‏הצגת רשומות עם תוויות אהובה קליין. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אהובה קליין. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 10 באפריל 2024

פרשת תזריע -ההפטרה והקשר האקטואלי / מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת תזריע  -ההפטרה והקשר האקטואלי.

 מאמר מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:



ציורי  תנ"ך/ היולדת בספירת ימי טהרתה/ ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/ היולדת מביאה את קורבנותיה אל הכהן/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ היולדת וקורבנותיה לפני הכהן/ ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/ היולדת מביאה קורבן ומגישה לכהן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד(c)




ציורי תנ"ך/ טקס ברית מילה/ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ טקס ברית מילה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ הכהן בודק את הנגע/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ הכהן מאבחן נגע בבגד/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]






ציורי תנ"ך/ הכהן שורף את הבגד/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ כיבוס הבגד הנגוע במים/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ עונשו של המצורע: "בדד ישב מחוץ למחנה"/ציירה: אהובה קליין (c) 



ציורי תנ"ך/הכהן ניגש אל  הצרוע מחוץ למחנות/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/  אשת נעמן והשבויה הישראלית הקטנה/ ציירה: אהובה קליין (c)
[ציור מתוך ההפטרה בספר מלכים-ב.ד'-ה']





ציורי תנ"ך/ מרים המצורעת יושבת בדד מחוץ למחנה/ ציירה: אהובה קליין (c)

מעניין לציין כי בעוד שבפרשה הקודמת - פרשת שמיני -  התורה מביאה רשימה שלמה של בעלי חיים טהורים המותרים לאכילה - ומנגד  ישנה רשימה ארוכה של בהמות  ושרצים שהם טמאים - ולכן אסורים באכילה.

הרי בפרשתנו ישנו הסבר בעיקר בנושא טומאת האדם,

כגון: טומאת היולדת וטומאת האדם כתוצאה מנגעים הבאים עליהם.

חז"ל  מוצאים קשר בין שתי הפרשיות האלה והם נותנים לכך הסבר.

על פי דברי חז"ל: כשם שיצירתו של אדם באה אחרי כל הבהמות , החיות והעופות.. בתיאור מעשה הבריאה בחומש בראשית - כך גם תורתו של האדם באה אחרי תורת בהמה, חיה ועוף [ויקרא רבה, י"ד]

נאמר בפרשה:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר: "אָדָם, כִּי-יִהְיֶה בְעוֹר-בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ-סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת, וְהָיָה בְעוֹר-בְּשָׂרוֹ, לְנֶגַע צָרָעַת--וְהוּבָא אֶל-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, אוֹ אֶל-אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים". [ויקרא י"ג, א'-ג']

ההפטרה  השבת היא: בספר מלכים –ב, פרק ד'-ה ]

להלן קטע מההפטרה:

"וְאִישׁ בָּא מִבַּעַל שָׁלִשָׁה, וַיָּבֵא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים לֶחֶם בִּכּוּרִים עֶשְׂרִים-לֶחֶם שְׂעֹרִים, וְכַרְמֶל, בְּצִקְלֹנוֹ;........

וְנַעֲמָן שַׂר-צְבָא מֶלֶךְ-אֲרָם הָיָה אִישׁ גָּדוֹל לִפְנֵי אֲדֹנָיו, וּנְשֻׂא פָנִים--כִּי-בוֹ נָתַן-יְהוָה תְּשׁוּעָה, לַאֲרָם; וְהָאִישׁ, הָיָה גִּבּוֹר חַיִל--מְצֹרָע.  וַאֲרָם יָצְאוּ גְדוּדִים, וַיִּשְׁבּוּ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נַעֲרָה קְטַנָּה; וַתְּהִי, לִפְנֵי אֵשֶׁת נַעֲמָן.  וַתֹּאמֶר, אֶל-גְּבִרְתָּהּ, אַחֲלֵי אֲדֹנִי, לִפְנֵי הַנָּבִיא אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן; אָז יֶאֱסֹף אֹתוֹ, מִצָּרַעְתּוֹ. .......וַיְהִי כִּקְרֹא מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַסֵּפֶר וַיִּקְרַע בְּגָדָיו, וַיֹּאמֶר הַאֱלֹהִים אָנִי לְהָמִית וּלְהַחֲיוֹת, כִּי-זֶה שֹׁלֵחַ אֵלַי, לֶאֱסֹף אִישׁ מִצָּרַעְתּוֹ:  כִּי אַךְ-דְּעוּ-נָא וּרְאוּ, כִּי-מִתְאַנֶּה הוּא לִי.  וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֱלִישָׁע אִישׁ-הָאֱלֹהִים, כִּי-קָרַע מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל אֶת-בְּגָדָיו, וַיִּשְׁלַח אֶל-הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר, לָמָּה קָרַעְתָּ בְּגָדֶיךָ; יָבֹא-נָא אֵלַי--וְיֵדַע, כִּי יֵשׁ נָבִיא בְּיִשְׂרָאֵל.....

וַיֵּרֶד, וַיִּטְבֹּל בַּיַּרְדֵּן שֶׁבַע פְּעָמִים, כִּדְבַר, אִישׁ הָאֱלֹהִים; וַיָּשָׁב בְּשָׂרוֹ, כִּבְשַׂר נַעַר קָטֹן--וַיִּטְהָר...."

השאלות הן:

א] מה  הטעם  להופעת הנגעים בגוף האדם?

ב] גילוי הקשר בן הפרשה להפטרה ולאקטואליות בימינו ?

תשובות:

הטעם להופעת הנגעים בגוף האדם.

רבי ישראל סלנטר מסביר: בפרשת שמיני התורה מונה סוגי בהמות ועופות שמותרים באכילה וכאלה שאסור לאוכלם ,ומיד אחרי זה באה פרשת נגעים הבאים על האדם וזהו לפי חז"ל: "כל המספר  לשון הרע - נגעים באים עליו" [ערכין ט"ו, ב']

הרי  בני אדם יותר נזהרים שלא לאכול נבלות וטרפות מאשר "לאכול" אדם חי על ידי  דיבור לשון הרע ולכן נסמכו שתי הפרשיות – היינו -  פרשת שמיני ופרשתנו וזאת: כדי להזהיר כי  אכילת אדם הוא לא פחות גרוע מאשר לאכול תולעת .

ה"נתיבות  שלום" מבאר: עניין הנגעים אינו חולי גשמי ,הכהן לא היה מגיש טיפול רפואי לאיש אשר בו הנגע ,אלא כמגיש עזרה על ידי  ספר התורה - שמעוררים את היהודי מן השמים מהטעם שנכשל בחטאים.

הכהן היה בודק את הנגע והיה מבחין שהנגע שקוע עמוק  אחרי העור החיצוני כלפי פנים גופו של הנבדק ,לכהן הייתה חכמה אלוקית והיה מסוגל להבחין אם הפצע הוא רק משהו גשמי, כמחלת עור – או משהו עמוק בבשרו של האיש וזה מורה על תוצאה של קלקול רוחני.

במצב זה תפקידו של הכהן היה: ללמד את האיש הנגוע דעת לשוב לאחר שנכשל.

ה"נתיבות שלום" מביא עוד הסבר מעניין על המילים:

"אָדָם, כִּי-יִהְיֶה בְעוֹר-בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ-סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת..":

וְהָיָה בְעוֹר-בְּשָׂרוֹ, לְנֶגַע צָרָעַת—"

האדם - הוא נמצא בדרגה  עליונה ואם יהיה בעור גופו: שאת, ספחת ,או בהרת - והפך בעורו לנגע צרעת - נאמר [במסכת ערכין ט"ז] שהנגעים באים על הגיאות [גאווה] שנכשל בה:

שְׂאֵת -זו לשון  רוממות - שהעניקו לו מהשמים רוממות והתעלות - ומטעם זה הוא נפל  במידת הגאווה, או ספחת- הכוונה- שנתנו לו דבר הנספח לגוף - שאינו בעצם האדם - כמו עניין העשירות וכו'. או  בהרת - שנתנו לו הארה ובהירות- כל התוספות האלה הם מקור העונג והעניקו לו מתנות אלה  מהשמים במטרה  לעבוד דרכם –את אלוקים, והוא פגם בכל מה שקיבל מהקב"ה. הוא הפך את הנתינה של הענ"ג-  לנג"ע- והפך בעור בשרו לנגע. מהשמים העניקו לו מתנה, רוממות והארה ומתנות גשמיות ואילו הוא הפך זאת   לנגע- אצל האדם- הרי זה נחשב לפגם חיצוני ולא נפגם ממש במהותו- ולא למשהו פנימי.

הקשר  לנגע הצרעת שהיה לנעמן  שר הצבא [בהפטרה]

נעמן -שר צבאו של מלך ארם,

הוא היה  אדם חשוב- נשוא פנים ואהוב על כולם - כי הוא הרג  בקשתו את אחאב- מלך ישראל. נעמן נחשב לגיבור חיל- ועם כל זה- היה נגוע בצרעת- צרעת זו - לא נבעה מתוך חולשת הגוף, אלא מחמת עונש – מהטעם שבפקודתו חייליו  שבו  נערה קטנה,  כשהוא השתתף במלחמה –נגד ישראל לקחו אותה בשבי – והיא שימשה כמשרתת את אשת נעמן, וכך נדבק בצרעת.

אותה נערה  הציעה לאשתו פתרון  : שייגש נעמן אל הנביא  אלישע-אשר יושב בשומרון.- והוא יוכל לעזור לו - לפי שצרעת זו באה כעונש לכן לא תתרפא על ידי רופאים - אלא על ידי תפילה לה' !

ואם ייגש לנביא ויבקש שיתפלל בעדו - הוא  עתיד להתרפא מצרעתו, אך נעמן היה סבור שהצרעת בה חלה - נבעה מתוך כעס מצד הנביא כלפיו.  כנראה מחמת שנעמן הרג את אחאב מלך ישראל.

לכן הלך נעמן אל מלך ארם וסיפר לו על הצעת הנערה- אך מלך ארם הציע לו לקחת ספר כדי לפייס את מלך ישראל- ובנוסף לכך- זהב וכסף  ועשר חליפות בגדים - כדי לפייס את המלך שיצווה על הנביא אלישע לרפאות אותו כדי שלא יהיה מבודד מהחברה [כדברי רש"י]

כאשר קרא המלך את הספר - מיד קרע את בגדיו ושאל: וכי אני גרמתי לנעמן  שיצטרע? אין זה, אלא כנראה מלך ארם מנסה למצוא סיבה להילחם נגדי - השמועה הזו הגיעה  -לאלישע הנביא ,הוא שלח שליח אל המלך וציווה שישלח את נעמן אליו –כדי שידע כי יש נביא בישראל ואכן הוא הגיע אליו עם סוסו ורכבו.

אלישע  שלח אליו שליח ופקד עליו לטבול במי הירדן שבע פעמים. תגובת נעמן: הייתה- כעס על הנביא: כי לא הבין מדוע הנביא לא יצא אליו מיד לרפואתו, אלא שלח אליו שליח- וגם קצף  על אלישע על עצם העצה לטבול במי הירדן- דבר שאינו מועיל?. בסוף בהצעת עבדיו טבל  נעמן בירדן ובא אל הנביא עם כל מחנהו ואמר שהוא מעתה יודע שיש אלוקים בישראל ורצה להעניק מתנה לאלישע - אך הוא סירב לקבלו.

בהפטרה – ניכר קשר ברור לנושא הצרעת שהצטרע בו נעמן לבין הנושא המדובר בפרשה.

החוט המקשר בין הפרשה וההפטרה- לאקטואליה  בחיינו. 

בימים אלה ממש- כאשר מתנהלת  מלחמת קיום לעם ישראל- אנחנו מבחינים בקבוצת אנשים מתוכנו - היוצאים להפגנות ומפריעים לאחיהם לחיות את חייהם בשלווה - דבר הנובע מתוך, גאווה, שנאה ומחלוקות- הגורמים  להקשחת עמדות האויב ומעוררים את כעס ה'.

גם עניין הנערה השבויה מזכיר לנו את השבויים שלנו כיום – הנמצאים בתנאים מחפירים בשבי האויב ואיש אינו יודע את גורלם.

לסיכום, לאור האמור לעיל-  נראה לנגד עיננו את דברי שלמה מלכנו: "שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ". [משלי כ"א, כ"ג]

"מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן וְאֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ" [משלי  י"ח, כ"א]





*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 13 במרץ 2024

פרשת פקודי- מהו הסוד הנצחי של המשכן?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 פרשת פקודי-מהו הסוד הנצחי  של המשכן?

מאמר מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה :



ציורי תנ"ך/ 
בצלאל בן אורי ואהליאב מביטים אל המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ הענן מלווה את ישראל  גם במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ בעת עליית הענן מעל המשכן בני ישראל ממשיכים במסעותיהם/ 

ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ משה אינו יכול להיכנס למשכן מחמת הענן/ ציירה: אהובה קליין(c)





ציורי תנ"ך/ משה מקדש את המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/  בצלאל ואהליאב אומני המשכן/ ציירה: אהובה קליין(c

ציורי תנ"ך/ אומני המשכן מקימים את  המשכן / ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ אומני המשכן - בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך/ אומני המשכן.(c)



ציורי תנ"ך/ שולחן לחם הפנים במשכן/ ציירה: אהובה קליין (Cׁ)


ציורי תנ"ך/ ארון העדות והכרובים/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ מנורת הזהב במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ מזבח הנחושת/ ציירה: אהובה קליין (c)  [שמן על בד]



 ציורי תנ"ך/ משה מלביש את הכוהנים  בבגדי כהונה/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ משה חובש את הציץ לראשו של אהרון/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ הכהן הגדול ומעילו/  ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ הכהן וחושן המשפט/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ הכהן בדרך לקודש הקודשים/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך רחיצת הרגלים טרם הכניסה למקדש/ 

ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ שלמה המלך מברך את  קהל ישראל ליד המקדש/ ציירה: אהובה קליין (c) [מתוך ההפטרה- [מלכים - א,  ח', י"ד]


ציורי תנ"ך/ אומני המשכן והמשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)



פרשה  זו מסיימת את מלאכת המשכן ואומני המשכן שוב מוזכרים  כפי שכתוב:

"אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת, אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל-פִּי מֹשֶׁה:  עֲבֹדַת, הַלְוִיִּם, בְּיַד אִיתָמָר, בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן.  וּבְצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה, עָשָׂה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה.  וְאִתּוֹ, אָהֳלִיאָב בֶּן -אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה-דָן--חָרָשׁ וְחֹשֵׁב; וְרֹקֵם, בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן, וּבְתוֹלַעַת הַשָּׁנִי, וּבַשֵּׁשׁ..." [ל"ח,  כ"א- כ"ד]

השאלות הן:

א] מה מאפיין את שני האומנים - בצלאל בן אורי ואהליאב ?

ב] מהו הסוד הנצחי של המשכן?

תשובות.

שני האומנים: בצלאל בן אורי ואהליאב.

מעניין ללמוד את גישתה  החיובית  של  התורה כלפי האומנות - שהיא פרי כישרון אלוקי כפי – תיאור המעלות והסגולות להם זכה בצלאל. בצלאל התעלה באמצעות רוח אלוקים שה' מילא אותו למען שליחותו והייעוד שלו.

חז"ל סוברים: [במסכת  סנהדרין ]: בצלאל היה בסך הכול בן שלוש עשרה - לכן  ניתן להסיק : כי בגיל כה צעיר הוא לא השיג כישרונות איכותיים אלה בכוחות עצמו , אלא זו הייתה מתנת שמים מבטן ומלידה. אך יש גם התמהים על גיל כה צעיר של בצלאל - בעודו ברמה כה גבוהה?

אולם, עצם העניין שאדם נועד למשימה  כה עילאית  למען מלאכת המשכן מוכיחה: כי כישרונות וסגולות אלה הם מתנת אלוקים.

לבצלאל הייתה סגולה מיוחדת: ל"הורות" וללמד את הידע

שברשותו לאחרים.

מעניין לציין - כי אצל בצלאל - התורה מפרטת שושלת של שלושה דורות: וּבְצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר,

לעומתו, אצל אהליאב- רק שני דורות: "אָהֳלִיאָב בֶּן- אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה-דָן"

על פי הרמב"ן: אצל בצלאל נראה שכישרונו  כבר היה בטרם נולד , היינו - בבחינת:
"בְּטֶרֶם  אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם הִקְדַּשְׁתִּיךָ" [ירמיהו א', ה] מלבד הידיעות הנעלות של סודות היצירה - בצלאל מוכשר גם בידיעות טבעיות שהן פלא בנסיבות בהן חיה אז האומה: "ישראל במצרים פריכים [עבדו עבודת פרך] בעבודה חומר ולבנים, לא למדו מלאכת זהב, כסף וחרושת אבנים טובות , לא ראו אותם כלל, והנה פלא הוא שיימצא בהם אדם גדול בכסף, בזהב, בחרושת, אבן ועץ, וחושב, ורוקם ואורג, כי אף  בלומדים לפני חכמים - לא ימצא בקי בכול האומנויות כולן, בבוא ידיהם תמיד בטיט ורפש. ולא יוכלו  לעשות בהם אומנות דקה ויפה". במילים אחרות - זו אומנות קדושה ומופלאה משהו נסי ממש.

אברבנאל סובר: כי משה לא ידע במי לבחור? האם בבצלאל. או באהליאב? היות והיו רבים שהתנדבו למלאכת המשכן והיו גם דעות מחולקות בעם. היו שכעסו על משה שהוא בוחר   בבני משפחתו לכל תפקיד מרכזי ומוסר את כסף המשכן לנכד אחותו מרים. כדי למנוע את כל הבלבול - באה הוראתו של הקב"ה בקריאת שמו של בצלאל - על שם אביו וזקנו. בפירוט סגולותיו הייחודיות להכריז שהוא נבחר מאת ה'!

על פי חז"ל במדרש רבה - בחירה בבצלאל נבעה ממסירות הנפש שהיה לחור - סבו של בצלאל, בעת חטא העגל, התורה מפרטת את ייחוסו עד הסבא כדי להבליט את מידת מסירות הנפש בשורשו.

רבי פנחס הורוביץ, בעל  ה"הפלא"ה [בספרו "פנים יפות"] על בצלאל  מסופר: שהוא עשה את הארון, אך לא מצאנו במפורש את  הדבר שעשה  אהליאב שעבד  אתו יחדיו, אלא הושיבו משום ההלכה שקבעו חכמים: ש"אין עושין  שררות [שלטון] בענייני כספים  של הציבור פחות משניים" [מסכת בבא בתרא ח', ע"ב]

הסוד הנצחי של המשכן.

שני בתי מקדש - ראשון ושני  נחרבו על ידי האויב ונשרפו, לעומת זאת המשכן לא נפל בידי האויב - לאורך כל הדרך במדבר. המשכן היה  איתם בזמן חנייתם של בני ישראל, המשכן הוקם שם במקום חנייתם, וכשנסעו משם, המשכן היה מפורק והיה מתלווה אליהם לכל מקום ומקום.

בגמרא נאמר: [מסכת זבחים ס"א, ע"ב] : "ונסע אוהל מועד"-"אף על פי שנסע , אוהל  מועד הוא"

ההבדל בין המקדש למשכן הוא: מי שחפץ היה להגיע לבית המקדש - כדי לזכות בהשראת השכינה - היה צריך לעלות  ולראות במקום המקדש, מנגד  השראת השכינה היא היכן שיש לנו נוכחות. לכן נאמר: "וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם"

ה' חפץ לשכון בתוך כל יהודי.

אם כן, נשאלת השאלה: מה סוד קיום המשכן?

על פי ספורנו - סוד נצחיותו של המשכן: נובע מתוך עוצמת שלושת המעלות המופיעות בפסוק הראשון בפרשה זו:"

"מִשְׁכַּן הָעֵדֻת" היו בו לוחות העדות - המשכן היה משכנה של התורה הקדושה.

לכאורה מה משמעות השם: "מִשְׁכַּן הָעֵדֻת" הרי במשכן היו סוגים שונים של כלים: מזבח  החיצון וגם מזבח הזהב- מנורה ושולחן, הכיור ..וכלים נוספים.

ההסבר: בדרך משל: כמו  שהארמון נקרא בשם: "ארמון המלך": כי המלך הוא חשוב ביותר לעומת  השרים והמשרתים בארמון.

חשיבות הארמון אינה נמדדת על פי כמות הדברים שבארמון אלא על פי איכות העניין . כי  המלך הוא העיקר בארמונו.

הנמשל: כך הוא המשכן. עיקר חשיבותו היא התורה השוכנת בו. והכל סובב סביב התורה - ולכן נקרא  בשם: "מִשְׁכַּן הָעֵדֻת" - מעיד מה הם הגורמים שבעבורם הוא נצחי? ולא יכול ליפול בידי אויבים דוגמת שני בתי המקדש שנחרבו:

א] שהיה נקרא משכן העדות - לפי שהיו בו לוחות העדות

ב] "אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל-פִּי מֹשֶׁה": 

ג] שהייתה עבודת הלוויים ביד איתמר- וכך משמרת כל חלקי המשכן בידי איתמר.

ד] שהיו ראשי אומני המשכן - מיוחסים וצדיקים שבדור.

לכן שרתה שכינה במעשה ידיהם ולא נפל המשכן בידי אויבים.

עוד נאמר: "וְעָשִׂיתָ אֶת-הַקְּרָשִׁים, לַמִּשְׁכָּן, עֲצֵי שִׁטִּים, עֹומְדִים".[שמות כ"ו ט"ו] "שעומדים לעולם ולעולמי עולמים[דברי חז"ל]

אבל מקדש שלמה שהיו עושי המלאכה מצור - מאומות העולם למרות ששכנה בו שכינה ,חלקים ממנו נחלשו והיה צריך לחזק את בדק הבית ובסוף נחרב. ואילו בית שני שלא היו בו כלל מהתנאים שבבית ראשון - הוא נבנה על ידי  צידונים....גם נחרב.

התורה היא יסוד הבריאה:, התורה אומרת: אני הייתי כלי אומנות של הקב"ה [בראשית רבה א', א] התורה היא התכנית לבריאת העולם. ה' התבונן בתורה וכך ברא את העולם.

לכן המסקנה : כי דווקא בימינו - כאשר לא קיים מקדש וגם לא משכן, עם ישראל חייב להתחבר לתורה הקדושה - וזאת כדי שיקויים בנו: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם".

לסיכום, לאור האמור לעיל: - על סמך  כל הפירוט של הקמת המשכן, נדיבות הלב של התורמים גדולתם וכישרונם של האומנים - התורה מעבירה לנו מסר  חשוב להיות מחוברים לתורה הקדושה – לקיים הלכה למעשה את הציוויים והחוקים לאורך כל חיינו: זאת כדי שאלוקים יגן עלינו מפני כל האויבים הקמים עלינו  - חלילה לכלותינו -  תמיד ובפרט היום בזמן מלחמה וכמה חשובים דברי ה':

"וְהִתְהַלַּכְתִּי֙ בְּת֣וֹכְכֶ֔ם וְהָיִ֥יתִי לָכֶ֖ם לֵֽאלֹהִ֑ים וְאַתֶּ֖ם תִּהְיוּ לִ֥י לְעָֽם"׃ [ויקרא כ"ו, י"ב]






*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר