יש הסוברים: כי במעשה זה רואים את תחילת האנטישמיות, לפי שדור הפלגה התמרדו נגד אלוקי אברהם- היות ובחר בו ,הם טענו וראו בזה חוסר צדק, הם שאפו להעביר בחירה זו לעצמם.

הרמב"ן הולך בעקבות הזוהר ובעלי הקבלה, כוונתם בדבריהם הייתה: וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ, שֵׁם"- לקחת את תפקיד האלוקות על עצמם.

ספורנו סבור: שהם רצו לעשות את נמרוד –אלוקים, להושיבו בעליונים כדי שישגיח משם על כל העולם.

בעל הכתב והקבלה מסביר את דבריהם: "הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר"- בואו נעמיד לנו שומר, שישמור עלינו ויגן עלינו., בעצם כוונתם הייתה להעמיד אליל על מנת שיגן עליהם מפני כל מיני פגעי טבע.

יש דעה: שלפיה- הם ראו את עצמם כמתחילים את הבריאה ולא  רצו להסכים שהם רק ממשיכי הבריאה של אלוקים.

 הרב דושינסקי זצ"ל  סבור: שהם רצו לרכז את הבריאה כולה במקום אחד כדי  להחניק את אברהם ודעותיו שכן "צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שפיזרם לבין האומות" היות ועל ידי שה'  פיזר את האומות, עלה בידם של ישראל להפיץ תורה ודעת בכל  מקום.

אבל דור הפלגה שאף לסגור על אברהם מכל הכיוונים כדי למנוע ממנו להפיץ את האלוקות], תוך כדי  הליכתו מעם לעם.

הכוזרי [מאמר שני ס"ח] מבהיר: לשון הקודש נקראת בשם: "עברית"- היות ואברהם  נשאר עם לשון עבר, לפי שהיה: "אבי פלג" בימיו הפילוג גרם למצב שאברהם נשאר במקוריותו ולא  הושפע ולא נסחף בזרמם של אחרים.

ה"כלי יקר" טוען: כי באומרם: ו"ְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ, שֵׁם" –גילו את כל המזימות שלהם, מטרתם הייתה שיצא שמם בעולם וכולם יקראו בשמותם ויחשבו כאנשי מעלה.

עונשם של דור הפלגה.

חז"ל [סנהדרין הנ"ל ומדרש רבה]עונים על השאלה: מדוע אנשי דור המבול שחטאו בגזל- נמחקו מן העולם ,ואילו אנשי דור הפלגה שעיקר  חטאם היה כפירה נשארו בחיים?

תשובתם: דור הפלגה ניצלו בזכות שהיו מאוחדים וחיו בשלום איש עם רעהו. גדול השלום שאפילו עובדים עבודה זרה, כביכול, אינו יכול לשלוט בהם, שנאמר: "חבור עצבים אפרים הנח לו"[הושע ד']

רש"י מסביר: בכך שה' ראה שהם מאוחדים בדעותיהם- הדבר סייע להם למרוד בה' ולכן החליט לעצור אחדות זאת לבל ימשיכו במזימותיהם: ואמר: "הָבָה, נֵרְדָה"- בלשון רבים, מלמד שהתייעץ כביכול עם בית דין של מעלה, בטרם ירד שהרי אינו זקוק להסכמתם ,אלא עשה זאת מתוך ענוותנותו היתירה. ויש במילה: "הָבָה" התבוננות וזריזות לעשות מידה כנגד מידה, לפי שהם הזדרזו בחטאם ואמרו:" הָבָה נִבְנֶה.." וכנגד דבריהם אמר ה': "הָבָה, נֵרְדָה" כדי להיפרע מהם מיד.

בלבל את שפתם כדי שלא יבינו איש את רעהו. זה מבקש מחברו לבנה וחברו  מביא לו  טיט וכך הדבר גורם למריבה ומחלוקת .

וממה שחששו תחילה דור הפלגה כשאמרו: "פֶּן-נָפוּץ, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ".  בדיוק קרה להם, כדברי שלמה המלך:

" מְגוֹרַת רָשָׁע, הִיא תְבוֹאֶנּוּ;  –אותה רעה שהרשע חושש מפניה- היא תבוא עליו.[משלי י, כ"ד]

רש"י מסביר: פעמיים הכתוב  מתאר: כי ה' הפיץ את דור הפלגה, פעם אחת הכוונה שפיזר אותם בכל העולם ופעם שנייה  הכוונה: שאין להם חלק בעולם הבא.

רד"צ הופמן מסביר את טעם עונשם של החוטאים: "כל עוד האנושות מתרחקת מאלוקים, הרי יש בפירודה לעמים שונים בעלי ארצות שונות, לעמים אויבים ומקנאים זה בזה, משום טובה ואושר לה כולה... רק כאשר יתאחדו כל העמים כולם, להסתפח בנחלת אלוקי אמת לעשות רצונו ולעבוד עבודתו, רק אז תהיה באחדותם משום ברכה להם, ואחדותם תישאר לנצח" [הופמן, בראשית הוצאת "נצח"]

לסיכום לאור הנאמר לעיל, ניתן להסיק: כי עיקר  חטאם של דור הפלגה היה במרד נגד האלוקים , אולם מכיוון שהיו מאוחדים ביניהם באופן של שלום, אלוקים לא השמיד אותם, אלא הפיץ אותם לכל עבר, מכאן שרק אחדות למען אלוקים, היא מחזיקה לעד.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 10 באוקטובר 2017

ציורי תנ"ך, מצוות הקהל/ ציירה: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

Biblical paintings by Ahuva Klein


 

The people of Israel gatered in the temple to listen to the king's reading of the Torah


" וַיְצַו מֹשֶׁה, אוֹתָם לֵאמֹר:  מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה--בְּחַג הַסֻּכּוֹת.  בְּבוֹא כָל-יִשְׂרָאֵל, לֵרָאוֹת אֶת-פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחָר:  תִּקְרָא אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת, נֶגֶד כָּל-יִשְׂרָאֵל--בְּאָזְנֵיהֶם.   הַקְהֵל אֶת-הָעָם, הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף, וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ--לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ, וְיָרְאוּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת.  וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ, יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ--לְיִרְאָה, אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם:  כָּל-הַיָּמִים, אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל-הָאֲדָמָה.."
[דברים ל"א,י- י"ד]

ציורי תנ"ך/ מצוות הקהל בחג הסוכות בבית המקדש/ ציירה: אהובה קליין(c)
העלאת תמונות
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 18 בספטמבר 2017

שמחה באור התנ"ך/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

שמחה - באור התנ"ך

מאת: אהובה קליין ©

השמחה מופיעה באופן בולט בפרשת "כי תבוא"  [חומש דברים]  שם נאמר בפתיחת הפרשה: "והיה כי תבוא"- -"והיה" – לשון שמחה.



ציורי תנ"ך/הגשת הביכורים לכוהן במקדש/ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד]
כאשר אדם מביא ביכורים למקדש, הוא מתמלא שמחה, הוא יודע כי כל היבול  לו זכה במשך השנה -  אין הדבר  רק בזכות עבודתו ועמלו, אלה בזכות  השגחת אלוקים, על כן הוא מתמלא שמחה ומודה לבורא עולם על כל הטוב.

השמחה – נחשבת לאחת מיסודות היהדות ומופיעה רבות בתנ"ך, חייב אדם לשמוח תמיד- על היש ועל האין - למען אורח חיים תקין, ומתי השמחה  תבוא ? אם נפתח לה את שערי המחשבה.- מחשבה - אותיות  בשמחה .

שלמה המלך אומר:  "כי תבוא חכמה בלבך" [משלי ב, י]

לכל אחד מאתנו- יש באר שמחה ועלינו לשאוב משם את האושר החיוני כל כך לחיי האדם וזאת- בזמן שלרוב  אנו טרודים בטרדות  חיי היום יום– בדומה לים רחב ידיים - שגליו – פעמים רגועים, אך יש והם סוערים במיוחד עד כדי  סכנת חיים ממש והאדם חייב להיאבק כנגד אותם גלים, להתגבר עליהם ולהתרומם- על מנת שלא ישקע, חלילה, במצולות.

אחד  האמצעים להגשמת השמחה בפועל - הם החגים  ועל כך נאמר:

"שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה כִּי יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ."

דוד המלך אומר: "אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת יְהוָה אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית יְהוָה כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם יְהוָה וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ". [תהלים כ"ז]

למעשה בדבריו  יש מסר כפול: מצד אחד: לשבת בבית ה' כל הזמן ולהתפלל , ומנגד  הוא מבקש  "וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ"- כלומר כל יום לשמוח  מחדש – כאחד שבא רק לבקר - באופן זה- הוא שואף לשמוח מחדש בכל יום.

ניתן ליישם את רעיון השמחה בכל יום ולא רק בחגים, הנה כמה עצות מעשיות :

א] לקיים מצוות ומעשים טובים, כגון: "והדרת פני זקן", הכנסת אורחים, תפילה והודאה לבורא עולם ועוד.. דברים המביאים את  האדם להיות שמח ומאושר.

ב] לעסוק בתחביבים האהובים עליו ולהקדיש לכך זמן- בכל יום.

על כך נאמר: "יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ".[תהלים קכ"ח, ב].

ג] להאזין למוזיקה, או לשירה.

ד] לצאת בשירה ומחול.

ה] להתבונן בפני תינוק- הדבר משמח ומרומם את האדם.

ו] להביט ביופי שבטבע- כגון פריחה, בעלי חיים שונים, ים, צמחיה מגוונת ולדעת שהכול מאת מלך המלכים- דבר מאד משמח.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 21 באוגוסט 2017

ציורי תנ"ך/מעבר הירדן/ ציירה: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
העלאת תמונות

Biblical  paintings


by Ahuva Klein

The people of Israel cross the waters of the Jordan in order to enter the Land of Israel

  
" וְהָיָה, כִּי יְבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ--וְנָתַתָּה אֶת-הַבְּרָכָה עַל-הַר גְּרִזִים, וְאֶת-הַקְּלָלָה עַל-הַר עֵיבָל.   הֲלֹא-הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה--מוּל, הַגִּלְגָּל, אֵצֶל, אֵלוֹנֵי מֹרֶה.  כִּי אַתֶּם, עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן, לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם; וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ, וִישַׁבְתֶּם-בָּהּ.  וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת, אֵת כָּל-הַחֻקִּים וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם, הַיּוֹם".
[דברים י"א, כ"ט- ל"ב]

הטכניקה: שמן על בד.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 14 באוגוסט 2017

ציורי תנ"ך/ מקור הברכות/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ "והיה עקב תשמעון את המשפטים...."/ ציירה: אהובה קליין(c)
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 25 ביולי 2017

פרשת דברים,מאין,כי לא המדרש העיקר,אלא המעשה?/מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת דברים : מאין, כי לא המדרש העיקר, אלא המעשה?

 מאת: אהובה קליין.

ציורים שלי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ משה נושא דברים לעם/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ משה מצווה לעזוב את המדבר לכוון הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ המרגלים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד] (c)


העלאת תמונות


ציורי תנ"ך/ משה שולח מרגלים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ עגל הזהב/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/  משה שופט את העם/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ המרגלים בנחל אשכול/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ עמוד הענן במדבר/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ עמוד האש במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ בני ישראל נוחלים את  הארץ המובטחת/  ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

 הפרשה פותחת בדבריו של משה אל בני ישראל: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן:  בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל, וְלָבָן וַחֲצֵרֹת--וְדִי זָהָב.  אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב, דֶּרֶךְ הַר-שֵׂעִיר, עַד, קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ.  וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּעַשְׁתֵּי-עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ; דִּבֶּר מֹשֶׁה, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתוֹ, אֲלֵהֶם.  אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ, אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי, אֲשֶׁר יוֹשֵׁב, בְּחֶשְׁבּוֹן--וְאֵת, עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן, אֲשֶׁר-יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת, בְּאֶדְרֶעִי.  בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, בְּאֶרֶץ מוֹאָב, הוֹאִיל מֹשֶׁה, בֵּאֵר אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר.  יְהוָה אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ, בְּחֹרֵב לֵאמֹר:  רַב-לָכֶם שֶׁבֶת, בָּהָר הַזֶּה.  פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם, וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי וְאֶל-כָּל-שְׁכֵנָיו, בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב, וּבְחוֹף הַיָּם--אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן, עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת.  רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם, אֶת-הָאָרֶץ; בֹּאוּ, וּרְשׁוּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם, וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם. [דברים, א, א-ט]

השאלות הן:

א] נאמר: "הוֹאִיל מֹשֶׁה, בֵּאֵר אֶת-הַתּוֹרָה"- למה הכוונה?

ב] "רַב-לָכֶם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה. פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם"-מה המשמעות?

תשובות.

משה מבאר את התורה.

על פי רש"י: משה  פירש את התורה בשבעים לשונות. אין הכוונה ללשונות שאר העמים, כי איזו תועלת יש לעם ישראל מכך ? אלא לשבעים כוונות- כפי שאומרים רבותינו: "שבעים פנים לתורה"

מדובר בכוונות הפנימיות שבתורה חוץ מהכוונה הראשונה והפשוטה.

הרמב"ן שם את הדגש על המילים: "הוֹאִיל מֹשֶׁה,..."  כי משה רצה מרצונו לבאר את התורה ולא על פי ציווי ה'.

אברבנאל סובר: כי ספר דברים - הנקרא גם : "משנה תורה"- נועד לבאר ולהסביר עניינים ולימודים שלגביהם היה ספק במוחותיהם של עם ישראל והיו צריכים הסבר נוסף לכך.

רבינו בחיי מביא  שני הסברים לעניין ביאור התורה:

א] על דרך הפשט, רצה משה לבאר לעם ישראל את  כל המצוות ואת עיקר התורה והכוונה: לעשרת הדיברות ,היות והאבות שמעו את המצוות מפי ה' כעת חוזר משה על כך- מפיו  לבני ישראל וזאת לאחר שהם כבר ידעו את התורה מפי אבותיהם, דברי משה והסבריו - נחשבו בעיניהם כאילו נאמרו מפי עליון.

ב] על דרך הדרש: התורה נדרשת ב-מ"ט פנים טהור ובמ"ט פנים- טמא כמניין מואב כפי שנאמר בשיר השירים:" דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם",- "דודי  צ"ח ואדום" [שיר השירים ה', י']

כלומר כ"ד ספרים הן נדרשים מ"ט לימין ולשמאל, זהו דודי צ"ח ,ואדום וזהו שכתוב :"וכמטמונים תחפשנה", מ"ט מונים מלשון עשרת מונים [בראשית ל"א]

על פי פירוש: "מאור ושמש": השאלה המתבקשת היא: הרי מצוות התורה מתחילות רק בפרשת ואתחנן, בעשרת הדיברות ולפני כן יש רק דברי  תוכחה ולכן היה מתבקש שרק שם יהיה כתוב:" הוֹאִיל מֹשֶׁה, בֵּאֵר אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת" אם כן מדוע נאמר כאן בפרשה על כך?

אלא, שכתוב בספרים הקדושים: אחד מעיקרי העבודה ביהדות היא: לשוב בתשובה, טרם  מתחילים בלימוד תורה, והרבי מלובלין אמר: מי שלומד תורה ללא חזרה בתשובה קודם לכן, עליו נאמר: "ולרשע אמר אלוקים מה לך לספר חוקי"?[תהלים נ-ט"ז] לכן לפני שמשה ביאר את התורה פתח בדברי  מוסר, טרם ביאר את התורה -במטרה לעורר את ישראל לתשובה שלמה.  לפיכך משה  הקדים להם דברי תוכחה על  חטאיהם תחילה.

"רַב-לָכֶם שֶׁבֶת, בָּהָר הַזֶּה.  פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם"

חכמים אמרו: כי לאחר  מתן תורה, היו יכולים בני ישראל לבוא בטענה: כי היו אנוסים לקבל את התורה שהרי נאמר: "כפה עליהם הר כגיגית" ולכן פטורים לקיימה כדין אונס [שבת פ"ח]

אך הרשב"א סובר: מאז שבני ישראל נכנסו לארץ ישראל- בטלה טענה זו, לפי שארץ ישראל ניתנה להם בתנאי  שיקיימו בא את מצוות התורה., כפי   שכתוב:"ויתן להם ארצות גויים ועמל לאומים יירשו בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו" [תהלים  ק"ה, מ"ד, מ"ה]

לכן נאמר : "הוֹאִיל מֹשֶׁה, בֵּאֵר אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת"-  ביקש משה להעמיק בלב העם את התורה ואמר להם: "רַב-לָכֶם שֶׁבֶת.." בטענה שלכם המסתמכת על ההר הזה: "פנו וסעו לכם ובואו הר האמורי" ובארץ ישראל – תתבטל טענתכם!

על פי מאור ושמש: בחורב ציווה ה' את  ישראל: שלא יראו כל מניעה והפרעה כהר שאי אפשר לעבור מעליו, אלא אם כן יתגברו על כל המניעות בעבודת הבורא - כאילו היה זה  חוט השערה.

 רעיון זה  גם מופיע בגמרא:

" לעתיד לבוא מביאו הקב"ה ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ומפני הרשעים, צדיקים נדמה להם כהר גבוה ורשעים נדמה להם כחוט- השערה, הללו בוכין והללו בוכין, צדיקים בוכים ואומרים: היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה, ורשעים בוכין ואומרים: היאך לא יכולנו לכבוש את חוט- השערה הזה" [מסכת סוכה נ"ב]

בעולם הזה צדיקים מתגברים על כל המכשולים בעבודת אלוקים ואפילו אם נתקלים במניעה כגודל הר גבוה בעיניהם הדבר נראה כחוט השערה, מנגד הרשעים נרתעים מכל מניעה שגם אם היא כה קטנה כחוט השערה בעיניהם היא נתפשת כהר גבוה, לכן בעתיד לבוא יקבלו מידה כנגד מידה- הצדיקים יראו: שמה שנראה בעיניהם כחוט השערה הוא באמת גדול כהר ואילו הרשעים יראו שמה שנראה בעיניהם כהר גבוה היה כה זעיר כחוט השערה. [שם]

ה"כלי יקר" מסביר: "רַב-לָכֶם שֶׁבֶת, בָּהָר הַזֶּה.  פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם"-  מילים אלה מביעות תוכחה ראשונה  על שהאנשים שנאו את הארץ והתיישבו בהר דרך קבע, ולא  פנו פניהם אל ארץ הקודש- בה נתחייבו  בקיום  המצוות, והמילים: "רַב-לָכֶם .."   הוא מלשון: "רב לכם בני לוי" [במדבר ט"ז, ז]

הכוונה: המעט הוא המרד והמעל הזה כי רב הוא לכם לשבת על ההר באופן של קביעות עליכם לפנות לארץ ייעודכם- היות  משם נוצר חומר של האדם הראשון כפי שאמר ה' לאברהם: "לך- לך..."

כוונת ה' הייתה   שעם ישראל יממשו את הנאמר בתורה- אותה קיבלו בחורב- ויפנו אל ארץ ישראל- בה יקיימו את המצוות הלכה  למעשה - כי לא המדרש עיקר, אלא  המעשה.

משה טוען שמאז שקיבלו את התורה בחורב- הייתה עמהם רוח אחרת והיו צריכים  לפנות אל מקום שמירת המצוות – ארץ ישראל ,אבל הם מרדו בשנאתם את הארץ ולכן אמר להם: "וַנִּסַּע מֵחֹרֵב, וַנֵּלֶךְ אֵת כָּל-הַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא" [דברים א, י"ט] הכוונה שכל אחד מתוך בני ישראל יפנה פניו אל המדבר ולא אל הארץ, הרי המרגלים אמרו:" נשובה מצרימה.."[דברים, א, כ]

אך לאחר חטא המרגלים שה' יעד להם עונש קשה, בני ישראל חזרו בתשובה שלא בטובתם, ושם  נאמר: "ונפן וניסע"[דברים ב, א]

יש אומרים: שמשה האשים את העם על  שברחו מהר חורב כתינוק הבורח מבית הספר, ועל זה אמר להם:" רַב-לָכֶם שֶׁבֶת, בָּהָר הַזֶּה" כי הימים אשר ישבו בהר לא היו בעיניהם כימים אחדים באהבתם אותם, אלא  כימים רבים של צער וזהו: "רב לכם"

ממשיך ואומר להם משה שהם באו עד הר האמורי ולא משה, כי הם הסיעו את דעתם ומחשבותיהם מכל  מה שהיה בהר חורב, לעומתם משה מחשבותיו משוטטות שם בהר חורב כי מעמד הר סיני הוא לנגד  עיניו תמיד.

רש"י מבהיר את המילים: "רַב-לָכֶם שֶׁבֶת, בָּהָר הַזֶּה" על ידי שני פירושים:

א] כפשוטו: זמן רב ישבו בני ישראל בחורב- שנים עשר חודשים פחות עשרה ימים.

ב] מדרש אגדה: [ספרי] יש לעם ישראל שכר רב שישבו בהר זה תקופה ארוכה, לפי שהספיקו לעשות את המשכן, שולחן והמנורה.

דבר אחר, הנאה רבה הייתה להם לפי שקיבלו על ההר את התורה ומשה מינה עליהם שבעים זקנים, שרי אלפים ושרי מאות ,שרי חמישים ושרי עשרות.

בעל הטורים מסביר: כי מתוך המילים:" יְהוָה אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ, בְּחֹרֵב לֵאמֹר:  רַב-לָכֶם שֶׁבֶת"- כתוב את המילה:" חֹרֵב" בכתיב חסר ללא האות וו ומכאן שאם עם ישראל לא יקיימו את התורה ה' יביא עליהם חרב.[ספרי]

לסיכום לאור האמור לעיל: אנו לומדים: כי משה ביאר את התורה  שהתקבלה בהר סיני לשבעים לשונות- כמו שנהוג לומר: שבעים פנים לתורה.

לגבי חנייתם של עם ישראל באזור הר סיני בו  קיבלו התורה, אומר להם משה    עתה הגיע השעה  לקום ולנוע קדימה אל ארץ הבחירה- על מנת לקיים את התורה- הלכה ולמעשה, כי לא המדרש עיקר, אלא המעשה.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הגיע העת/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הגיע  העת

שיר מאת: אהובה קליין©

משה ניצב על הסלעים

מביט בקהל החולמים

ממגש הכסף נהנים

מה להם נרדמים?



פונה אליהם  בנחרצות

לנוע   קדימה בנחישות

די לשקוע בהר ההלכות

עת  לקיים שליחויות.



לנטוש חיי נדודים

בתוך מדבר וניסים

עתה לפנות ולנסוע

לעבר כנען לנוע.



ארץ מורשת אבות

בה לחיות ולהתרבות

להתגבר על מכשולים

בעזרת  שרביט אלוקים.

הערה: השיר בהשראת פרשת דברים [חומש דברים]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 17 ביולי 2017

פרשת מטות- מסעי,במה ייחודה של מלחמת מדיין?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת מטות מסעי - במה  ייחודה של מלחמת מדיין?

מאת: אהובה קליין .


הציורים שלי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים במדבר/ ציירה:אהובה קליין (c) [שמן על בד


ציורי תנ"ך/ מסע  במדבר/ ציירה: אהובה קליין [שמן על בד](c)




ציורי תנ"ך/ נחלתם של שבטי גד ,ראובן וחצי מנשה בעבר הירדן/ ציירה: אהובה קליין(c)

 [שמן על בד]


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/  בני גד בונים את נחלתם בעבר הירדן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים באילים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ ניתוץ האלילים בארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ פינחס הכהן  במלחמת מדיין/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות


ציורי תנ"ך/ השיבה ממלחמת מדיין/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על  בד.

העלאת תמונות


ציורי תנ"ך/משה קוצף על ראשי הצבא  ישראל בשובם ממדיין/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ המרגלים בנחל אשכול/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ משה מזכיר בדבריו לשבט  גד וראובן את חטא המרגלים/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ משה, אלעזר ואהרון עולים אל הור ההר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

הפרשה פותחת בציווי להילחם במדיין: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  נְקֹם, נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מֵאֵת, הַמִּדְיָנִים; אַחַר, תֵּאָסֵף אֶל-עַמֶּיךָ.  וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם לֵאמֹר, הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא; וְיִהְיוּ, עַל-מִדְיָן, לָתֵת נִקְמַת-יְהוָה, בְּמִדְיָן.  אֶלֶף, לַמַּטֶּה, אֶלֶף, לַמַּטֶּה--לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל, תִּשְׁלְחוּ לַצָּבָא.  וַיִּמָּסְרוּ מֵאַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, אֶלֶף לַמַּטֶּה--שְׁנֵים-עָשָׂר אֶלֶף, חֲלוּצֵי צָבָא. וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה אֶלֶף לַמַּטֶּה, לַצָּבָא:  אֹתָם וְאֶת-פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, לַצָּבָא, וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ וַחֲצֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה, בְּיָדוֹ. וַיִּצְבְּאוּ, עַל-מִדְיָן, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה..."  [במדבר ל"א, א-ז]

שאלות :

א] מי היו אנשי הצבא הנבחרים?

ב] מדוע נבחר פנחס לעמוד בראש הלוחמים?

ג] במה שונה מלחמת מדיין מהמלחמות הקודמות?

תשובות :

אנשי הצבא הנבחרים.

דעת מקרא סובר: כי המדיינים נחשבו לעם של נוודים, לא היה להם צבא גדול במיוחד, כדי שעם ישראל כולו יצא נגדו, אלא אפשר היה להסתפק בחיל חלוץ של המתנדבים. והדבר נלמד גם מהחלק השני של הפסוק:" וְיִהְיוּ, עַל-מִדְיָן",- זהו מונח סתמי ואין בו כלל צליל- המזכיר מלחמה.

גם המילים: "וַיִּצְבְּאוּ, עַל-מִדְיָן" אינו  מונח צבאי טהור.

הרמב"ן אומר:" ויתכן עוד שנאמר: כי משה נצטווה:" צרור את המדיינים ונקום  נקמת בני ישראל" ושלח לשם מועטים להכות בערי הפריזי [שהיו ערים לא מבוצרות] וכל עץ טוב להפיל וכל מעין לסתום...ולא צווה להם דבר רק לנקום כאשר תימצא ידם, וה'  יתברך...נתן מדיין ומלכיהם...בידם" במילים אחרות, מטרת המלחמה הייתה : נקמה במדיין בלבד ולא מעבר לזה.

רבינו בחיי מסביר את המילים: "הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא" ;הכוונה שיחגרו את חלוציהם - חגורותיהם, וכאן משבח את משה, שאף על פי שידע כי מיתתו תלויה במלחמת מדיין והנקמה בהם, הוא לא עיכב אותם בדבר.

ומביא מדרש המספר: כי לעומת משה, יהושע לא נהג כך בזמן שבא להילחם על ל"א המלכים, אמר: שאם הוא יהרוג אותם - מיד ימות בעצמו- כשם שאירע למשה מיד עם הניצחון על המדיינים, לכן התחיל את המלחמה ומיד התעכב, שנאמר: "ימים רבים עשה יהושע את כל המלכים האלה מלחמה"[יהושע י"א]

אמר לו הקב"ה: היות וכך נהג, לכן ה' מקצר לו את חייו וראוי היה לחיות ק"כ שנה כמשה רבינו ולא חי כי אם ק"י שנה , כנאמר: "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום"[ משלי י"ט]

בנוגע למילים: "וַיִּמָּסְרוּ מֵאַלְפֵי יִשְׂרָאֵל" מביא רבינו בחיי את דברי רז"ל שנמסרו על כורחם, הם לא מיהרו להילחם במדיינים  מפני שחיבבו את משה וידעו שפטירתו מן העולם תהיה מיד עם הצלחת הנקמה במדיינים.

"הכתב והקבלה" מסביר: כי מהמילים:" מֵאַלְפֵי יִשְׂרָאֵל"- ניתן ללמוד כי הלוחמים היו אנשים חשובים וצדיקים כפי שמציין גם רש"י:

כל הלוחמים זכו לחזור בשלום מן המלחמה במדיינים ואיש מהם לא  נהרג בקרב, כפי שכתוב: "וְלֹא-נִפְקַד מִמֶּנּוּ, אִישׁ". 

הרמב"ן מציין: למלחמה נגד מדיין, שלח משה רק אנשים נבחרים: "משה לא שלח את כל עם - הצבא [כפי שנהג במלחמות נגד סיחון ועוג מלך הבשן] ואף על פי שהמדיינים היו עם רב והערים בצורות גדולות מאד והטעם: כי הנכשלים בבנות מואב היו רבים ואינם ראויים לנקמת ה' ,על כן בחרו למלחמה זו באנשים צדיקים וידועים לשבטיהם"[מוכרים היו לשבטיהם כאנשים רבי מעלה שלא דבק בהם שום רבב]

 בחירתו של פנחס.

רש"י מסביר: משה שלח דווקא את פנחס בראש הלוחמים ולא את אלעזר  אביו.

א] פנחס התחיל במצווה והרג את המדיינית, לכן  נצטווה לסיים!

ב] פנחס היה כהן משוח מלחמה.

ג] הוא בא לנקום את נקמת אבי אביו יוסף, שהמדיינים מכרוהו.

ומניין שהייתה אמו של פנחס שייכת ליוסף?

התשובה: לפי שנאמר [ שמות  ו, כ"ה] :" וְאֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן לָקַח-לוֹ מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל, לוֹ לְאִשָּׁה, וַתֵּלֶד לוֹ, אֶת-פִּנְחָס"

כלומר-מבנות פוטיאל, מזרע יתרו שפיטם עגלים  לעבודה זרה, ומזרע יוסף שפטפט ביצרו, במילים אחרות, פנחס זה  שאבותיו מסרו נפשם נגד גילוי עריות, ומנגד אבותיו מצד שני היו עובדי עבודה זרה, הוא שנבחר לנקום במדיינים  לפי שהם הכשילו את ישראל בשתי עבירות אלו.

 נקמתו של פנחס הייתה כפולה:

א] "נקמת ה' " על שתי עבירות הנ"ל.

ב] נקמת בני ישראל על  שהמדיינים מכרו את יוסף.

בעל הטורים מבהיר: כי משה לא שלח את הנשיאים למלחמה כדי שלא יתביישו לפי שלשבט שמעון - נהרג נשיאם ומאז לא העמידו תחתיו נשיא אחר.

רבינו בחיי מסביר: פנחס נבחר- לפי ששקול כנגד כולם .

ומדוע לא נישלח משה למלחמה זו? התשובה: משה נתגדל במדיין, ישב על הבאר ולא הלך - לפי שנהוג להגיד: בור ששתית מתוכו מים אל תזרוק בו אבן.

שואל רבינו בחיי: מדוע לקח עמו פנחס את כלי הקודש למלחמה- שזה כלל את הארון ואת הציץ? על כך ענו במדרש: מלכי מדיין היו עושים כשפים עם בלעם והיו פורחים באוויר בראותם את המלחמה הזאת, לכן אמר משה ללוחמיו: אם תיראו אותם עושים כשפים תראו להם את הציץ שעל ראשו של הכהן- והתוצאה תהיה מדהימה, הם יפלו בארץ. ולכן כתוב: "ואת מלכי מדיין הרגו על חלליהם, שנפלו מן האוויר על חללי מדיין והרגום, וכתוב בספר יהושע [פרק י"ג]: "ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בני ישראל בחרב על חלליהם"

את החצוצרות לקחו איתם, כי כך היו נוהגים ,בני ישראל, בזמן מלחמה. וגם כאשר היו מתכנסים- היו עושים זאת באמצעות החצוצרות.

 ייחודה של מלחמת מדיין.

 הרש"ר- הרב שמשון רפאל הירש מסביר:  לא ראינו במלחמות הקודמות של ישראל נגד סיחון, עוג מלך הבשן והאמורי- שהיה שם כהן עם ארון הקודש והחצוצרות. מסתבר: כי מלחמות אלה- היו מלחמות כיבוש-או לשם הגנה עצמית, במילים אחרות, המטרות היו חומריות. אך בניגוד למלחמות ההן, מלחמת מדיין הייתה בעלת מטרה מוסרית ורוחנית- מטרות נעלות ביותר.

לכן במלחמה מסוג זה, מן הראוי שהכהן וכלי הקודש יהיו נוכחים- במטרה לקרוא לעזרת אלוקים.

על פי הנאמר במסכת סוטה [מ"ג]- כלי הקודש- כללו את הארון והלוחות שבו. וזאת כיוון שהם הלכו להילחם למען התורה ומצוותיה, מטרתם הנעלה הייתה: שהתורה ומצוותיה יוכלו  לשכון לבטח  בקרב העם.

הכהן המשמש סמל לתורה והמקדש ומסירות נפש בעבודת ה' ,דאג למסירות העם למען התורה - באמצעות החצוצרות היה קורא לאומה לשמוע את התורה ומצוותיה. החצוצרות לא נועדו רק לתקופת היותם של בני ישראל במדבר, אלא  יש להם משמעות לדורות הבאים.

האויב האמיתי של ישראל אינו דווקא זה שמבקש את אובדנו הגופני, אלא זה הזומם להשמידו מבחינה מוסרית ורוחנית.

היות ועם ישראל הוא העם הנבחר שקיבל עליו את התורה, מכאן שכל פגם בשלמותו המוסרית מנתק את הקשר הקיים בינו לאלוקים- וזוהי המלחמה המיוחדת –במטרה לנקום במדיין על כך  שרצה להשמיד את ישראל מבחינה רוחנית. והיות שמדיין שאף להשחית עמים אחרים עשה את הפשע  הבין לאומי החמור ביותר- והתוצאה: שהפסיד את זכות קיומו כאומה בתוך האומות לפני ה'.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי מלחמת מדיין הייתה ייחודית בכך- שנועדה לנקום במדיינים מעצם רצונם להשמיד את ישראל מבחינה מוסרית ורוחנית ולכן  השתתף בה גם הכהן וכלי הקודש- המסמלים את ייחודה של ישראל- כעם נבחר ה' וכאן התכלית הנעלה הייתה להציל ולטהר את ישראל למען ימשיך לדבוק בתורה ומצוותיה לדורות.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר