יום רביעי, 13 במרץ 2024

פרשת פקודי- מהו הסוד הנצחי של המשכן?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 פרשת פקודי-מהו הסוד הנצחי  של המשכן?

מאמר מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה :



ציורי תנ"ך/ 
בצלאל בן אורי ואהליאב מביטים אל המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ הענן מלווה את ישראל  גם במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ בעת עליית הענן מעל המשכן בני ישראל ממשיכים במסעותיהם/ 

ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ משה אינו יכול להיכנס למשכן מחמת הענן/ ציירה: אהובה קליין(c)





ציורי תנ"ך/ משה מקדש את המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/  בצלאל ואהליאב אומני המשכן/ ציירה: אהובה קליין(c

ציורי תנ"ך/ אומני המשכן מקימים את  המשכן / ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ אומני המשכן - בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך/ אומני המשכן.(c)



ציורי תנ"ך/ שולחן לחם הפנים במשכן/ ציירה: אהובה קליין (Cׁ)


ציורי תנ"ך/ ארון העדות והכרובים/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ מנורת הזהב במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ מזבח הנחושת/ ציירה: אהובה קליין (c)  [שמן על בד]



 ציורי תנ"ך/ משה מלביש את הכוהנים  בבגדי כהונה/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ משה חובש את הציץ לראשו של אהרון/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ הכהן הגדול ומעילו/  ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ הכהן וחושן המשפט/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ הכהן בדרך לקודש הקודשים/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך רחיצת הרגלים טרם הכניסה למקדש/ 

ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ שלמה המלך מברך את  קהל ישראל ליד המקדש/ ציירה: אהובה קליין (c) [מתוך ההפטרה- [מלכים - א,  ח', י"ד]


ציורי תנ"ך/ אומני המשכן והמשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)



פרשה  זו מסיימת את מלאכת המשכן ואומני המשכן שוב מוזכרים  כפי שכתוב:

"אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת, אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל-פִּי מֹשֶׁה:  עֲבֹדַת, הַלְוִיִּם, בְּיַד אִיתָמָר, בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן.  וּבְצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה, עָשָׂה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה.  וְאִתּוֹ, אָהֳלִיאָב בֶּן -אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה-דָן--חָרָשׁ וְחֹשֵׁב; וְרֹקֵם, בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן, וּבְתוֹלַעַת הַשָּׁנִי, וּבַשֵּׁשׁ..." [ל"ח,  כ"א- כ"ד]

השאלות הן:

א] מה מאפיין את שני האומנים - בצלאל בן אורי ואהליאב ?

ב] מהו הסוד הנצחי של המשכן?

תשובות.

שני האומנים: בצלאל בן אורי ואהליאב.

מעניין ללמוד את גישתה  החיובית  של  התורה כלפי האומנות - שהיא פרי כישרון אלוקי כפי – תיאור המעלות והסגולות להם זכה בצלאל. בצלאל התעלה באמצעות רוח אלוקים שה' מילא אותו למען שליחותו והייעוד שלו.

חז"ל סוברים: [במסכת  סנהדרין ]: בצלאל היה בסך הכול בן שלוש עשרה - לכן  ניתן להסיק : כי בגיל כה צעיר הוא לא השיג כישרונות איכותיים אלה בכוחות עצמו , אלא זו הייתה מתנת שמים מבטן ומלידה. אך יש גם התמהים על גיל כה צעיר של בצלאל - בעודו ברמה כה גבוהה?

אולם, עצם העניין שאדם נועד למשימה  כה עילאית  למען מלאכת המשכן מוכיחה: כי כישרונות וסגולות אלה הם מתנת אלוקים.

לבצלאל הייתה סגולה מיוחדת: ל"הורות" וללמד את הידע

שברשותו לאחרים.

מעניין לציין - כי אצל בצלאל - התורה מפרטת שושלת של שלושה דורות: וּבְצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר,

לעומתו, אצל אהליאב- רק שני דורות: "אָהֳלִיאָב בֶּן- אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה-דָן"

על פי הרמב"ן: אצל בצלאל נראה שכישרונו  כבר היה בטרם נולד , היינו - בבחינת:
"בְּטֶרֶם  אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם הִקְדַּשְׁתִּיךָ" [ירמיהו א', ה] מלבד הידיעות הנעלות של סודות היצירה - בצלאל מוכשר גם בידיעות טבעיות שהן פלא בנסיבות בהן חיה אז האומה: "ישראל במצרים פריכים [עבדו עבודת פרך] בעבודה חומר ולבנים, לא למדו מלאכת זהב, כסף וחרושת אבנים טובות , לא ראו אותם כלל, והנה פלא הוא שיימצא בהם אדם גדול בכסף, בזהב, בחרושת, אבן ועץ, וחושב, ורוקם ואורג, כי אף  בלומדים לפני חכמים - לא ימצא בקי בכול האומנויות כולן, בבוא ידיהם תמיד בטיט ורפש. ולא יוכלו  לעשות בהם אומנות דקה ויפה". במילים אחרות - זו אומנות קדושה ומופלאה משהו נסי ממש.

אברבנאל סובר: כי משה לא ידע במי לבחור? האם בבצלאל. או באהליאב? היות והיו רבים שהתנדבו למלאכת המשכן והיו גם דעות מחולקות בעם. היו שכעסו על משה שהוא בוחר   בבני משפחתו לכל תפקיד מרכזי ומוסר את כסף המשכן לנכד אחותו מרים. כדי למנוע את כל הבלבול - באה הוראתו של הקב"ה בקריאת שמו של בצלאל - על שם אביו וזקנו. בפירוט סגולותיו הייחודיות להכריז שהוא נבחר מאת ה'!

על פי חז"ל במדרש רבה - בחירה בבצלאל נבעה ממסירות הנפש שהיה לחור - סבו של בצלאל, בעת חטא העגל, התורה מפרטת את ייחוסו עד הסבא כדי להבליט את מידת מסירות הנפש בשורשו.

רבי פנחס הורוביץ, בעל  ה"הפלא"ה [בספרו "פנים יפות"] על בצלאל  מסופר: שהוא עשה את הארון, אך לא מצאנו במפורש את  הדבר שעשה  אהליאב שעבד  אתו יחדיו, אלא הושיבו משום ההלכה שקבעו חכמים: ש"אין עושין  שררות [שלטון] בענייני כספים  של הציבור פחות משניים" [מסכת בבא בתרא ח', ע"ב]

הסוד הנצחי של המשכן.

שני בתי מקדש - ראשון ושני  נחרבו על ידי האויב ונשרפו, לעומת זאת המשכן לא נפל בידי האויב - לאורך כל הדרך במדבר. המשכן היה  איתם בזמן חנייתם של בני ישראל, המשכן הוקם שם במקום חנייתם, וכשנסעו משם, המשכן היה מפורק והיה מתלווה אליהם לכל מקום ומקום.

בגמרא נאמר: [מסכת זבחים ס"א, ע"ב] : "ונסע אוהל מועד"-"אף על פי שנסע , אוהל  מועד הוא"

ההבדל בין המקדש למשכן הוא: מי שחפץ היה להגיע לבית המקדש - כדי לזכות בהשראת השכינה - היה צריך לעלות  ולראות במקום המקדש, מנגד  השראת השכינה היא היכן שיש לנו נוכחות. לכן נאמר: "וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם"

ה' חפץ לשכון בתוך כל יהודי.

אם כן, נשאלת השאלה: מה סוד קיום המשכן?

על פי ספורנו - סוד נצחיותו של המשכן: נובע מתוך עוצמת שלושת המעלות המופיעות בפסוק הראשון בפרשה זו:"

"מִשְׁכַּן הָעֵדֻת" היו בו לוחות העדות - המשכן היה משכנה של התורה הקדושה.

לכאורה מה משמעות השם: "מִשְׁכַּן הָעֵדֻת" הרי במשכן היו סוגים שונים של כלים: מזבח  החיצון וגם מזבח הזהב- מנורה ושולחן, הכיור ..וכלים נוספים.

ההסבר: בדרך משל: כמו  שהארמון נקרא בשם: "ארמון המלך": כי המלך הוא חשוב ביותר לעומת  השרים והמשרתים בארמון.

חשיבות הארמון אינה נמדדת על פי כמות הדברים שבארמון אלא על פי איכות העניין . כי  המלך הוא העיקר בארמונו.

הנמשל: כך הוא המשכן. עיקר חשיבותו היא התורה השוכנת בו. והכל סובב סביב התורה - ולכן נקרא  בשם: "מִשְׁכַּן הָעֵדֻת" - מעיד מה הם הגורמים שבעבורם הוא נצחי? ולא יכול ליפול בידי אויבים דוגמת שני בתי המקדש שנחרבו:

א] שהיה נקרא משכן העדות - לפי שהיו בו לוחות העדות

ב] "אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל-פִּי מֹשֶׁה": 

ג] שהייתה עבודת הלוויים ביד איתמר- וכך משמרת כל חלקי המשכן בידי איתמר.

ד] שהיו ראשי אומני המשכן - מיוחסים וצדיקים שבדור.

לכן שרתה שכינה במעשה ידיהם ולא נפל המשכן בידי אויבים.

עוד נאמר: "וְעָשִׂיתָ אֶת-הַקְּרָשִׁים, לַמִּשְׁכָּן, עֲצֵי שִׁטִּים, עֹומְדִים".[שמות כ"ו ט"ו] "שעומדים לעולם ולעולמי עולמים[דברי חז"ל]

אבל מקדש שלמה שהיו עושי המלאכה מצור - מאומות העולם למרות ששכנה בו שכינה ,חלקים ממנו נחלשו והיה צריך לחזק את בדק הבית ובסוף נחרב. ואילו בית שני שלא היו בו כלל מהתנאים שבבית ראשון - הוא נבנה על ידי  צידונים....גם נחרב.

התורה היא יסוד הבריאה:, התורה אומרת: אני הייתי כלי אומנות של הקב"ה [בראשית רבה א', א] התורה היא התכנית לבריאת העולם. ה' התבונן בתורה וכך ברא את העולם.

לכן המסקנה : כי דווקא בימינו - כאשר לא קיים מקדש וגם לא משכן, עם ישראל חייב להתחבר לתורה הקדושה - וזאת כדי שיקויים בנו: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם".

לסיכום, לאור האמור לעיל: - על סמך  כל הפירוט של הקמת המשכן, נדיבות הלב של התורמים גדולתם וכישרונם של האומנים - התורה מעבירה לנו מסר  חשוב להיות מחוברים לתורה הקדושה – לקיים הלכה למעשה את הציוויים והחוקים לאורך כל חיינו: זאת כדי שאלוקים יגן עלינו מפני כל האויבים הקמים עלינו  - חלילה לכלותינו -  תמיד ובפרט היום בזמן מלחמה וכמה חשובים דברי ה':

"וְהִתְהַלַּכְתִּי֙ בְּת֣וֹכְכֶ֔ם וְהָיִ֥יתִי לָכֶ֖ם לֵֽאלֹהִ֑ים וְאַתֶּ֖ם תִּהְיוּ לִ֥י לְעָֽם"׃ [ויקרא כ"ו, י"ב]






*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

המשכן תם ולא נשלם/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

.הַמִּשְׁכָּן תַּם וְלֹא נִשְׁלַם

 שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

הִנֵּה הִגִּיעַ הַיּוֹם

מְצִיאוּת וְלֹא חֲלוֹם

מִשְׁכָּן בְּלֵב מִדְבָּר

תַּם וְלֹא נִשְׁלַם.

 

בְּצַלְאֵל וְאָהֳלִיאָב מַבִּיטִים

שִׂמְחָתָם מַרְקִיעָה שְׁחָקִים

עַתָּה תַּמָּה הַמְּלָאכָה

הֲנָאָה-חֶדְוַת יְצִירָה.

 

 עֵת לָשֵׂאת תְּפִלָּה

 לְמַעַן תִּשְׁכֹּן בְּרָכָה

 מִשְׁכַּן עֵדוּת תּוֹרָה

 לָעַד תִּשְׁרֶה שְׁכִינָה.

 

בֶּעָבָר נֶחְרְבוּ מִקְדָּשִׁים

בַּעֲבוּר פֵּרוֹת בְּאוּשִׁים

חוֹצְבִים -מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם

הָעִקָּר בְּרוּחָם - נִפְגַּם!

 

כְּזֶרַע הַנִּטְמָן בָּאֲדָמָה

הַמַּנְבִּיט שָׁורָשָׁיו בַּהֲנָאָה

כָּךְ יִבָּנֶה מִקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה

צִיּוֹן תִּקָּרֵא  קִרְיָה נֶאֱמָנָה.

הֶעָרָה הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת פְּקוּדֵי [חֻמַּשׁ שְׁמוֹת].

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 6 במרץ 2024

פרשת ויקהל / מסר חשוב לעם ישראל בימינו- כיצד? / מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת  ויקהל - מסר חשוב לעם ישראל בימינו-כיצד?

מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ משה ואמני המשכן לפני עם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ משה מקהיל את העם/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ אומני המשכן מקימים את  המשכן / ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ הנשים והגברים תורמים זהב עבור המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ בני ישראל תורמים חומרים עבור המשכן וכליו לחכמי הלב/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]




ציורי תנ"ך/  אומני המשכן מכריזים בפני משה- על תרומת היתר למשכן/ ציירה: אהובה קליין(c)



אומני המשכן: בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך והכיור/  ציירה: אהובה קליין (c)





אומני המשכן: בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך/  ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ בצלאל יוצר את כלי המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ משה מקדש את המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ משה אינו יכול להיכנס למשכן מחמת הענן/ ציירה: אהובה קליין(c)





ציורי תנ"ך

 בעת עליית הענן מעל המשכן בני ישראל ממשיכים במסעותיהם/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים בעת שהענן יורד על המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ עמוד האש במדבר / ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ הכרובים במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ מנורת הזהב במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


 ציורי תנ"ך/ משה מלביש את הכוהנים  בבגדי כהונה/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ משה חובש את הציץ לראשו של אהרון/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ הכהן וחושן המשפט/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך רחיצת הרגלים טרם הכניסה למקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ הכהן בדרך לקודש הקודשים/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ הכהן הגדול ומעילו/  ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ מזבח הזהב/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ מזבח הנחושת/ ציירה: אהובה קליין (c)  [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ שולחן לחם הפנים במשכן/ ציירה: אהובה קליין (Cׁ)


ציורי תנ"ך/ בני ישראל מביאים תרומה  אל משה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ הנשים טוות  צמר למשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) 

[שמן על בד]





" וְכָל-אִשָּׁה חַכְמַת-לֵב, בְּיָדֶיהָ טָווּ; וַיָּבִיאוּ מַטְוֶה, אֶת-הַתְּכֵלֶת
 וְאֶת-הָאַרְגָּמָן, אֶת-תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי, וְאֶת-הַשֵּׁשׁ."

[שמות  ל"ה, כ"ה] ציירה: אהובה קליין (c)



הפרשה פותחת במילים: "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם:  אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר -צִוָּה יְהוָה, לַעֲשֹׂת אֹתָם".[שמות  ל"ה, א']

בפרשה זו מתארת לנו התורה גם את אומני המשכן כפי שכתוב:

" וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, רְאוּ קָרָא יְהוָה בְּשֵׁם, בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה.  וַיְמַלֵּא אֹתוֹ, רוּחַ אֱלֹהִים, בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת, וּבְכָל-מְלָאכָה.  וְלַחְשֹׁב, מַחֲשָׁבֹת--לַעֲשֹׂת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף, וּבַנְּחֹשֶׁת.  וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת, וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ; לַעֲשׂוֹת, בְּכָל-מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת.  וּלְהוֹרֹת, נָתַן בְּלִבּוֹ:  הוּא, וְאָהֳלִיאָב בֶּן-אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה-דָן.  מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת-לֵב, לַעֲשׂוֹת כָּל-מְלֶאכֶת חָרָשׁ וְחֹשֵׁב, וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ, וְאֹרֵג; עֹשֵׂי, כָּל-מְלָאכָה, וְחֹשְׁבֵי, מַחֲשָׁבֹת".[שמות ל"ה, ל- ל"ה]

השאלות הן:

 

א] מה המשמעות:"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל "?   

ב] מי היו אומני המשכן ובמה ייחודם? 

 

תשובות

 

"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל "

מעניין לשים לב לפרשה הקודמת [כי תישא] המסתיימת במילים: "וְרָאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶת-פְּנֵי מֹשֶׁה, כִּי קָרַן, עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה.."[שמות ל"ד, ל"ה]

נשאלת השאלה במה וו החיבור בתחילת פרשתנו- מקשר לפרשה הקודמת?

 

רש"י מסביר:

"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה"- לשון הפעיל, והמשמעות: שמשה רבינו אינו אוסף את האנשים בידיים - אלא הם נאספו מעצמם- על פי דיבורו, הוא רק גרם להם להיקהל ולכאורה -  מה כוחו של משה שהייתה לו הצלחה להקהיל את עם ישראל – ללא פעולה בידיו?

אלא, היות וראו עם ישראל "כִּי קָרַן, עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה..". מכאן שהוד קדושתו האיר לסביבה ומתוך כוח קדושה זו נמשכו בני ישראל אל משה מהטעם: שהיו חפצים ליהנות מזיו קדושתו - דוגמת אדם המצוי באפלה ונמשך אל אור בוקע ועולה ,משום כך יש טעם לסמיכות לסוף פרשת 'כי תישא' בתיאור: "כִּי קָרַן, עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה.." לתחילת פרשתנו – למילים: "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה"

מעניין לציין: כי השורש של קהל, נמצא גם בקהילה ובקהלת.

שלמה המלך, החכם מכל אדם, הכתיר את עצמו בשם קהלת- דוגמת היותו ראש הקהל וגם  חלק ממנו- ואכן  בספרו קהלת- הקהיל את הקהל והיה מוסר להם מסרים חברתיים - דברי  תוכחה ומוסר השכל.

הזהר הקדוש טוען: כי ספר קהלת כתוב בסוד עליון והוא נכתב בדרך משל , כל פסוק אפילו הקצר ביותר מכיל חכמה עליונה.

המלבי"ם מסביר: משה היה צריך להקהיל את עם ישראל מהסיבה:  שבעוד שבמעמד  הר סיני- היה העם מאוחד, הרי בזמן מעשה העגל- השטן קיטרג –וגרם למחלוקת והנה הקמת המשכן נועדה  לכפר על מעשה העגל. לכן משה הקהיל את העם על מנת לאחד אותם מחדש.

אומני המשכן וייחודם.

חכמים מספרים: רבי עקיבא - בתחילה היה עם – הארץ , התחיל מאוחר יותר ללמוד תורה - הביט באבן  שנוקבה על ידי טיפות מים שנטפו עליה ללא הרף  - למד מזה מוסר- השכל:-אם טיפות מים רבות שינו את צורת האבן ,למרות היותה כה קשה, הרי המסקנה: שלימוד תורה בהתמדה - יכול לחדור ללב אנוש ,למרות  אפשרות היותו גס ומאובן.

 

לבצלאל הייתה חכמה גדולה לחדור  ללבבות מאובנים ביותר – לנקבם ולמלאם בתורה וביראת שמים, כפי שנאמר: הוא היה ,חרש ואומן לנקב אבן ולמלאותה בחומר הדרוש- "וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת":

 

ע"פ הזוהר- את בצלאל העמידו , בצל א-ל, (דהיינו בצלו של א-ל), ומי הוא בצל א-ל, זהו ימין, (כי החסד נקרא א-ל)

 

ידוע שאהליאב היה שותפו של בצלאל- שמו מעיד עליו כי ישב   תמיד באוהל ה'- כלומר השכינה שרתה עליו. 

 

ר' חיים מוולוז'ין סבור:

בשלושה דברים נבראו כל העולמות: חכמה, תבונה, דעת.

 

כפי שכתוב: "יְהוָה--בְּחָכְמָה יָסַד-אָרֶץ;    כּוֹנֵן שָׁמַיִם, בִּתְבוּנָה. בְּדַעְתּוֹ, תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ"; [משלי  ג, י"ט]

 

מאחר שהמשכן ,כליו וגם המקדש – נעשו בתבנית ובצלם כל העולמות העליונים לכן גם את בצלאל מילא ה' – ברוח אלוקים, חכמה ,תבונה ודעת.

 

לכן אומרים חז"ל [מסכת  ברכות, נ"ה, א]:"יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ"- היות ובניית המשכן היא מעין בריאת העולם.

 

הרידב"ז  סובר: אומני המשכן וכליו - בצלאל בן אורי  ואהליאב בן אחיסמך לא היו רק בעלי דעת, חכמה ותבונה,- היו יכולים להשתמש בכישרונותיהם לא רק  בסוג אחד של מלאכה- אלא בכולם- הייתה להם הבנה במחשבה- כיצד להוציא את האומנות  מהכוח אל הפועל. לכן הם נקראו גם חכמי לב.

החת"ם סופר מסביר : כי הייתה  לבצלאל גם את הסגולה להורות את אומנותו לאחרים.  אין הדבר מובן מאליו שהרי ישנם אנשים מוכשרים בעלי ידע רב בחכמה ובינה ,אך אין להם את הכישרון ללמד אחרים.

אור החיים טוען רעיון דומה:  הייתה לו ברכה מיוחדת להוציא את החכמה מהלב לפועל, מלבד הכישרון  יש צורך גם בנדיבות.

ישנם חכמים שיש להם ידע רב ,אך אין הם מסוגלים לרדת אל העם ולהסביר את הרעיונות בשפתם. נאמר על קהלת: "יותר שהיה קהלת חכם עוד  לימד דעת את העם"  יש כאן דברי שבח על   כישרונו של קהלת - ללמד ולהעביר הלאה את מה שהוא  למד בעצמו - לעם.

הרמב"ן התפעל מאד מאישיותו של בצלאל שנחשב לכליל השלמות ואמר עליו : "פלא זאת שראוי להתפעל עליו"

ה"חפץ חיים" סובר:  כי מכוחם של אומני המשכן ניתן להבין: יסוד גדול בעבודת ה' - אם אדם נושא ליבו למשימה קדושה בתחום התורני  ומנסה להגיע למטרה נעלה רבה יותר מכפי כוחו, הוא  זוכה לסיוע אלוקי –היינו את הכוח החסר לו להשלמת מעשיו ועליו להכיר בזאת- שהוא זוכה לחכמה בליבו מאת בורא עולם והיא  אך רק ממנו.

רבי אברהם מנחם רפא בפירושו: "מנחה בלולה" מסביר: יש אדם שיודע לחשוב  מחשבות, הכוונה היא - שמתכנן שרטוטים ומגיש אותם לאנשי  מעשה שיודעים להוציאם  לפועל , אולם אינם יודעים לתכנן ולשרטט.

מנגד- בצלאל היה מסוגל לחשוב  מחשבות ולתרגם זאת  למלאכה  בפועל  כמו שנאמר: "לעשות  בזהב ובכסף ובנחושת".

על פי ספרי החסידות: "ולחשוב  מחשבות"- הכוונה  שבצלאל  היה יודע את מחשבתו של כל אחד מהתורמים והיה  מתאים את התרומות לפי  הכוונות שלהם ומחשבותיהם, מי שהיה חושב  בעת מסירת התרומה - מחשבה טהורה - בצלאל הקדיש זאת לארון, ותרומה במחשבה צדדית - הקדיש לאדנים וכך הלאה.

לסיכום, לאור האמור לעיל: הפרשה מעבירה  מסר אקטואלי חשוב לכל עם ישראל-לדורות : משה מקהיל את עם ישראל להודיע על הקמת המשכן, אלא שלצורך קיום המשכן וקיום העם בארץ - יש להתאחד – אחדות מלאה  במיוחד לאור העובדה שבית המקדש השני נחרב בעוון  מחלוקת ושנאת חינם-לפני  אלפיים שנה בקירוב  והביא לחורבן העם והארץ.

וכמה יפים וחשובים הפסוקים:

"תּוֹרָה צִוָּה- לָנוּ, מֹשֶׁה:  מוֹרָשָׁה, קְהִלַּת יַעֲקֹב.  ה וַיְהִי בִישֻׁרוּן, מֶלֶךְ, בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם, יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל".

 

 [ דברים  ל"ג, ד'- ה']

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר